בורר יועבר מתפקידו רק בהוכחת חשש ממשי למשוא פנים בהתבסס על ראיות אוביקטיביות

בסכסוך עסקי הוסכם על בוררות דו שלבית (היינו, כי ניתן להגיש ערעור על החלטת הבורר להרכב בוררים). הרכב הערעור דחה את הערעור ועל כך הוגשה בקשה לבית המשפט לביטול פסק הבוררות, בין היתר מכיוון שלמרות שהבוררים קבעו כי תיק הבוררות יועבר לידיהם, קיבלו החלטתם בטרם הגיע התיק אליהם. בית המשפט ביטל את פסק הערעור והחזיר את הדיון להרכב הבוררים ובעקבות כך הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה (שנדחתה) להעביר את הבוררים מתפקידם בשל כך שהואיל ותיק הבוררות לא היה בפני הרכב הבוררים קודם למתן הפסק, הפרו הבוררים את חובת הנאמנות בה הם חבים ועולה חשש ממשי למשוא פנים.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי רק במקרים חריגים ניתן לערער על החלטות בנושא בוררות, כי על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, והכל אלא אם מראית פני הצדק אינה מאפשרת המשך הדיון לפני הבורר.
בית המשפט ציין, כי בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, מן הראוי שבבוררות דו-שלבית יימצא לפני ערכאת הבוררות השנייה מלוא החומר שהונח מצוי לפני הבורר בשלב הראשון של הבוררות.