מי שמשמש איש קש לשם הקמת חברה יהיה חב אישית לחובות החברה

במשך שנים הקים אדם חברות אחת אחרי השנייה, כאשר בכל פעם שהעסק נקלע לקשיים וצבר חובות, נזנחה החברה המפעילה והוקמה חברה אחרת שהמשיכה בתפעול העסק. הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם יתר בני משפחתו, שעל שמותיהם נרשמו חלק מהחברות, ולמרות שאותו אדם המשיך לשמש בפועל כבעלים, מנהל ובעל השליטה על פעילותן של החברות.
העירייה, לה חבה אחת החברות חוב ארנונה, טענה כי יש לייחס את חוב החברות ישירות לבעל המניות בגין "הרמת מסך" וגם בשל היות בעלי המניות השונים מעוולים ביחד בעוולת תרמית. זאת, בנוסף להוראות החוק המאפשרות לעירייה לתבוע חוב ארנונה ישירות מבעלי מניות של חברה.
בית המשפט קבע כי הכללים אשר חלים על הרמת מסך בחברה על פי תיקון 3 לחוק החברות (מיום 7.3.2005) יחולו גם על פעולות שנעשו לפני אותו מועד. בית המשפט קבע עוד, כי כדי לתבוע אישית דירקטור בגין חבויות החברה נדרש להוכיח כי הדירקטור פעל בכוונת מרמה (התנהגות עם דופי מוסרי והמגלה אי יושר ממשי לפי המושגים המקובלים במסחר הגון) ולא מספיק להוכיח שניהל החברה באופן רשלני או אף בחוסר תום לב.
בית המשפט קבע, כי במקרה זה היה שימוש לרעה בפרגוד ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך מעל חברה החדשה, ולראות את נכסיה וחובותיה כשייכים לבעלים שהעבירו אליה את הפעילות, וכי יש גם אחריות אישית לבעלי המניות בחברות החדשות, כמי שהסכימו לשמש כאנשי קש לעסקים ולחברות השונות שהוקמו.