בין צדדים נחתמו שני הסכמי בניה ובהם סעיפים שמטרתם להונות את רשויות המס. בשלב מאוחר יותר נתגלעה מחלוקת בין הצדדים שעניינה אכיפת ההסכם.
המחלוקת הגיעה לפתחו של בית המשפט שקבע כי בעת קביעת תוצאותיו של חוזה בלתי חוקי ניצבים שני ''עקרונות מתגוששים'': הרתעה מפני התקשרות בחוזים בלתי חוקיים וחינוך הציבור מחד גיסא, ועשיית צדק קונקרטי בין הצדדים לחוזה ומניעת מצב, בו חוטא יוצא נשכר מאידך גיסא. לצד אלו מנה בית המשפט שיקולים שונים, הנחלקים לשיקולים תוצאתיים- הרתעה מפני התקשרות בחוזים בלתי חוקיים, שיקולי הוגנות- עשיית צדק בין הצדדים, ושיקולי מדיניות משפטית- באשר לתפקידו של בית המשפט בדונו בסכסוכים על רקע חוזים כאמור.
הכלל הוא שאין להורות על קיום חוזה שהינו בלתי חוקי. עם זאת, רשאי בית המשפט להורות על קיום החוזה על חלקיו החוקיים שבו. בית המשפט העליון קבע, כי אף שחלק מהשיקולים מצדדים במתן סעד של אכיפה במקרה דנן, יש ליישם הכלל ולהורות על בטלות החוזה על חלקיו הבלתי חוקיים, ולקיים את אלו המאפשרים קיומו בצורה הוגנת וסבירה.
פורסם ב אפיק משפטי 112 10.10.2012