בעקבות מצוקה תזרימית הנהלת חברה רכשה מבעלת-המניות 70% ממניותיה בסכום זניח בהסכם שכלל ויתור על טענות כלפי המנהלים ובמשך תקופה של שנה בערך החברה המשיכה לתפקד תוך קבלת הלוואות בעלים ממנהלי החברה שהפכו בעלי השליטה. כעבור למעלה משנה הגישה בעלת המניות שדוללה תביעה לביטול ההסכם לרכישת המניות תוך טענות למצגי שווא ולמעשים ומחדלים נוספים שלטענתה ביצעו מנהלי החברה.
בית המשפט חזר על ההלכה, כי כתב ויתור יפורש כך שאינו כולל ויתור על מעשי תרמית לא ידועים, שלא בא זכרם בתניית הפטור ובהסדר החוב, להבדיל ממעשי רשלנות או הפרת חובת אמונים בתום-לב.
עסקת MBO – Management Buyout – היא עסקה שבה מנהלי החברה רוכשים את מניותיה מידי בעלי-המניות. בעסקאות מסוג זה, חובשים מנהלי החברה שני "כובעים": הן כנושאי המשרה בחברה והן כרוכשים פוטנציאליים של מניותיה, וכך מצויים בניגוד עניינים בין כובעם כחבים חובות אמון לבעלי המניות לבין היותם רוכשי מניות. לכן מנהלים במסגרת מו"מ להסכם MBO חייבים בגילוי מלא. עליהם להביא לידיעת בעלי-המניות את כל המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה בנוגע להתקשרות בעסקה. מידע זה צריך להיות ברור, שלם ועדכני. הנטל למסור את המידע מוטל על המנהלים ולשם כך עליהם לפעול באופן אקטיבי. עם זאת, ככל שבעל המניות לא הסתמך על מצגי המנהלים אלא בדק העובדות עצמאית או ככל שלא יוכח קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק, לא יוכל לתבוע. במקרה זה בית המשפט קבע שלא מתקיים קשר סיבתי ולכן דחה התביעה.