האם בעל מניות מיעוט בחברה ציבורית שמתנגד לעסקת בעלי עניין ייחשב כבעל ענין אישי

בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב, מחזיקים בני משפחה בשליטה מבוצרת באמצעות בעלות ב 85% ממניות החברה ואף מכהנים כמנהלי החברה. 10% ממניות החברה מוחזקות על ידי בעל מניות מיעוט ויתר המניות על ידי הציבור. במועד כלשהו מבקשת החברה לאשר הסכם ניהול מול בעלי השליטה ולשם כך נדרש על פי חוק אישור האסיפה הכללית, בתמיכת רוב בעלי המניות נטולי עניין אישי. בעל מניות המיעוט מגלה את דעתו בתקשורת כי בכוונתו להתנגד לעסקה הואיל וזו מיטיבה עם בעלי השליטה על חשבון טובת החברה, אך יסכים אם ימונה נציג מטעמו לכהן כמשנה למנכ"ל. האם בכך הפך לנגוע בעניין אישי?
לשאלה זו חשיבות מכרעת, שכן סיווג בעל מניות המיעוט כלוקה בעניין אישי תמנע ממנו להצביע כנגד הסכם הניהול וההכרעה תיוותר בידי הציבור שמחזיק (בפיזור) 5 אחוזים מהמניות. לעומת זאת, אם לא יסווג כלוקה בעניין אישי, לא יאושר הסכם הניהול אלא בהסכמתו.
סוגיה שכזו עמדה בפני כב' השופט סולברג באוגוסט 2011, עת כיהן בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעניין החברה הציבורית ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בנייה 1988 בע"מ ואח'. באותו מקרה קבע בית המשפט, כי ייתכנו נסיבות בהן בעל מניה המצביע נגד עסקת בעלי עניין יסווג כבעל עניין אישי. במילים אחרות, בית המשפט הכיר באפשרות קיומו של מה שהוגדר על ידו כ"עניין אישי שלילי".
בית המשפט הוסיף וקבע, כי החברה אינה מוסמכת לסווג בעצמה בעל מניות כנגוע בעניין אישי, אלא שבשלב ההצבעה, החובה לדווח על עניין אישי חלה על בעל המניות עצמו. החברה תוכל, לאחר ההצבעה באסיפה הכללית, לפנות לבית המשפט ולטעון כי בעל המניות היה נגוע בעניין אישי, הפר בכך את חובות תום הלב וההגינות המוטלות עליו, ומשכך, אין להחשיב מניותיו בספירת הקולות.
בחודש ינואר האחרון, חזר בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין תדביק על פסיקה זו, שם סווגה חברה אשר החזיקה מניות מיעוט כבעלת עניין אישי שלילי, משהתנגדה לאישור הסכם ניהול עם בעל השליטה. בעל השליטה טען שיש לסווג את בעלת מניות המיעוט כנגועה בעניין אישי שלילי משום שבעבר ניהלה משא ומתן שכשל לרכישת חלקו בחברה. בית המשפט דחה את טענת בעל השליטה וקבע, כי עניין אישי שלילי יתקיים כאשר בעל מניות מצביע משיקולים שאינם טובת החברה. למשל, כאשר יש לו אינטרס במתחרה והוא מבקש להכשיל עסקה טובה לחברה רק מפאת האינטרס במתחרה. במקרה מובהק שכזה ייחשב בעל המניות כבעל עניין אישי שלילי. עוד, כאשר בעל מניות מסיר התנגדותו העניינית לעסקה רק משום שביקש או קיבל תמורה בגין הצבעתו, יש לראות התנהלותו כסחטנית וכמכתימה את מניותיו בעניין אישי שלילי.
לדעתנו, הפסיקות האמורות נכונות ומבורכות. בית המשפט צמצם את העלויות בהן יידרש בעל מניות מיעוט לשאת כדי להוכיח את צדקתו. טרם שניתנו פסקי הדין האמורים, כאשר החברה הנשלטת בידי בעלי השליטה החליטה לסווג את הצבעת בעל מניות המיעוט כבעל עניין אישי שלילי, היה על בעל מניות המיעוט הטוען אחרת, לפנות ביוזמתו לבית המשפט ולבקש כי יצהיר אחרת. פניה זו יקרה ולא כדאית לכל בעל מניות. על פי הפסיקות האמורות, החברה היא הנדרשת לפנות לבית המשפט ומי שישיב לפניה יהיה בעל המניות אותו החברה מעוניינת לסווג כבעל עניין אישי שלילי. תוצאה זו מבורכת משום שהיא מעבירה את נטל ההוכחה בהליך המשפטי מהמיעוט לרוב. לעמדתנו, ניתן לעשות שימוש בעמדה זו גם במחלוקות אחרות המתעוררות בהצבעות באסיפה הכללית ובדיני החברות בכלל, אם כי חשוב להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום כבר מהשלב הראשון.