עם זאת, במקרים בהם לשון החוזה אינה חד-משמעית יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו. כך, בין היתר, יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים בשלב המשא ומתן, להתנהגותם לאחר כריתת החוזה, לחוזים נוספים בין הצדדים, לנוהג המסחרי ביניהם וכד' (עניין אפרופים, בעמ' 312; ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ'CORNUCOPIA EQUITIES LTD, [פורסם בנבו] בפסקה 42 (6.9.2017))
21. בענייננו, די להתבונן בלשון סעיפים 3 ו-4 להסכם כדי לקבל את הרושם כי הזמנת ה-G נכללה בכמות היעד, כפי שקבע בית המשפט קמא (ההדגשות הוספו):
"3. Any frame who will be ordered in the future from the catalog or the collection (apart of the "G" order) – the price will be the Israeli price with 40% permanent discount. The first order will be for no less then 5000 pcs.
4. The target is to order 20,000 of the catalog/ collection within 12 month."
סעיף 3, בתרגום חופשי, קובע כי – כל מסגרת שתוזמן בעתיד מהקטלוג או מהקולקציה (למעט הזמנת ה-G) – מחירה יהיה המחיר הישראלי עם 40% הנחה קבועה. מכאן ניתן ללמוד כי ככל שדגמי הזמנת ה-G לא היו מסגרות מתוך הקטלוג/קולקציה לא היה כל צורך לציין כי ההנחה הנקובה בסעיף זה איננה חלה על הזמנת ה-G. רוצה לומר, מהניסוח הממעט ("apart of"), ניתן ללמוד על הגדרת הקבוצה כולה. בהמשך לכך, קובע סעיף 4 להסכם כי "The target is to order 20,000 of the catalog/ collection ". עינינו הרואות, כי בסעיף זה לא הוחרגה הזמנת ה-G מתוך דגמי הקטלוג/קולקציה ועל כן זו נכללת בכמות היעד שנקבעה.
22. מסקנה זו מתחזקת מקריאת ההסכם כולו. טענתה המרכזית של לוקסאוטיקה היא כי בקריאת הסכם הבלעדיות יש להבחין בין סעיפים 2-1, המתייחסים להזמנת ה-G, לבין סעיפים 4-3, המתייחסים למסגרות מתוך הקטלוג/קולקציה. בית המשפט קמא דחה טענה זו בקבעו כי לא הוצגו ראיות לתמיכה בתכלית שביקשו להוכיח, וכי היא אינה עומדת בקנה אחד עם חומר הראיות שכן הוצג. לא מצאתי להתערב במסקנה זו. ההפרדה שמציעה לוקסאוטיקה היא מלאכותית וחוטאת ללשון ההסכם. עסקינן בהסכם קצר, המחזיק סעיפים מעטים והמנוסח באופן חסר ואין בו כל הפרדה נראית לעין בין הסעיפים השונים.
כותרת ההסכם מלמדת כי עסקינן בהסכם בלעדיות במסגרות "ריי באן". אילו התכוונו הצדדים, ובפרט לוקסאוטיקה שניסחה, לכל הפחות, את הטיוטה הראשונית, שלא לכלול את הזמנת ה-G בכמות היעד על פי הסכם הבלעדיות, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע עוגנה הזמנה זו תחת אותה קורת גג וברצף מחשבתי אחד עם פרטי הבלעדיות. כך, סעיף 1 להסכם מעגן את הזמנת ה-G; סעיף 2 להסכם עוסק במחירם של דגמי GO; סעיף 3 עוסק במחירם של דגמי הקטלוג/קולקציה שאינם דגמי GO; וסעיף 4 קובע את כמות היעד. לא זו אף זו, וכפי שעמד בית המשפט קמא, אם לא היה נכתב המשפט המחריג "apart of the G order" בסעיף 3, הרי שכלל דגמי הקולקציה היו זוכים להנחה של 40%, וזאת בניגוד להסכמה בין הצדדים, המעוגנת בסעיף 2, לפיה דגמי GO זוכים להנחה שונה. ככל שהצדדים התכוונו להחריג את הזמנת ה-G מכמות היעד, היה עליהם לציין זאת במפורש בסעיף 4, כפי שנעשה בסעיף 3.
