הסכמים ארוכי טווח בדרך כלל לא כוללים תאריך תפוגה ולעתים אף לא מבוססים על הסכם חתום שמגדיר את הזכויות של הצדדים באופן מדויק, לרבות הזכות לסיים את החוזה. האם חתימה על הסכם לתקופה שאינה קצובה בזמן מחייבת לעולם ועד?
בתי המשפט בישראל קבעו, כי חוזה אינו לצמיתות, גם אם נערך ללא הגבלת זמן, וניתן לבטלו בהודעת ביטול הנמסרת "זמן סביר" מראש – זמן שיאפשר לצד האחר להתארגן. כיצד ניתן להגדיר מהו אותו "זמן סביר"?
בעוד שכל מקרה לגופו, הרציונל מאחורי אורך תקופת ההודעה מראש הינו כי חוזה נועד להתאים עצמו לסביבה ולמועד שבו נערך ולהיות מושפע משינויים הנגרמים בחלוף הזמן. בני אדם אינם נוהגים לקשור עצמם בהסכמים לעולמי-עד, במיוחד בהתחשב בקצב חיי המסחר ולכן המגמה אינה לכפות על צד להסכם לקיים אותו בעל-כורחו ללא מגבלת זמן. עם זאת יש לאפשר לצד שנפגע מהפרת ההסכם להיפרע על הוצאות שהוציא כתוצאה מקיום ההסכם, וכן את השהות המספקת להיערכות מחדש ליום שאחרי סיום ההסכם מבלי שיהיה בכך לגרום לקריסתו.
פסק דין שניתן בתחילת אפריל, 2018, עסק במקרה בו בית מלון וחברת קייטרינג חתמו על הסכם ביניהם, לפיו חברת הקייטרינג תספק שירותי הסעדה לאורחי המלון. לאחר כארבע שנים הודיעה לפתע חברת הקייטרינג לבית המלון שבתוך יומיים יחל שיפוץ בחדר האוכל ולפיכך לא תוכל להמשיך ולספק שירות למלון. בית המשפט קבע שאין מדובר בזמן סביר, במיוחד לנוכח משך היחסים בין הצדדים, יחסי אמון והתלות שנוצרו אשר הצריכו זמן התארגנות גדול יותר למלון.
מקרה אחר שהגיע לבתי המשפט עסק בסיום התקשרות בין יבואן רכב לסוכנות ששימשה במשך שנים רבות הן כסוכנות למכירת רכבים והן כמוסך מורשה. כאן קבע בית המשפט כי תקופת ההודעה המוקדמת הראויה היתה שנה, הן לנוכח תקופת ההסכם הארוכה, והן לנוכח הזמן הדרוש לסוכנות כדי להתארגן מחדש עקב סיום ההסכם.
לסיכום, אין "פתרון בית ספר" לשאלה מהו הזמן הסביר הדרוש לביטול הסכם שנערך לתקופה בלתי קצובה. כל הסכם נבחן לגופו, בהתאם לנסיבות הספציפיות שהובילו לעריכתו. לפיכך, קיימת חשיבות מרובה בקבלת ייעוץ משפטי בטרם עריכת הסכם כדי שישקף נכונה את כוונת הצדדים גם לאחר שנים וגם ככל שצד יבקש להשתחרר ממנו. היוועצות מוקדמת עם בעל מקצוע המתמחה בעריכת הסכמים (ומומלץ אף בתחום הספציפי בו עוסק ההסכם) עשויה לחסוך סכסוכים עתידיים, עוגמת נפש רבה ולא מעט כסף.