בעל מניות בחברה ציבורית הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד מנהלים בטענה לביצוע עסקאות בניגוד עניינים והתרשלות, לאחר שדירקטוריון החברה סירב להגיש את התביעה. בעל המניות גם טען שכתבי הפטור מאחריות והשיפוי של הדירקטורים לא היו תקפים מכיוון שתוקנו לאחר האירועים נשוא הבקשה.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי הליך התביעה הנגזרת מעמיד לבעל מניות "זכות עמידה" לתבוע בשם החברה, מקום בו האורגנים המוסמכים נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה נגד נושא משרה או גורם רלוונטי אחר. על מבקש האישור לשכנע את בית המשפט כי קיימת עילת תביעה לחברה; כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי אין המבקש פועל בחוסר תום לב. כלל שיקול הדעת העסקי מונע התערבות של בית המשפט בשיקול דעת דירקטוריון החברה ומקנה מעין "חסינות" למקבלי החלטה מפני הטלת חבות בגין הפרת חובת זהירות, וזאת כאשר מדובר בהחלטה שהתקבלה לאחר דיון שנסמך על תהליך מסודר ובהתבסס על מידע שעמד לנגד עיני הדירקטורים. הכלל יופעל גם על החלטה שלא להגיש תביעה וכאן ההחלטה התקבלה לאחר קבלת חוות דעת של משרד עורכי דין חיצוני בנושא. אחד השיקולים לאי הגשת תביעה על ידי החברה היה קיום כתבי פטור, אשר אמנם תוקנו לאחר האירועים וכתבי הפטור החדשים קבעו שהם מבטלים את כתבי הפטור הקודמים, אולם זה אינו משנה את הרצף בפטור עצמו, בייחוד כאשר התיקון שבוצע היה בהתחייבות לשיפוי שהיא למעשה התחייבות נפרדת.