היקף ההגנה על חושפי מעשי שחיתות במקום העבודה

אחד התחומים בהם מטפלת המחלקה המנהלית של משרדנו הוא ליווי של גופים ציבוריים בפעילותם מול מבקר המדינה. חוק מבקר המדינה התשי"ח- 1958[i] מאפשר למבקר ליתן צו הגנה המונע פיטוריו של עובד אשר חשף שחיתות במקום העבודה. החוק[ii] קובע, כי "חליפת המגן" תינתן רק כאשר הפעולות כנגד העובד הינן בתגובה על כך שהודיע בתום לב ועל פי נהלים תקינים על מעשי שחיתות שבוצעו בגוף בו הוא עובד. דרישת תום הלב מעוגנת גם בחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997. צו ההגנה נועד לאפשר לעובדים לחשוף שחיתויות ללא חשש להתנכלות מצד המעסיק, אולם עשוי לשמש, במקרים מסוימים, גם עובדים הפועלים בחוסר תום לב ונקמנות כדי למנוע פיטוריהם – פיטורים אשר לאו דווקא קשורים ל"שחיתויות" אשר "חשפו". כך למשל, עובד החושש לפיטוריו, עלול להגיש תלונת שווא למבקר המדינה תוך שהינו פועל מתוך מניעים זרים אשר בבסיסם השאיפה למנוע או למצער להקפיא את המצב הקיים ובכך להסיר את חרב הפיטורין מעל ראשו או לפחות לדחות את הקץ.

כך למשל ארע בפרשת צור[iii], בה דחה בית המשפט העליון עתירה נגד החלטת מבקר המדינה שלא לספק הגנה לעובדת אשר הגישה התלונה שלא ממניעים כשרים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי קיימת סכנה מניצול לרעה של מוסד התלונות במקומות העבודה, העלול, בהעדר בקרה ופיקוח ראוי, להפוך אמצעי לחץ שלא כדין על המעסיק. בית המשפט הזהיר כי מאחר וקו הגבול בין תלונה שהוגשה בתום לב, לבין תלונה שנועדה להשיג תכלית שעניינה קידום אינטרס אישי של העובד הוא לעיתים דק, ועל כן נדרשת נקיטת זהירות רבה בהתייחסות לתלונות עובדים.  בפרשת אורנשטיין[iv] סיכם בית הדין לעבודה את הלכות בתי המשפט בנושא צמצום ההגנה, וקבע כי תכליתו של חוק ההגנה על עובדים אינה מניעת בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקוד העובד ואין לכפות המשך העסקת עובדים מתלוננים חרף אי התאמתם לתפקידם. עוד נקבע בפרשת אורנשטיין, כי לא די בהעלאת טענת שחיתות כדי להקנות לעובד חסינות מפני פיטורים. קרי, כאשר קיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו של עובד, או כאשר תלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת, לא תינתן חסינות מפני פיטורים.

דוגמה נוספת לאיזון בין היקף ההגנה הרחב לו זוכה העובד, אשר מתלונן כנגד מעסיקו לבין זכויותיו של המעביד, הנילון, ניתן למצוא בסעיף 3(ג) לחוק ההגנה על העובדים, שם נקבע כי תלונה אשר תתברר כתלונת שווא, בנסיבות בהן העובד ידע על כך או שהיה עליו לדעת על כך, לא תזכה לסעד ובית הדין אף רשאי לחייב את העובד בפיצוי כספי.

בפועל, תלונה על שחיתות עשויה להכניס את כל הצדדים לסחרור אשר עשוי לגרום לנזקים לטווח ארוך לשני הצדדים. כך, חשוב להיום מלווה ביעוץ משפטי מהשלבים הראשונים על מנת להצליח בתהליך או לפחות לצמצם הנזקים.

[i] סעיף 45 ג

[ii] סעיף 45א(1)

[iii] בג"צ 6825/03 גלית צור נ' מיכה לינדנשטראוס - מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (טרם פורסם, 24.6.2009)

[iv] עב 001318/03 חגי אורנשטיין נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם, 18.12.2007)]