יהודי נישא באוזבקיסטן לאישה לא יהודייה ואימץ את בנה שהיה קרוב לגיל 18 באותה עת. הרשויות באוזבקיסטן רשמו את הבן כיהודי, אך כשביקש הבן לקבל אזרחות ישראלית סורבה בקשתו.
בית המשפט העליון קבע, כי חוק השבות מאפשר ליהודים לקבל אזרחות בישראל. הבן לא נולד לאם יהודייה וגם לא נטען כי התגייר, ולכן אינו עונה על ההגדרה של "יהודי" לפי חוק השבות. לעניין זה, אין כל משמעות אם רשויות אוזבקיסטן, או כל רשות זרה אחרת, הכירו בו כיהודי. מסלול אזרחות נוסף לפי חוק השבות הוא קשר משפחתי עם יהודי אך אין די בסטטוס רשמי של בני משפחה אלא יש לבדוק ולוודא כי מדובר בתא משפחתי ממשי ומהותי. כאן מדובר באימוץ ולכן יש לבדוק האם מדובר באימוץ כן ואמיתי, שמא ינוצל חוק השבות לרעה ויירקמו קשרי אימוץ מעושים רק לצורכי קבלת מעמד בישראל. במקרה זה הבן עזב את התא המשפחתי זמן קצר לאחר האימוץ ובמשך 16 שנה לא היה חלק ממנו ולכן עצם האימוץ לא יאפשר קבלת אזרחות ישראלית.