11. הנתבעת טוענת גם, כי בית המשפט העליון "היה מודע למסמכים אלו" ולמרות זאת, עתירת התובעים נדחתה פה אחד ולא ניתן פסק דין המכיר באבהותם.
12. הנתבעת טוענת כי ככל שבית המשפט יסכים לברר את האבהות באמצעות ראיות אחרות, היא עותרת לערוך בירור אודות איכות המרפאה שבמסגרתה נערך הליך ההפריה וכן לערוך חקירה נגדית של הרופא שהצהיר על ביצוע ההליך הרפואי.
13. לדברי הנתבעת, רק באמצעות בדיקת רקמות תוענק וודאות גבוהה ביותר לקטין כי ממט הוא אביו וטובת הקטין מחייבת בירור סופי ומוחלט שיימנע פקפוקים בעתיד אודות זהות האב הביולוגי. כמו כן מציינת הנתבעת, כי אף בתזכיר הצעת החוק העוסק בהליכי פונדקאות בחו"ל, תידרש בדיקה גנטית לצורך קביעת ההורות. מאחר ומדובר בקביעת סטטוס, יש צורך בקיום ראייה מובהקת ומדעית. הנתבעת חוששת כי הוכחת אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית, עלולה לעקוף את הליכי חוק האימוץ ולגרום לסחר וחטיפת ילדים מחו"ל לישראל. הליך הבדיקה הגנטית אינו יקר ובכל מקרה הוא זול יותר מקיום הליך משפטי ארוך אשר יכלול חקירות נגדיות.
14. בדיון שהתקיים ביום 13.7.14 השלימו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ ואף נעתרתי לבקשת התובעים להגיש מסמכים נוספים ולנתבעת, להגיב להם. למרות שהוצע לתובעים ע"י בית המשפט כי ממט יבצע בדיקת רקמות ובכך ניתן יהיה להימנע מהכרעה בשאלה עקרונית זו ויתאפשר לקטין שהוא כבר בן יותר משלוש וחצי לקבל מעמד בישראל (דבר שיאפשר לו גם קבלת זכויות מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי), סירבו התובעים להצעה זו והם עמדו על מתן החלטה בשאלה זו. זאת, למרות שהוסבר להם, כי ייתכן ואיעתר לבקשת הנתבעת לזימון עדים השוהים בחו"ל, כגון הרופא שהצהיר על תקינות הליך הפונדקאות, דבר שעלול להאריך את ההליך ולייקר אותו, הרבה מעבר לעלות עריכת בדיקת הרקמות.
15. התובעים הגישו ביום 3.8.14 חוות דעת של עו"ד בריסמן מפנסילבניה אודות הדין הזר, את קורות החיים של ד"ר לביא שביצע את הליך ההפריה וכן הוגשה הצהרה של מנהל המעבדה ד"ר אלן שי, אודות מקצועיותה ומוניטין המעבדה.
16. על פי חוות דעת של עורכת הדין בריסמן, בית המשפט שנתן את צו ההורות היה מוסמך לעשות כן, החלטתו ניתנה כדין והיא חלוטה.
17. הנתבעת בחנה את המסמכים הנוספים שהגישו התובעים והודיעה כי אין הם מספקים כלל וכלל ועל התובעים לערוך בדיקה גנטית להוכחת האבהות.
18. הנתבעת טוענת כי המסמכים הנוספים שהתובעים הגישו אינם קבילים על פי דיני הראיות. זאת, מאחר ועל פי סעיף 22 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971, יש צורך באישור של נציג דיפלומטי או קונסולארי לצורך ההכרה בתצהיר שניתן בחו"ל ולא הוגש כל אישור כזה ע"י התובעים ביחס לחוות הדעת של הדין הזר והאישור מהמרפאה.