6. בא כוח התובע הוסיף, כי ניהול החשבון בסניף מרוחק יסכן את ביטחונו האישי, שכן הדבר יאלץ אותו לנסוע בדרכים עם סכומי כסף לא מבוטלים. לטענתו, התעלמות הבנק מעובדות אלה, מהווה, לשיטת התובע, פעולה בחוסר תום לב ממניעים שאינם טהורים.
7. בא כוח התובע הוסיף וטען, שבחשבון מופקדים שקלים ולא מט"ח, ומשכך לא ניתן לראות בחשבון כחשבון המשמש עסק למתן שירותי מטבע. בא כוח התובע הוסיף, שאף אם ייקבע שיש לראות את החשבון כחשבון המשמש עסק למתן שירותי מטבע, הרי שהפעילות בחשבון אינה מתבצעת לשם מטרה זו, והוא למעשה משמש כחשבון עסקי רגיל.
8. מן הפן המשפטי, טוען בא כוח התובע, שפעולות הבנק כאמור מהוות הפרה של סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן – "חוק הבנקאות"), וכן מפרות הן את סעיף 9 להוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין מס' 432 שעניינה "העברת פעילות וסגירת חשבון של לקוח".
9. לשיטת בא כוח התובע, אין ממש בטענת הבנק, לפיה ריכוז החשבונות של נותני שירות בסניף אחד נועד לפקח על אכיפת חוקי איסור הלבנת הון. לטענתו, בעידן הטכנולוגי של היום, חשבונות מסוג זה ממילא מפוקחים ואין לייחד להם סניף ייעודי. לפיכך, טוען בא כוח התובע, כי הבנק לא שכנע בסבירות סירובו לפתיחת החשבון בעיר עכו, ובמצב דברים זה יש לחייבו לספק את השירות הבנקאי שם, בעכו.
10. לאור האמור לעיל, עתר בא כוח התובע ליתן צו עשה קבוע, המחייב את הבנק לפתוח לתובע חשבון בנק בסניף הממוקם בעיר עכו.
11. מנגד, טענה באת כוח הבנק, כי בשל הסיכונים הכרוכים בפעילות נותני שירותי מטבע בתחום הלבנת הון, ובמטרה לאפשר קיום הוראות החוק ולהפחית סיכונים אלה, החליט הבנק, כי חשבונות נותני שירותי מטבע יתנהלו רק בסניפים יעודיים, המתמחים בניהול חשבונות מסוג זה. לפיכך, הסעד אותו מבקש התובע מהווה ניסיון מרחיק לכת להתערב במדיניות ניהול הסיכונים של הבנק.
12. באותו עניין, הסבירה באת כוח הבנק, כי ההחלטה לנהל חשבונות של נותני שירותי מטבע בסניפים מתמחים, התקבלה, בין היתר, בהתחשב בחובות המוטלות על הבנק בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – "חוק איסור הלבנת הון"), וכן בצווים, הוראות והנחיות שהוצאו מכוחו.
בין החובות המוטלות על הבנק, מצויה החובה לעקוב אחר פעילות המבוצעת בחשבונות בסיכון גבוה. בתוך כך, צוין כי בפעילות של נותני שירותי מטבע כרוך סיכון גבוה להלבנת הון, דבר המחייב רמת פיקוח ובקרה מיוחדת.