עירייה דרשה מבעל מניות תשלום חובות ארנונה של חברה שניהלה מכבסה אך הפסיקה את פעילותה.
בית המשפט דחה את התביעה נגד בעל המניות מכיוון שחלפה תקופת ההתיישנות אך קבע שאילולי חלוף תקופת ההתיישנות היה בעל המניות אחראי אישית לחובות החברה לעירייה. החוק מאפשר גביית חוב ארנונה בגין נכס שבהחזקת חברה פרטית, מבעל מניות בה, בהתקיים שישה תנאים: (1) החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; (2) החוב הוא חוב ארנונה סופי; (3) החברה לא פרעה את החוב; (4) החברה הפסיקה את פעילותה – גם אם לא נכנסה להליכי פירוק; (5) בעל המניות מחזיק (בעצמו או עם קרוב משפחה או חברה בה הוא מחזיק 25% מהמניות), לפחות 25% מהון המניות המוצא, מכוח ההצבעה, מהזכות לרווחים או הזכות למנות מנהל; וגם (6) בעל המניות קיבל לידיו נכסים של החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. קיימת חזקה שחברה שהפסיקה פעולתה העבירה את נכסיה לבעלי המניות ונטל ההוכחה כי לא כך הדבר הוא על בעל המניות. כאן דובר בבעל מניות שהחזיק 34% ממניות החברה והוא לא הראה כי לא קיבל לידיו את נכסי החברה ולכן, אילולי חלוף תקופת ההתיישנות, היה אחראי אישית לחובות הארנונה של החברה.