ביחסים שבין מזמין שירותים לקבלן שני הצדדים נוטלים על עצמם שורה של סיכונים בהתקשרות, אך מנסים ככל הניתן למזער סיכונים אלה. דרך כלל מבקש המזמין להתקשר בחוזה פאושלי והקבלן מבקש לעבוד על בסיס מדידה. מה משמעות מונחים אלה?
חוזה בין מזמין שירותים לבין קבלן המכונה "חוזה מדידה" הינו כזה במסגרתו משלם מזמין השירותים לקבלן תשלום על פי העבודה שבוצעה בפועל (בתום העבודה או על פי שלבי ביצוע). להבדיל, "חוזה פאושלי" (מהמילה הגרמנית Pauschale שמשמעה: מחיר אחיד), הוא הסכם במסגרתו הקבלן מעריך, על בסיס חישובים ומדידות שהוא מבצע, את העלות הכוללת של העבודה ומספק למזמין מחיר המגלם בתוכו את כלל העבודה הנדרשת להערכתו. המחיר קבוע מראש והקבלן נוטל על עצמו את הסיכון שהפרוייקט יסתכם בעלויות גבוהות מאלו אשר צפה. אם נשתמש בתיאור של כב' השופט אליקים רובינשטיין: "משמעו חוזה המכונה בלע"ז turn key, כלומר, כביכול מקבל המזמין את העבודה במצב שבו כל שנותר לו הוא "לסובב את המפתח" ולהשתמש בתוצר ".
במקרים רבים המוצאים את דרכם אל בתי המשפט עולה השאלה האם העבודה הנוספת אותה ביצע הקבלן הינה חלק מהחוזה הפאושלי או שמא מדובר בעבודה שאינה חלק ממנו ואשר מזכה את הקבלן בתוספת תשלום בגין ביצועה. בתי המשפט קבעו, כי ככל שחוזה פאושלי קובע כי על קבלן להגיע לתוצאה מסויימת (כמו למשל, בניה של מתקן מסויים), אזי גם מצב בו תידרש לו עבודה משמעותית ממה שחזה על מנת להגיע לתוצאה, לא יוכל לדרוש תוספת תשלום בגינה. כך גם במצב בו ביצע הקבלן תוספות על דעת עצמו, מבלי שיידע את מזמין העבודה קודם לכן וקיבל אישורו. להבדיל, במצב בו נדרשות עבודות נוספות והקבלן דרש תוספת טרם ביצוע העבודה, או שבהסכם הוגדר תימחור לעבודות נוספות, יוכל הקבלן לגבות תשלום נוסף בגינן.
מכאן שקיימת חשיבות גדולה לאופן ניסוח החוזה הפאושלי וביחוד להגדרת העבודה בו והגדרה מהן עבודות נוספות ואופן התמחור שלהן. ניסוח קלוקל של הסכם עלול לגרום לכך שהקבלן ייאלץ לשאת בעלויות גבוהות ביותר שלא תכנן או למצב הפוך, בו המזמין יגלה בסוף העבודה שהמחיר שציפה לשלם גבוה מאוד מהמחיר אותו הוא נדרש כעת לשלם מכיוון שחלקים גדולים מהעבודה שבוצעו היו "תוספות" ולא חלק מהגדרת העבודה המקורית.