בהקשר זה יצוין כי לוקסאוטיקה טענה כי בזמן אמת הצדדים הבחינו בין הזמנות של דגמי GO לבין דגמי הקטלוג/קולקציה. טענה זו מתיישבת עם נוסח ההסכם, כפי שעמדתי לעיל, שכן על פי ההסכם, ההנחה שניתנה בעבור דגמי GO שונה מההנחה בעבור יתר דגמי הקטלוג ועל כן מובן מדוע יש להבחין בין ההזמנות השונות.
23. מסקנה זו נתמכת גם בשלל ראיות שהוצגו בבית המשפט קמא, ביניהן עדויותיהם של נציגי לוקסאוטיקה, מהן עולה כי דגמי GO נבחרו מתוך הקטלוג, אף שבחלקם נערכו שינויים מסוימים, וכן תכתובת פנימית שכתבה גלי לאחר הפגישה בסדיקו, בה צוין, בתרגום חופשי, כי "הוא [יעקב –ג'.ק] ראה בקטלוג 4 דגמי RX שהוא רצה בבלעדיות. 3 מתוכם דגמים ללא מסגרת בהם הוא רצה שינויים קטנים בצורה וגודל [...] להזמנה הראשונה הזאת יש פוטנציאל להגיע תוך מספר חודשים לכמות גדולה יותר מ-20,000 מסגרות." מכאן ניתן ללמוד הן על היותם של דגמי GO דגמים שנבחרו מתוך הקטלוג, והן על כוונת הצדדים לקשור בין הזמנת ה-G לבין כמות היעד.
24. עוד יוער, כי טענת לוקסאוטיקה כי דגמי GO אינם דגמי קטלוג באופן מהותי, מכיוון שדגמי הקטלוג משתנים מעת לעת בעוד דגמי GO נותרו קבועים, אינה מעלה או מורידה לענייננו. ככל שלוקסאוטיקה התכוונה לתת משמעות כלשהי לשינויים בקטלוג, הרי שזו אינה באה לידי ביטוי בהסכם.
25. לסיכום נקודה זו, לא מצאתי פגם במסקנתו של בית המשפט קמא כי הזמנת ה-G נכללה במכסת ההזמנות של הלפרין לצורך עמידה בכמות היעד.
התקופה בה נדרשה הלפרין לעמוד בכמות היעד
26. לוקסאוטיקה טענה כי ההסכם קובע מסגרת זמנים ברורה לפיה ההסכם יחול מיום 1.1.2010 ("As from 01/01/10"). לטענתה, מועד זה, שהוסף לכותרת ההסכם בכתב יד, מעיד על המועד לתחילת ספירת כמות יעד. הלפרין מנגד, טענה כי זהו מועד תחילת הבלעדיות, אך יש להבחין בינו לבין כמות ההזמנות, אותן יש לספור החל מהפגישה בסדיקו.
27. אין הגיון בפרשנותה של לוקסאוטיקה, שהרי חומר הראיות מלמד כי יעקב היה זה שביקש לקבוע את המועד האמור ולבטח לא התכוון להרע את תנאי העסקה מבחינתו אלא להיטיבם, במובן זה שהבלעדיות עצמה תחל רק לאחר שהמוצרים יסופקו, שכן ללא אספקת המוצרים, זכות הבלעדיות למעשה ריקה מתוכן. כמו כן, גלי עצמה העידה כי יש לחשב את כמות היעד החל מההזמנה הראשונה, קרי ממועד הפגישה בסדיקו. בנוסף לכך, על אף המועד המצוין בראש ההסכם, גוף ההסכם עצמו מתייחס לאירועים הקודמים לשנת 2010 – הזמנת ה-G עצמה, ואירוע השקת הקולקציה שעל פי ההסכם היה אמור להתרחש בסוף שנת 2009 (אך התרחש בסופו של דבר בסוף ינואר 2010, בשל עיכוב באספקת המוצרים). לא זו אף זו, על בסיס עדויות מטעם לוקסאוטיקה, מצא בית המשפט קמא כי בעסקאות קודמות נהגו הצדדים לכלול את ההזמנות שבוצעו בטרם החלה הבלעדיות במכסת ההזמנות שנכללו תחת אותה עסקה.
הנה כי כן, סבורני כי הקביעה בדבר מועד תחילתו של הסכם הבלעדיות לעניין חישוב כמות היעד מעוגנת היטב בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט קמא, ומשכך אינה מצדיקה התערבות.
