פסק דין
א. ההליך
1. בתביעתו שלפני עותר התובע לכך שיינתן נגד הנתבע (להלן – "הנתבע" או "הבנק"), צו עשה קבוע, המחייב אותו לפתוח לתובע חשבון בסניפו אשר בעיר עכו, ללא כל תנאי וסייג.
2. התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט השלום בחיפה, ובכתב ההגנה העלה הנתבע את הטענה, כי בית המשפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בה. בהחלטתו מיום 6.6.2018 קבע בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופטת תמי לוי יטח) כי מדובר בתביעה שלא ניתן להעריך שוויה בכסף, ועל כן הסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי. משכך, הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי.
במסגרת התובענה הגישו באי כוח הצדדים תצהירי עדות ראשית של העדים מטעמם, אך לקראת הישיבה שנקבעה לשמיעת חקירות המצהירים, הודיעו כי הם מוותרים על חקירות העדים.
ב. הרקע העובדתי
3. התובע מנהל שני חשבונות בנק בסניף הבנק בעכו. הראשון, חשבון עסקי מס' 263329 שנפתח ביום 16.11.2014 (להלן – "החשבון העסקי"). השני, חשבון פרטי מס' 318735 שנפתח ביום 19.12.2017 (להלן – "החשבון הפרטי") (וראו סעיף 4 לתצהירו של מר יצחק אלמליח, אשר מכהן כסגן מנהל סניף עכו של הבנק מאז שנת (להלן – "מר אלמליח")).
על פי הפרטים שמסר התובע לסניף בעת פתיחת החשבונות ובמהלך ניהולם, התובע היה פושט רגל בעת פתיחת חשבונו העסקי, הוא עבד כקבלן של חברת "הוט", והתכוון להקים עסק לשיווק ירקות. כמו כן, מן המידע שמסר לבנק עולה, כי התובע מקבל קצבת ביטוח לאומי וכי הוא נתמך על ידי אחיו (ראו נספחים 1-4 בתצהירו של מר אלמליח).
4. בחודש מאי 2017, או בתאריך הסמוך לכך, פנה התובע אל הבנק בבקשה לפתוח בסניף בעכו חשבון "נותן שירותי מטבע" (להלן – "חשבון נש"מ"). הבנק סרב לפתוח לתובע חשבון מסוג זה בסניף הבנק בעכו, והפנה את התובע לסניף הבנק בעיר עפולה, הוא סניף שנקבע על ידי הבנק כסניף ייעודי, המתמחה בניהול חשבונות מסוג זה.
התובע סבור, שהבנק אינו רשאי לדרוש ממנו לפתוח את חשבון הנש"מ בעיר עפולה, וכי עליו לאפשר לו לפתוח את החשבון בסניפו שבעיר עכו, ומכאן התביעה שלפני.
ג. טענות הצדדים
5. בא כוח התובע טוען, כי החלטת הנתבע לדרוש מהתובע לנהל את החשבון בעפולה, מרחק שעות נסיעה ממקום עסקו, מהווה "מכת מוות לתובע ולעסקו", במיוחד נוכח היותו של התובע נכה בשיעור 100%. התובע הסביר כי משמעות הדבר היא, שמדי יום ייסגר העסק למספר שעות, על מנת שייסע לסניף הבנק בעפולה, והדבר יפגע בו מבחינה כלכלית.
6. בא כוח התובע הוסיף, כי ניהול החשבון בסניף מרוחק יסכן את ביטחונו האישי, שכן הדבר יאלץ אותו לנסוע בדרכים עם סכומי כסף לא מבוטלים. לטענתו, התעלמות הבנק מעובדות אלה, מהווה, לשיטת התובע, פעולה בחוסר תום לב ממניעים שאינם טהורים.
7. בא כוח התובע הוסיף וטען, שבחשבון מופקדים שקלים ולא מט"ח, ומשכך לא ניתן לראות בחשבון כחשבון המשמש עסק למתן שירותי מטבע. בא כוח התובע הוסיף, שאף אם ייקבע שיש לראות את החשבון כחשבון המשמש עסק למתן שירותי מטבע, הרי שהפעילות בחשבון אינה מתבצעת לשם מטרה זו, והוא למעשה משמש כחשבון עסקי רגיל.
8. מן הפן המשפטי, טוען בא כוח התובע, שפעולות הבנק כאמור מהוות הפרה של סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן – "חוק הבנקאות"), וכן מפרות הן את סעיף 9 להוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין מס' 432 שעניינה "העברת פעילות וסגירת חשבון של לקוח".
