בדיון פלילי בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי מסר עורך דינו של אחד הצדדים, כי מרשו מצוי במשא ומתן לרכישת בית השקעות גדול והדגיש, כי קיים חשש כבד שחשיפה מוקדמת של הפרשה עלולה להביא לסיכול העסקה. בית המשפט אסר על פרסום המשא והמתן והוגש ערעור על צו איסור הפרסום.
בית המשפט העליון קבע, כי הותרת צו איסור הפרסום בעינו שגויה באשר לא ניתן משקל מספיק לאינטרס הציבור לקבל מידע על כוונה של חשוד במעשי עבירה לרכוש בית השקעות. לכך יש להוסיף, כי בית ההשקעות הינו בשליטתה של חברה ציבורית ולציבור אינטרס מובהק לדעת מיהם השולטים בבתי השקעות, המנהלים את כספיו של הציבור.
בית המשפט קבע, כי אמנם החוק מאפשר איסור פרסום לשם הגנה על סוד מסחרי, אולם פרסום ידיעה על משא ומתן לא יגרום נזק באשר אין מדובר ב"סוד מסחרי" (להבדיל, אולי, מהסכומים שהוצאו במשא ומתן). בית המשפט הוסיף וקבע, כי אם נסיבות של משא ומתן לרכישתו של עסק, ייכללו בגדר "סוד מסחרי" עלול הדבר להגביל בצורה מופרזת את זכות הציבור לדעת ואת חופש העיתונות, במיוחד שעה שמדובר בחברה גדולה וחשובה ולא בעסק שולי וקטן, שאין לו כל חשיבות מבחינת הציבור.
כמומחים בתחום המיזוגים והרכישות נציין, כי קביעת בית המשפט העליון נראית לנו לא נכונה במקרים רבים. עצם קיום משא ומתן (ולא רק תנאיו) לא רק שמהווה סוד מסחרי או יאפשר ללמוד על סודות מסחריים, אלא שחשיפת משא ומתן עלולה לעתים לגרום נזקים בלתי הפיכים לחברה הנרכשת, ביחוד אם המשא והמתן לא יסתיימו בעסקה (לרבות חוסר ודאות של העובדים, הספקים והלקוחות של החברה העלולים לעזוב אותה). לא בכדי כמעט כל הסכם עקרונות כולל בתוכו התחייבות לסודיות, לרבות לגבי עצם קיום ההסכמה על עקרונות העסקה. עוד, כשלון במשא ומתן לרכישת חברה, אשר עצם המשא והמתן פורסם, גורם דרך כלל למשבר כלכלי של החברה אשר עשויה לעבור כשנה בטרם החברה תוכל להתאושש ממנו.