משכיר של בית עסק התנה יציאה של שוכר מהנכס לפני תום תקופת השכירות והסבת ההסכם לשוכר חלופי בכך שהשוכר החלופי יסכים על העלאת תשלום דמי השכירות ב 15% ויכפיל את גובה הערבויות וכן, ישולם פיצוי על ידי השוכר היוצא בסך של 40,000 ש"ח.
בית המשפט אפשר למשכיר לדרוש שינוי תנאי השכירות בשל אופי שונה של השוכר החדש אך ביטל את הדרישה לפיצוי כספי מהשוכר המקורי. שוכר אינו רשאי להעביר לאחר את הזכות להחזיק ולהשתמש במושכר, אלא בהסכמת המשכיר. אולם, סירובו של המשכיר מוגבל לטעמים ולתנאים סבירים. אין מקום לדרישה לקבלת פיצוי רק משום שהתברר למשכיר כי השוכר מעוניין לסיים את ההסכם לאור הרצון לנצל הזדמנות עסקית למכירת עסקו. אין זה מעניינו של משכיר מה סיבת עזיבת השוכר כל אימת שתכלית ההסכם ממשיכה להתקיים על ידי השוכר החלופי והאינטרס הכלכלי מתמלא. להבדיל מהפיצוי הכספי, הצבת תנאים לעניין העלאת דמי השכירות והכפלת גובה הערבויות מהוות טעם הוגן וסביר המבטיח את זכויות המשכיר ומשקף את הסיכונים הנטענים בדבר יכולת הפירעון של השוכר החלופי.