9. לשיטת בא כוח התובע, אין ממש בטענת הבנק, לפיה ריכוז החשבונות של נותני שירות בסניף אחד נועד לפקח על אכיפת חוקי איסור הלבנת הון. לטענתו, בעידן הטכנולוגי של היום, חשבונות מסוג זה ממילא מפוקחים ואין לייחד להם סניף ייעודי. לפיכך, טוען בא כוח התובע, כי הבנק לא שכנע בסבירות סירובו לפתיחת החשבון בעיר עכו, ובמצב דברים זה יש לחייבו לספק את השירות הבנקאי שם, בעכו.
10. לאור האמור לעיל, עתר בא כוח התובע ליתן צו עשה קבוע, המחייב את הבנק לפתוח לתובע חשבון בנק בסניף הממוקם בעיר עכו.
11. מנגד, טענה באת כוח הבנק, כי בשל הסיכונים הכרוכים בפעילות נותני שירותי מטבע בתחום הלבנת הון, ובמטרה לאפשר קיום הוראות החוק ולהפחית סיכונים אלה, החליט הבנק, כי חשבונות נותני שירותי מטבע יתנהלו רק בסניפים יעודיים, המתמחים בניהול חשבונות מסוג זה. לפיכך, הסעד אותו מבקש התובע מהווה ניסיון מרחיק לכת להתערב במדיניות ניהול הסיכונים של הבנק.
12. באותו עניין, הסבירה באת כוח הבנק, כי ההחלטה לנהל חשבונות של נותני שירותי מטבע בסניפים מתמחים, התקבלה, בין היתר, בהתחשב בחובות המוטלות על הבנק בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – "חוק איסור הלבנת הון"), וכן בצווים, הוראות והנחיות שהוצאו מכוחו.
בין החובות המוטלות על הבנק, מצויה החובה לעקוב אחר פעילות המבוצעת בחשבונות בסיכון גבוה. בתוך כך, צוין כי בפעילות של נותני שירותי מטבע כרוך סיכון גבוה להלבנת הון, דבר המחייב רמת פיקוח ובקרה מיוחדת.
13. עוד נטען, כי החלטת הבנק לרכז את השירותים ללקוחות נותני שירותי מטבע בסניפים יעודיים המתמחים בכך, נועדה לאפשר את ניהולם בבנק של חשבונות מסוג זה למרות הסיכונים הכרוכים בכך. בהקשר זו הודגש, כי על הבנק לא מוטלת חובה להעניק שירותים מסוימים בסניף או במקום ספציפי, וכראיה לכך הציג הנתבע אסופת פסיקה התומכת בעמדה זו.
14. לאור האמור, טענה באת כוח הבנק, כי החלטת הבנק היא החלטה סבירה, המתיישבת עם שיקול הדעת המסור לבנק, בהתחשב בחובות שהוטלו עליו בתחום הלבנת הון ובסיכונים הגלומים בפעילות נותני שירותי מטבע.
ד. דיון
15. אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שדין התביעה להידחות, ולהלן אפרט את הטעמים שהביאוני למסקנתי זו.
16. נקודת המוצא לדיון היא, כי הבנק לא סירב לבקשת התובע לפתוח חשבון, או קבע כי יש להטיל הגבלות על פעילותו בחשבון זה. כל רצונו של הבנק הוא להעביר את החשבון לסניף ייעודי, בו הנתבע מוכן להעניק לתובע את השירותים אותם הוא מבקש, אך במקביל גם לפקח על הפעילות בחשבון על פי דרישות החוק לאיסור הלבנת הון והוראות הגורמים המפקחים.
ער אני לכך שהדבר עלול לגרום לתובע לחוסר נוחות וטרחה, שכן העברת החשבון תאלץ אותו לנסוע, כמעט מידי יום, לסניף הבנק בעפולה. עם זאת, אינני מקבל את עמדת התובע לפיה, העברה כזו משמעותה סגירת החשבון, או מהווה הצבת תנאים בלתי סבירים למתן השירותים הבנקאיים, בניגוד לסעיף 2 לחוק הבנקאות.
17. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות קובע:
"לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1) קבלת פיקדון כספי .....
(2) פתיחת חשבון עובר ושב .....".
סעיף 2(ב) לחוק הבנקאות מוסיף וקובע, כי "התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו".
