רשימת סוכנים תיחשב סוד מסחרי אם יש בה ערך מוסף

סוכנות לנסיעות ותיירות הגישה תביעה שמרכזה פגיעה בסודות מסחריים על דרך שימוש שלא כדין ברשימת סוכנים ונתונים בדבר דרך תמחור. בית הדין קבע, כי סוד מסחרי אינו מילת קסם ולא די בתיאור כללי על סוד, אלא צריכה להיות רשימה מסוימת שיש בה ערך מוסף שעליו יש לשמור ושנעשה מאמץ לשמור עליו. על מנת שרשימה תיחשב כסוד יש להוכיח כי מספר אנשים מצומצם היה נגיש לרשימה. בענייננו, הוכח כי המידע היה נגיש, ללא הרשאות מיוחדות לעובדים מסוימים. זאת ועוד, פרטי הסוכנים ודרכי ההתקשרות עמם מופיעים באינטרנט. בית הדין הוסיף, כי גם עניין התמחור אינו סוד מקצועי שכן הוא פועל יוצא של מחירים ידועים וחשופים כגון מחירי בתי מלון, שירותי הסעות וכו'. עוד, העובדה שהתובעת ציינה את עניין התחרות כסעיף נפרד בהסכם, מראה כי שני הצדדים הבינו ונתנו חשיבות לעניין אולם בכך כשלעצמו אין כדי ליצור "סוד מסחרי". לעניין גניבת עין כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות, קבע בית הדין כי תכלית עוולת גניבת עין היא להגן על מוניטין שרכש אדם או עסק הנותן שירותים. בתוך כך, ליצירת העוולה שני תנאים מצטברים, האחד מוניטין לשירותי התובע והשני חשש סביר להטעיית הציבור כי הטובין או השירותים שמציע הנתבע לציבור הם של התובע או קשורים אליו. בנסיבות המקרה הוכחו שני התנאים ומשכך קבע בית הדין כי בוצעה עוולת גניבת עין.