בני זוג שהתגרשו סיימו את מערכת היחסים ביניהם באמצעות מנגנון בוררות בפני רב, אשר בסופו הוצא מסמך שכותרתו " הסכם גירושין וחלוקת רכוש " עליו חתמו הצדדים. האישה טענה כי אין מדובר בפסק בורר אלא בהסכם שלא אושר מעולם על פי חוק יחסי ממון ולכן אין לו תוקף.
בית המשפט קבע, כי 14. חוק יחסי ממון מאפשר לצדדים לערוך הסכם המסדיר את יחסי הממון ביניהם ובהעדר הסכם קובע חלוקת רכוש על פי חוק. בעוד שהחוק מאפשר לבני זוג שאינם נושאים לאשר הסכם ממון בפני נוטריון, במקרה של זוג נשוי אישור בית המשפט מהווה תנאי לתוקפו של הסכם ממון, והסכם כזה שלא הובא לאישורו של בית המשפט הינו, ככלל, חסר תוקף.
כאשר הליך בוררות בין בני זוג, שבמסגרתו נדונו סכסוכים רכושיים וממוניים ביניהם, מסתיים בהסכם פשרה שהבורר מעניק לו תוקף של פסק בוררות, על בית המשפט לבחון היטב מהו טיבו של הסכם פשרה זה – האם מדובר בהסכם "רגיל" בין בני זוג או בהסכם ממון. במקרה של הסכם ממון אין סמכות לבורר לאשרו ונדרש אישור בית משפט. מסיבה זו ביטל בית המשפט את ההסכם בין הצדדים.