מכל מקום, בית המשפט פסק באותו עניין כי לא נפל כל פגם במדיניות זו של הבנק, תוך שקבע את הדברים הבאים:
"מדיניות זו של הבנק מתיישבת עם הוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א – 2001 (להלן: "צו חובת הזיהוי"), ובהתחשב במעמדם של התאגידים הבנקאיים כ"שומרי הסף" מפני הלבנת הון ובחובות המוטלות על הבנק בצו האמור, מדיניות זו נראית סבירה בהחלט. אין ספק שכאשר גורם זר, פועל באמצעות חשבון בנק המתנהל בבנק, נמנע מהבנק לקיים את החובות הקבועות בצו חובת הזיהוי והדברים ברורים...
על כן, אין לי אלא לקבוע כי לא נפל כל פגם במדיניות הבנק שלא להתיר פעילות של נש"מ עבור נש"מים אחרים בחשבון המתנהל בבנק."
23. בנסיבות הקונקרטיות של פרשת MFX, בית המשפט לא מצא ראיה לכך שהתובעת פועלת עבור נותן שירות אחר באמצעות חשבונה בבנק, פעילות אותה אוסרת המדיניות של הבנק. וכך נקבע בפסקה 11 לפסק הדין:
"על כן, נראה כי אף שלא נפל פגם במדיניות הבנק, ניתן לראות בהגבלה לפיה נמנעה מהתובעת האפשרות לרכוש מט"ח מנש"מים אחרים ו/או למכור מט"ח לגורמים אחרים, בבחינת סירוב בלתי סביר בניהול חשבון בנק."
מקריאת פסק הדין נובעת המסקנה, שעל פני הדברים, עמדת בית המשפט לפיה ההגבלה שהוטלה על התובעת מהווה סירוב בלתי סביר, מתבססת על כך שהגבלה זו אינה נובעת ממדיניות הבנק (שהרי אין מדובר בפעילות של התובעת עבור נותן שירות אחר).
24. במילים אחרות: מעבר לכך שפרשת MFX אינה רלוונטית לענייננו (שכן אינה עוסקת במדיניות הסניפים הייעודיים), הרי שמדובר במקרה בו בית משפט לא התערב במדיניות הבנק, וקבע כי לא נפל בה פגם.
על כן, הפרשנות שמנסה התובע לייחס לפרשת MFX לענייננו – אין בכוחה לסייע לו.
25. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה למי מיועד החשבון. בעוד שהתובע טוען כי פנייתו לבנק בבקשה לפתוח חשבון נותן שירותי מטבע נעשתה עבור עצמו, הנתבע טוען כי התובע ביקש לפתוח את החשבון עבור בנו, מר אליהו חיים אלמקייס (שניהל אף הוא חשבון בסניף הבנק בעכו).
אין בידי להכריע במחלוקת עובדתית זו, בין היתר, משום שהצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הם מוותרים על חקירות העדים בהליך – הסדר אשר מנע את האפשרות לברר עניין זה. מכל מקום, הסוגיה העיקרית אותה מעלה הליך זה הינה סוגיה משפטית, קרי, סבירות מדיניות הבנק להעניק שירותי בנקאות לנותני שירותי מטבע בסניף ייעודי. על כך אף הצדדים עצמם אינם חולקים (וראו סעיף 4 ל"בקשה דחופה לאישור הסדר דיוני" שהגישו ביום 17.5.2019).
26. התובע טען כי בשל נכותו יהיה קשה עליו להתנייד לסניף הבנק בעפולה, והביא נימוק זה כנימוק נוסף המצדיק מתן הסעד המבוקש נגד הנתבע, המחייב את הנתבע לאפשר לתובע לנהל את חשבון הבנק בעיר עכו דווקא.
ראשית אציין, כי לא הובהרה מה השפעת נכותו של התובע על אפשרות ניידותו לסניף הבנק בעפולה. שנית, גם אם אניח, שנכות התובע מטילה עליו הגבלות ניידות, המקשות עליו להגיע לסניף הבנק בעפולה, כי אז לאור אופיו המיוחד של חשבון הנש"מ, המטיל על הבנק חובות פיקוח ובקרה, אין להתערב בשיקולי הבנק, הנובעים ממדיניות ניהול הסיכונים שלו. אם דרישת הבנק מאת התובע, לנהל את חשבון הבנק בסניף הייעודי בעפולה מכבידה על התובע, כי אז זכאי התובע לחפש אפשרויות אחרות, במסגרת בנקים אחרים, לנהל את חשבון הנש"מ שהוא מבקש לפתוח, במקום קרוב יותר למקום בו הוא מנהל את עסקו.
27. טענה נוספת שנטענה על ידי התובע היא, כי "לא ניתן לראות בחשבון כמי שמשמש עסק למתן שירותי מטבע". טענה זו עומדת בסתירה לבקשת התובע מהבנק לפתוח חשבון בנק של נותני שירותי מטבע, ואף אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת הצדדים את השאלה המתעוררת בתביעה זו, והיא, "האם הבנק רשאי להפנות את לקוחותיו לפתוח חשבון נותן שירותי מטבע בסניף מתמחה (ייעודי), או שהוא חייב לנהלו בכל אחד מסניפיו, לפי בחירת הלקוח" (ראו סעיף 4 לבקשה דחופה לאישור הסדר דיוני שהגישו הצדדים ביום 17.5.2019).
ו. סוף דבר
28. לפיכך, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה, שמדיניות הבנק, מכוחה דרש הבנק מהתובע, לפתוח את חשבון הנש"מ בסניף הייעודי בעפולה, הוא הסניף הקרוב ביותר למקום בו התובע מנהל את עסקו, היא דרישה סבירה, ואין להתערב בה, חרף הקושי שהיא מציבה לפני התובע. מכאן אף מתבקש, שההכרעה בשאלה, האם החשבון מיועד לשמש את התובע או את בנו, אינה דרושה.
29. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני דוחה את תביעת התובע למתן צו עשה קבוע.
(ב) כמו כן הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 14,040 ₪.
ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
יצחק כהן, שופט
סגן נשיא