על המאגד שותפות כחברה לקחת בחשבון כי בכך מוותר הוא על ניהול העסק כשותפות

בעל מניות בחברה, אשר עתר כנגד פעולות שבוצעו בחברה תוך קיפוח זכויותיו, טען, בין היתר, כי בטרם הקמת החברה היתה הסכמה בעל פה לנהל את החברה כ"מעין שותפות" בה קיימת לו זכות וטו. בית המשפט קבע, כי גם אם במשך 5 שנים התנהלה החברה באופן הנראה כאילו שהיתה הסכמה בעל פה כאמור, פעילותה של חברה מוסדרת באמצעות תקנון, המתווה את התנהלותה התקינה, ולכן אין לקבל טענה בדבר הסכמים בעל פה בטרם הקמת החברה בהעדר ראיות חזקות לכך.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי משבחרו צדדים לעגן את השותפות ביניהם כחברה, הגם שמתוך יחסי אמון ובתנאים המזכירים "מעין שותפות", היה עליהם לקחת בחשבון, כי היחסים הטובים בעת ייסוד החברה עשויים להשתבש בהמשך ולהביא למשבר אמון בין הצדדים וכי במקרה כזה משטר החברות יחול על החברה ולא משטר השותפויות.
לגבי טענה של קיפוח מיעוט, חזר בית המשפט על ההלכה כי קיפוח מיעוט הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי המיעוט בה וכי די אם ניתן להוכיח שמבחינה אובייקטיבית ניתן להסיק שהפעולה אשר נעשתה, ושמבצעיה הם הרוב או בעלי השליטה, אכן מקפחת את המיעוט ופוגעת באופן בלתי סביר באינטרסים ובציפיות לגיטימית של המיעוט. בעוד שהנטל על הטוען לקיפוח להוכיח קיום הקיפוח, די בכך שיראה כי ההחלטות האחרונות אשר נתקבלו בחברה שינו את הסטטוס-קוו בחברה שהתקיים עד אז ובכך הוכיח את טענת הקיפוח באופן לכאורי ושינוי זה לרעת המבקש, מעביר את נטל הראיה לצד השני. למרות האמור, בית המשפט דחה בסופו של דבר את טענת הקיפוח.