בית המשפט דחה תביעה של פעיל בשוק ההון, שעסק בין היתר בניהול תיקי השקעות, והגיש תביעת לשון הרע כנגד ראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות ברשות ניירות ערך, ראש הרשות ורשות ניירות ערך. בתביעה נטען, כי בשיחת טלפון (עליה למד התובע במסגרת הליכים פליליים אשר הגישה נגדו הרשות, ובהם גם הורשע), מסרה ראש מחלקת הפיקוח מידע ללקוח של התובע, אשר לא היה נכון, העובדה כי נגד התובע מתנהלות חקירות.
הנתבעים לא כפרו בקיומה של שיחת הטלפון ועל כך שרשות ניירות ערך הזהירה את לקוחות של התובע, אך טענו כי הדבר היה חלק בלתי נפרד מצעדי הפיקוח של רשות ניירות ערך על קרנות הנאמנות הפועלות בשוק ההון, לאור תנודתיות חריגה של מחירי היחידות בקרן ביחס לתנודתיות בשוק וכדי להגן על לקוחו של התובע, במסגרת תפקידה של רשות ניירות ערך.
בית המשפט קבע, כי שיחת הטלפון אכן התקיימה וכי בה הוזהר הלקוח וכי בדברים אלה יש עקרונית לשון הרע, באשר ייחוס עבירה פלילית לאדם הינו בדרך כלל מצב מובהק של הוצאת לשון הרע.
עם זאת, בית המשפט קבע, כי חלה על הנתבעת הגנה בחוק מכיוון שהמדובר היה במידע שהיה על הרשות למסור על פי דין, באשר תפקיד הרשות מוגדר בחוק כשמירת ענייני ציבור המשקיעים.
בית המשפט קבע עוד, כי מכוח פקודת הנזיקין גם לא ניתן לתבוע עובד ציבור כל עוד פעל במסגרת תפקידו, אלא אם כן יוכח כי פעל תוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו, ובמקרה זה לא הוכיח זאת התובע.