במקרים מסוימים בעל מניות ייחשב שמי שויתר על מניותיו בחברה

שני בעלי מניות בחברה (בחלקים שווים) שימשו גם כדירקטורים בה. בעקבות שריפה, בה נפצע אחד הצדדים, המשיך הצד השני לנהל לבדו את העסק במשך שבע שנים, כאשר הצד הראשון סירב גם להשקיע את הכספים שנדרשו לשם שיקום העסק.
בית המשפט קבע, כי משבחר בעל המניות להשאיר את החברה ועסקיה לצד השני ועל סיכונו, והתנהגותו לא עלתה בקנה אחד של מי שיש לו מניות בחברה פעילה, גם אם לא נחתמו מסמכים סדורים בדבר ויתור על הזכויות בחברה, ניתן ללמוד את הדבר מההתנהגות. בית המשפט ביסס זאת על כך שלמרות הקשיים שהיה להתמודד איתם, בחר אותו צד לא להיות מעורב בחברה, לא ליטול סיכונים, לא לבצע השקעות וכל זאת כאשר לא היתה כל מניעה לבצע זאת.
בית המשפט קבע עוד, כי גם אם בתקנון החברה נקבע מנגנון להעברת בעלות במניות (במקרה זה, דרישה לקיום שטר העברת מניות ואישור הדירקטוריון), לא נדרש המנגנון כאשר קיים ויתור על מניות, אין כל בעיה, בהסכמת צדדים לעסקה ובהעדר התנגדות החברה לוותר על הדרישה, ובכל מקרה, בית המשפט רשאי להורות על שינוי שמות בעלי מניות בחברה, גם אם לא קוימו הוראות התקנון בהקשר זה.