ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים
4. המשיבה טענה כי אין להחיל עליה את הוראת סעיף 12 לתנאי המכרז, שכן אין לראות במוריס אלון כמי שלא עמדה בתנאי זכייתה במכרז. לשיטתה, מוריס אלון כלל לא הייתה אמורה לזכות במכרז, ועל כן יש לראות את הצעתה כבטלה מעיקרא. זאת שעה שמדובר בהצעה בלתי סבירה בעליל, שהיה על הוועדה לפסול אותה (לאחר עריכת שימוע ובירור) כפי שמורה תקנה 20(ד) לתקנות. עוד נטען כי לתוצאה דומה ניתן להגיע גם לפי דיני החוזים, שכן בהצעתה של מוריס אלון נפלה טעות יסודית המביאה אף היא לביטול הזכייה.
5. מנגד טענה רמ"י, כי בקשת מוריס אלון לחזור בה מהצעתה, לא נבעה מקיומן של הנחות בלתי נכונות או על הבנה מוטעית של תנאי המכרז (הנסיבות המצדיקות פסילת הצעה לפי תקנה 20(ד) לתקנות) כי אם על בחינת כדאיות כלכלית בדיעבד ורק לאחר פרסום תוצאות המכרז. זאת, שעה שבעת שהגישה מוריס אלון את הצעתה היא פעלה מתוך שיקולים אשר היו נראים לה נכונים באותה עת. בנסיבות אלו, ונוכח עמדתה שיש להחיל את תקנה 20(ד) בצמצום, אין מקום לקבוע כי נפל פגם בהכרזה על מוריס אלון כזוכה. ממילא, אין גם מקום להיעתר לבקשת המשיבה שלא להחיל עליה את תנאי סעיף 12 לתנאי המכרז.
6. ביום 27.1.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרתו התקבלה עתירת המשיבה. בית המשפט קיבל את טענות המשיבה כי היה על הוועדה להידרש לפער הניכר שקיים בין הצעת מוריס אלון לבין השומה כפי שהוערכה "בזמן אמת" על ידי השמאי הממשלתי. כמו כן, היה על הוועדה לזמן את מוריס אלון לשימוע, במסגרתו היה עליה לברר את השיקולים שעמדו בבסיס הגשת הצעתה. משלא עשתה כן, הרי שנפל בהחלטתה על זכיית מוריס אלון פגם היורד לשורש ההחלטה, המביא לבטלותה מעיקרא. מה גם, היענות הוועדה לבקשת מוריס אלון לביטול זכייתה, אינה עולה בקנה אחד עם עמדת הוועדה כי הפער בין הצעת מוריס אלון לשומה וליתר ההצעות היה סביר. בנסיבות אלו, משאין מדובר בזוכה אשר לא עמד בתנאי הזכייה, אלא בזכייה שדינה בטלות, קבע בית המשפט כי אין תחולה להוראת סעיף 12 לתנאי המכרז. עוד צוין כי סעיף 10 לתנאי המכרז מאפשר לרמ"י לראות בהפרת התחייבות מצד מציע ככזו אשר מביאה לביטול זכייתו מעיקרא. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מניעה להכריז על המשיבה כזוכה "ראשונה". על כן נקבע כי המשיבה תוכרז כזוכה, תוך הכרה בהצעתה על סך של 31,826,256 ש"ח.
מכאן לערעור שלפנינו.