28. לצד האמור, כפי שטענה לוקסאוטיקה, ובצדק, סעיף 4 להסכם קובע כי יש לעמוד בכמות היעד "within 12 month[s]". שבתי ועיינתי בדו"ח ההזמנות עליו התבסס בית המשפט קמא – ועליו לא חולקים הצדדים במסגרת ההליך דנן. עיון במספר היחידות שהוזמנו מבין דגמי הקטלוג, לרבות דגמי GO, במהלך 12 החודשים מאז מועד הפגישה בסדיקו – יולי 2009 עד יוני 2010 – מלמד כי בתקופה זו הזמינה הלפרין 26,821 יחידות, ועל כן עמדה בכמות היעד בהתאם להסכם הבלעדיות. זאת, גם אם תצומצם התקופה למסגרת 12 חודשים בלבד.
29. משהגעתי למסקנה כי הלפרין עמדה בכמות היעד על פי הסכם הבלעדיות, הרי שעומדת על כנה מסקנתו של בית המשפט קמא כי לוקסאוטיקה היא שהפרה את ההסכם בכך שהודיעה על ביטולו.
30. בטרם אעבור לדון בנזק, אציין כי לא מצאתי ממש בטענתה של הלפרין כי הוסכם בין הצדדים כי זכות הבלעדיות תינתן לתקופה של שלוש שנים. בסעיף 9 להסכם הבלעדיות מצוין במפורש כי בכפוף לעמידה בתנאים זכאית הלפרין להאריך את זכות הבלעדיות לשנה נוספת. הא ותו לא. משכך, אין להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא.
הנזק ושיעורו
31. על שיעור הפיצוי שנקבע – 7,108,574 ש"ח – משיגות הן הלפרין והן לוקסאוטיקה. זו הראשונה סבורה כי בית המשפט המעיט בסכום הפיצוי, ואילו השנייה סבורה כי לא הוכח הנזק ושיעורו, וכי ככל שהוכח נזק, סכום הפיצוי גבוה יתר על המידה. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, סבורני כי יש מקום להתערב בסכום הפיצוי שנקבע ולהפחיתו בשיעור משמעותי.
32. תרופת הפיצויים המעוגנת בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), נועדה לשם השבת מצבו של הצד שזכותו הופרה לקדמותו, כלומר, לפצותו בכסף על מנת להעמידו במצב בו היה עומד אלמלא הופר החוזה (ראו ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 7 והאסמכתאות שם (3.4.2006) (להלן: עניין אלוניאל)). לשם קבלת פיצוי, עומד הנטל על הנפגע להוכיח במידת וודאות סבירה את נזקו וכן את שיעור הפיצוי בגינו:
"נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק התרופות), חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים , שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו... כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט". (ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800, 808 (1981); וראו גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, בפסקאות 70-69 (2006)); ע"א 7287/12 חתמי לויד'ס נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 18 (9.12.2014); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 347 (2009) (להלן: שלו ואדר))
על מידת הוודאות הנדרשת לשם הוכחת שיעור הנזק עמד גם השופט ס' ג'ובראן:
"הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993)." (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 16 (27.7.2008)).
33. בכל הנוגע לראש הנזק של אובדן רווח, עמדה הפסיקה על כך שקביעת שיעור הנזק מחייבת תכופות השערות וניחושים ובהתאם נקבע כי ייתכנו מצבים בהם ראוי יהיה להקל עם הנפגע המבקש לזכות בפיצויים בגין ראש נזק זה (ראו, למשל, עניין אלוניאל, בפסקה 7; ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' בלום, [פורסם בנבו] בפסקה 35 (29.1.2015)).
34. חזרה לענייננו. הלפרין מיקדה את תביעתה לנזקים שנגרמו לה עקב "אובדן רווחים עתידיים בגין מכירת מסגרות הראיה" ו"אובדן רווחים צפוי בגין מכירת עדשות". לשם הוכחת נזקיה הסתמכה הלפרין על חוות הדעת של ד"ר שלם, אותה העדיף בית המשפט קמא על פני חוות הדעת מטעם לוקסאוטיקה. בחוות דעתו עמד שלם על עלות המכר של יחידה ממסגרות RX בהתבסס על נתוני המכירות בשנת 2010, תוך התחשבות במבצעים שנקטה הלפרין ובעלויות העקיפות, ואמד את הרווח השולי למסגרת RX בכ-355.4 ש"ח, ללא מע"מ. את סכום זה כפל שלם ב-20,000 יחידות, כמות היחידות בהתאם לכמות היעד על פי ההסכם, והגיע לסך רווח צפוי של 7,108,574 ש"ח בשנה. סכום זה, כזכור, הוא שנפסק לטובתה של הלפרין. באמצעות חישוב דומה, העריך שלם את אובדן רווחיה של הלפרין בעבור מכירת עדשות בסך של 4,491,259 ש"ח לשנה.
