מוכר של דירה נקלע להליכי פשיטת רגל ולא שילם היטל השבחה כפי שהתחייב בהסכם המכר. כתוצאה מכך סירבה הועדה המקומית להנפיק אישור, הדרוש לרישום העברתו של נכס מקרקעין, לפיו שולמו כל החובות של בעל הנכס.
בית המשפט העליון קבע, כי משיקולי מדיניות משפטית לא ניתן להפוך את הועדה המקומית לנושה "אקטיבי". לעומת זאת, רוכש נכס הוא מונע הנזק היעיל והזול, שכן ביכולתו להגן על עצמו מפני חדלות פירעון של המוכר באמצעים אפקטיביים ופשוטים יחסית כגון: שימוש בנאמנות או במנגנון אחר המשיג תוצאות דומות (כגון: תשלום חובות על ידי הקונה כנגד קיזוז). במקרה דנן, הקונה לא פעלה מראש כדי להבטיח את קיום התחייבותו של המוכר, שכן הסכום שהופקד בנאמנות היה נמוך וזאת למרות שהייתה מודעת בעת ניסוח הסכם המכר לקיומם של ההיטלים ולסיכון הקיים. כמו כן, לאחר שקיבלה לידיה את ההחזקה בנכס, שקטה הקונה על שמריה ולא פעלה כדי להעביר את הזכויות בנכס על שמה במשך זמן רב, עוד בטרם נכנס המוכר להליכי פשיטת רגל. לכן, על הקונה לשאת בתשלום היטל ההשבחה, ולאחר מכן תוכל להגיש תביעת חוב כנושה של המוכר.