חובת הבנק להעניק שירותים בנקאיים לפי חוק הבנקאות, אינה החובה להעניקם במקום ספציפי, אלא לא למנוע אותם מן הציבור. משמעות הדבר היא, שסירוב הבנק לתת שירותים בנקאיים לנותני שירותי מטבע בסניף אחד, כאשר הבנק מאפשר את הדבר בסניף אחר, אינו בגדר סירוב על פי סעיף 2(א) או על פי סעיף 2(ב) לחוק הבנקאות שלעיל.
18. מקרה דומה נדון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בה"פ (חי') 54386-12-11 אמני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.2011). באותו עניין, נדחתה עתירת המבקשת למתן צו מניעה זמני שיאסור על הבנק להעביר, לחסום או להפסיק את פעילותה בחשבון המתנהל בסניף בכרמיאל. גם שם, עסקה המבקשת במתן שירותי מטבע, והיא קיבלה הודעה מן הבנק שלפיה שירותים בנקאיים לנותני שירותי מטבע יינתנו אך ורק בסניפים מסוימים שיועדו לכך. בית המשפט קבע בהחלטתו את הדברים הבאים:
"דומני שהמבקשת טועה בקריאת הודעתו של הבנק בדבר הצורך בהעברת פעילותה העסקית לסניף אחר, ואין ולא כלום בין הודעה זו לבין הוראות חוק הבנקאות המצוטטות לעיל.
החובה לתת שירותים בנקאיים הקבוע בסעיף 2 של חוק הבנקאות היא חובה המוטלת על תאגיד בנקאי אולם איננה כוללת חובה לתת את השירות הבנקאי בסניף מסוים ולא בסניף אחר. כעולה מהודעתו של הבנק למבקשת הוא אינו מסרב לתת לה שירות בנקאי כי אם מיישם החלטה שהוא קיבל לתת שירות בנקאי למי שעוסקים במתן שירותי מטבע בסניפים כאלה ולא באחרים. בכך אין כל הפרה מצד הבנק של הוראות חוק הבנקאות והעובדה שהדבר עלול לגרום למבקשת לחוסר נוחות, טרחה או הוצאות, אינה מצדיקה התערבות בשיקול דעתו העסקי של הבנק.
הבקשה נדחית."
בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, נדונה בפני בית המשפט העליון ברע"א 9775/11 אמני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 30.12.2011) (להלן – "פרשת אמני") אשר אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו את הדברים הבאים:
"כפי שציין בית המשפט המחוזי, חובת הבנק להענקת שירותים בנקאיים לפי חוק הבנקאות, אינה החובה להעניקם במקום ספציפי, אלא לא למנוע אותם מן הציבור. הדברים עולים גם מדברי ההסבר להצעת החוק, לפיהם "מאחר שהתאגידים הבנקאיים נהנים מהיתרון שהשירותים שהם נותנים נתייחדו להם ואסור לאחר לתיתם, יש לחייב אותם לתת שירותים אלה לציבור" (הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), הצעות חוק תשמ"א, עמוד 106). על כן, החלטת הבנק לחדול ממתן שירותי בנקאות לנותני שירותי מטבע ובהם המבקשת ספציפית בסניף כרמיאל, תוך האפשרות החלופית לנתינתם בסניף אחר של הבנק, על פניה אינה נוגדת חוק זה."
ובהמשך הדברים אף צוין:
"איני מקל ראש באי הנוחות הנגרמת למבקשת לעת הזאת, ויתכן שיהא עליה, כדי לשרת את לקוחותיה, לקיים נסיעות לעפולה למצער בתקופה הקרובה, אך איני רואה עילה משפטית לקבל את הבקשה."
19. עוד ראו לעניין זה תא (חי') 27289-11-13 ואיל כנען נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו, 19.1.2014), שם נדחתה תביעת המבקשים למתן צו מניעה קבוע אשר ימנע מהבנק מלהפסיק או להגביל שירותים בחשבון נותן שירותי מטבע, המתנהל בכפר ירכא. זאת, לאור החלטת הבנק לרכז את כל החשבונות מסוג זה במספר סניפים ייעודיים, ביניהם סניף בנק בסחנין או סניף בנק בחיפה.
בית המשפט המחוזי קבע, בפסקה 10 לפסק דינו, כי:
"בקשת הנתבע אינה לסגירת החשבון או להטלת הגבלות על הפעילות בגדרי חשבון זה. בקשת הנתבע היא כאמור להעביר את החשבון על כל הפעילות שבו וכפי שנתבצעה עד להיום, לסניף בישוב אחר, סניף ייעודי המסוגל ויכול לספק לתובעים את אותו שירות שניתן להם ובה בעת גם לפקח על הפעילות בחשבון על פי דרישות החוק לאיסור הלבנת הון. העברה כזו אינה משולה לסגירת החשבון או להטלת הגבלות על הפעילות, ולתובעים התאפשר להמשיך ולבצע את אותן פעולות ולקבל את אותם שירותים בסניף אחר."