35. בענייננו, מסופקני אם הלפרין עמדה בנטל להוכחת שיעור נזקיה. לטענת לוקסאוטיקה, אובדן המכירות של מסגרות RX פוצה במכירתן של מסגרות אחרות. כפי שעמדתי לעיל, חוות דעת שלם התייחסה לשאלה מהו הרווח השולי בגין המסגרות, אך לא נתנה מענה לטענה זו. בחקירתו הנגדית העריך שלם כי מי שנכנס לחנותה של הלפרין על מנת לרכוש זוג משקפי "ריי באן", לא ירכוש זוג משקפיים חלופי:
"המיתוג של הרשת הוא מיתוג משקפיים זולים, ורייבן זה בדיוק הצד השני של זה. אז השאלה היא קצת דומה, בשביל להמחיש את זה, השאלה היא האם כשמישהו נכנס לסוכנות כלמוביל ורוצה לקנות מרצדס, מה הסיכוי שהוא יצא משם בסוף עם יונדאי. זה גם נמכר שם, אבל בעצם מיתוג מאוד מאוד שונה. ההנחה שלי בעצם בתוך חוות הדעת, שזה יהיה חלק נמוך מהלקוחות, ואני מעריך שזה נכון." (עמ' 330 -331 לפרוטוקול).
אף אם הערכה זו עשויה להיות נכונה, הרי שלא עומדים בבסיסה כל נתונים אמפיריים היכולים לאמת כי כך אכן קרה בנסיבות העניין. בית המשפט קמא דחה את חוות דעתו של גרין משמצא כי זו "נעדרת בדיקות מהותיות והכרחיות, שיעידו על טיבה ואיכותה" וכי חלק נכבד ממנה מבוסס "על ידיעה אישית ולא מתוך בדיקה או מומחיות". והנה רואים אנו כי חוות דעתו של שלם מבוססת על הנחות הלוקות באותם הפגמים בדיוק. האפשרות שקונה פוטנציאלי ירכוש מוצר חלופי, והאפשרות שלא יעשה כן – שתיהן עשויות להתקיים, אך נתונים להוכחתן – אין.
36. אין לי אלא לחזור לכלל הבסיסי לפיו על התובעת הנטל להוכיח את נזקיה ואת שיעורם. בעניינו כאמור, הלפרין לא הציגה נתונים מהותיים וקריטיים לשם הערכת שיעור הנזק. אמנם, כפי שציינתי לעיל, קביעת שיעור הנזק בגין אובדן רווחים כוללת ממד השערתי-ספקולטיבי כלשהו, אך בענייננו ישנם נתונים רבים אשר נמצאו בידיה של הלפרין ואשר היו יכולים לסייע בחישוב הנזק, אולם לא מצאו דרכם לפתחו של בית המשפט. כך למשל, אין בחוות דעתו של שלם כל מידע לגבי המכירות והרווחים של הלפרין בשנת 2011, על אף שחוות הדעת נערכה כשלוש שנים לאחר מכן. כמו כן, נעדרת חוות הדעת כל מידע לגבי מותגי המשקפיים אשר נמכרו ברשת הלפרין בשנת 2011, ועל כן לא ניתן לדעת האם שיווקה הלפרין מוצרים תחליפיים כלשהם למסגרות RX. למעלה מכך, אף שלם בחקירתו הנגדית העיד כי הניח ש"חלק נמוך מהלקוחות" אכן יקנו מוצר חלופי, ועם זאת גורם זה לא הובא בחשבון בחוות דעתו. קשיים אלו מתעצמים, נוכח קביעתו של בית המשפט קמא כי לא נסתרה טענת המומחה מטעם לוקסאוטיקה – מר גרין, כי הרווח התפעולי של הלפרין בשנת 2011 גדל. לטענת הלפרין, נתוניו של גרין הובאו באופן סתמי ומבלי לבדוק מהן הסיבות לגידול, כמה מוצרים אחרים נמכרו וכמה מהלקוחות רכשו מוצרים חלופיים. ואולם, כאמור, הנטל לספק תשובות לשאלות הללו מלכתחילה, רובץ על כתפיה של הלפרין.