בעלי מניות בחברה ציבורית ביקשו להגיש תביעה נגזרת כנגד בעלי שליטה, דירקטורים ויועצים של החברה בטענה שבעלי השליטה נקטו בשיטה (אותה כינו "pump and dump"), בה משתלטת הקבוצה על חברה, מנסה לגייס כספים מהציבור או מגורמים אחרים (גיוס שלא עלה יפה במקרה דנן), ולבסוף מרוקנת את החברה והחברות הבנות שלה, תוך ניצול שליטתה בחברה לצורך הברחת נכסיה, לצורך החזר הלוואות בעלים שלא כדין ולצורך ביצוע עסקאות שאינן לטובת החברה.
לענין הטענה כי בחברה היה פטור מאחריות לנושאי משרה קבע בית המשפט, כי חברה יכולה לפטור דירקטורים מאחריות בשל כל מעשה או מחדל המיוחס להם שאינו מערב יסוד נפשי סובייקטיבי של מודעות או פזיזות ולכן לא ניתן לפטור מאחריות כאשר מיוחסת לנושא המשרה פעולה תוך הפרת חובת אמון, פעולה בניגוד עניינים או כל פעולה אחרת המהווה חריגה מחובותיו של נושא המשרה, כאשר נושא המשרה היה מודע לחריגה זו. בכלל זה יכולה חברה לפטור נושא משרה גם מאחריות ביחס לתוכן ההחלטה, וגם מאחריות ביחס לתהליך קבלתה. לכן פטר בית המשפט את נושאי המשרה מכל אחריות למעשים שנעשו לאחר שהתקבלה בחברה החלטה על מתן פטור. בית המשפט קבע עוד, כי חברה יכולה גם לפטור נושאי משרה מאחריות לאירועים שקרו בעבר כל עוד אין ויתור על איסורים שלא ניתן להתנות עליהם, כאיסור על תרמית. במקרה דנן נקבע שבדיקת הפטור לא החילה אותו על העבר.
התובעים תבעו גם את משרד רואה החשבון המבקר בטענה שלא מנע קיומן של עסקאות בעלי-ענין בחברה. בית המשפט קבע, שעל רואי-החשבון החובה לפעול ב"זהירות ובחריצות ראויים" לבחינת מהימנות המידע המובא בפניהם. הם רשאים לתת אמון במידע שנמסר להם, אלא אם כן ישנם במידע זה סימנים מחשידים. אם יש לרואי-החשבון ספק – עליהם להסתייג מהדוחות הכספיים. ככל שרואה החשבון בוחר להתפטר עליו להודיע על כך לדירקטוריון ולא לבעלי המניות והדירקטוריון אמור לדווח על כך להם.
בית המשפט דחה גם את הטענות נגד מבקר הפנים בגין העובדה שלא גילה פגמים מהותיים בהתנהלות החברה ולא ביצע ביקורת בתחום עסקאות בעלי ענין. בית המשפט קבע, כי היקף העבודה של מבקר פנימי בחברה נקבע על-ידי החברה, ולא על-ידי המבקר עצמו. משהמבקר הציע לבצע פעולה מסוימת, והחברה באמצעות הדירקטוריון או ועדת הביקורת לא אישרו אותה – הוא אינו מוסמך לבצע אותה. בית המשפט דחה טענת מבקר הפנים כי בשל פעולות תרמית, הונאה ומעילה בחברה נותק הקשר הסיבתי בין פעולותיו לנזק וקבע שיש מקום לבחון האם מבקר הפנים היה יכול היה באמצעות ביקורת הפנים שביצע לחשוף את הפעולות או אף למנעם. בית המשפט דחה טענה כי מבקר הפנים עבד מול סמנכ"ל הכספים של החברה ולא מול וועדת הביקורת מכיוון שהדירקטוריון רשאי לקבוע מול מי יעבוד מבקר הפנים.