בהמשך הדברים, ובהסתמך על פרשת אמני שלעיל, קבע בית המשפט, כי מיישומה של פסיקה זו "מתחייבת התוצאה לפיה דין התביעה כאן להידחות, שכן בניגוד לטענת התובע אין מוטלת על הבנק חובה להעניק שירותים במקום ספציפי. העדרה של חובה כזו על פי חוק הבנקאות משמעותה כי סירוב לתת את השירות בסניף אחד כשהבנק מאפשרו בסניף אחר אינו בגדר "סירוב", לא רק על פי סעיף 2(א) אלא גם על פי סעיף 2(ב). משאין בפנינו "סירוב" הרי שחוקיות עמדת הנתבע ודרישתו אינן נבחנות עוד על פי מבחן הסבירות שמציב סע' 2 (א) לחוק הבנקאות ולכאורה גם לא לפי אלה שעל פי סע' 2 (ב)."
20. פסקי הדין שאוזכרו לעיל יפים גם לענייננו, ויישומם מוביל למסקנה, שהחלטת הבנק לרכז חשבונות נותני שירותי מטבע בסניפים מתמחים, הינה החלטה המצויה במתחם הסבירות, ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית.
21. בהמשך לדברים האמורים, הנני מקבל את עמדת הבנק, כי החלטתו במקרה הנדון, באה על רקע החלטת הבנק לרכז את כל חשבונות נותני שירותי המטבע בשמונה סניפים ייעודיים, עמם נמנה גם הסניף בעפולה. דברים אלה נתמכים בתצהירה של הגב' לימור פוזמנטיר סמיה, אשר החל משנת 2012 משמשת כמנהלת מדור מניעת הלבנת הון במחלקת הציות של הבנק. גרסה זו לא נסתרה על ידי התובע, וכאן המקום להזכיר, שהצדדים ויתרו על חקירות העדים בתיק זה, והסתפקו בתצהירים שהוגשו.
ביום 23.2.2012 הודיע הבנק על מדיניות זו למפקח על הבנקים, ובמכתב זה נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים (נספח 1 לתצהירה של הגב' לימור פוזמנטיר סמיה):
"1. מדיניות הבנק לעניין מניעת הלבנת הון ומימון טרור, אשר אושרה על ידי הדירקטוריון, כוללת התייחסות לקבלת לקוחות ובקרה שוטפת אחר פעילות בחשבונות, בהתאם לרמת החשיפה לסיכון, כאשר זו נקבעת על בסיס פרמטרים שונים.
2. חשבונות של לקוחות נותני שירותי מטבע, הוגדרו כחשבונות בסיכון גבוה לעניין הלבנת הון, וזאת בהתחשב בסוג פעילותם העסקית המתאפיינת בין היתר, בפעילות עתירת מזומנים והפקדת כספים שקשה להתחקות אחר מקום ובשים לב לסוג השירותים הבנקאיים הנצרכים על ידם.
כמתחייב מן האמור לעיל, נוקט הבנק בפעולות מוגברות של פיקוח ובקרה אחר חשבונות אלה ובהתאמה נקבע במדיניות הבנק כי "חשבונות נותני שירותי מטבע יפתחו רק בסניפים שיקבעו לצורך כך על ידי ההנהלה, יתמחו בתחום ועובדיהם יודרכו לגבי אופן הפעילות והסיכונים הנובעים ממנה"."
בהמשך המכתב, בסעיף 5, נמנו הסניפים המורשים לניהול חשבונות לנותני שירותי מטבע, עמם נמנה גם סניף הבנק בעפולה.
22. הא כוח התובע מבקש להסתמך על דברים שנקבעו בפסק הדין שניתן בת"א (ת"א) 27063-12-13 MFX בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 14.4.2016) (להלן – "פרשת MFX").
תחילה ראוי להדגיש כי להבדיל מענייננו, בו נדונה מדיניות הבנק להעניק שירותי בנקאות לנותני שירותי מטבע בסניף ייעודי, בפרשת MFX נדונה מדיניות אחרת של הבנק, לפיה נאסר על נותני שירותי מטבע לבצע בחשבונם פעולות עבור נותני שירותי מטבע אחרים. לפיכך, ספק בעיני אם ניתן להקיש מקביעות בית המשפט בפרשת MFX, לנסיבות המקרה הנדון.