מעסיק ערך שיחה עם עובד ותיק בחברה, במהלכה הסביר כי ברצונו להעביר את העובד מתפקידו הניהולי וזאת בשל שיקולים ענייניים. סוכם, כי הממונה יחשוב על אופציות עתידיות להמשך העסקתו של העובד בחברה וכי תהיה פגישת המשך תוך מספר ימים. כמו כן, הבהיר הממונה כי במידה ולא תמצא אלטרנטיבה ראויה, יתכן ודרכיהם של הצדדים ייפרדו. בחלוף מספר ימים התקיימה פגישה נוספת בה הודיע הממונה לעובד כי מאחר ולא נמצאו חלופות להעסקתו, הוחלט לסיים את עבודתו בחברה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי החברה הייתה מחויבת מכוח חובת תום הלב המוגברת ביחסי עבודה לקיים תהליך כן ואמיתי של חיפוש תפקיד חלופי לעובד. אמנם ייתכן כי בתום התהליך יכול להתחוור כי אין מנוס מפיטורי העובד, אך הדרך למסקנה בעניין זה ראוי שתכלול בחינה רצינית של אפשרות קיומן של חלופות תעסוקתיות רלבנטיות בחברה. הערעור התקבל כך שהחברה נדרשה לשלם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 100,000 ₪.