גרם נזק תדמיתי מכוון כדי להשפיע במשא ומתן או הליך משפטי הינו פעולה פסולה וברת פיצוי

בית המשפט פסק פיצוי בגובה מליון ש"ח בגין פעולות שביצעה חברה מסחרית לשם פגיעה בשמו הטוב של צד למשא ומתן עסקי כדי להפעיל עליו לחץ במסע והמתן וזאת מבלי שהוכח קיום נזק כספי. בית המשפט קבע, כי המטרה המוצהרת היתה לפגוע בעסקי התובע ולהכפיש את שמו, בין היתר על ידי פרסומים בתקשורת, פניות לבנק עימו עבדו הוא וחברות בשליטתו, פניה לשותפים עסקיים ואף תכנית לפניה לרשויות המס. יתרה מכך, נראה כי פעולות אלו נועדו, בין היתר, לגרום נזק דווקא בעת קיום הליך בוררות בין הצדדים. בית המשפט הסיק את הכוונה וחוסר תום הלב, בין היתר, מכך שכשהסתיים ההליך הבוררות לא פירסמה החברה פרסומים מתקנים לאותם גורמים ובאותה דרך בה פרסמה את הפרסומים המגמתיים בעת ההליך.
בפסק דין מקיף ומנומק כדבעי (הן משפטית והן עובדתית) דחה בית המשפט את טענות ההגנה של "תום לב" ו"אמת בפרסום" וקבע, כי "ככל שאכן קיימת פרקטיקה כאמור של מסע יחסי ציבור שמטרתו להרוס אחר, הרי שמדובר בפרקטיקה בלתי לגיטימית בעליל." בית המשפט הוסיף כי המדובר בשימוש ציני ופסול בחופש העיתונות ובחופש הביטוי וכי יש לפסוק פיצויים מוגברים כדי למנוע פרקטיקה זו, הפוגעת הן במי שנפל קרבן לתכנית מסוג זה והן בציבור בכללותו.
באשר לשיעור הנזק, בית המשפט קבע, כי אמנם קשה להוכיח בנסיבות כאלה את הנזק או הקשר הסיבתי בין המעשים לנזק, אך הקשר הסיבתי נלמד מעצם העובדה שבוצעה פעולה מכוונת כדי לגרום נזק מתוך מטרה לשפר עמדות במשא ומתן. בית המשפט קבע עוד, כי אין מקום להגביל הפיצוי על הנזק הלא ממוני (היינו, הנזק שאינו ניתן להוכחה) לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק וזאת לאור כוונת המחוקק "ולאור העובדה כי השם הטוב כלול בכבוד האדם שהועלה לדרגת זכות חוקתית." יתרה מכך, לגובה העסקה במסגרתה הופעלו הלחצים הלא ראויים (באותו מקרה, 12 מליון דולר) השלכה על גובה הנזקים המוגברים שיש לפסוק.