36. בכל הנוגע לתנאי שלושת הסעיפים של ההסכם עצמו, התובע ועופרה צירפו לתצהיריהם שתי גרסאות שונות של ההסכם כדלקמן:
א. בסעיף 1 להסכם שהתובע הציג, נקבע שעופרה תחזיר את ההלוואה בסך של 300,000 ₪ כולל הריביות עד ליום 1/6/17. במסמך שצירפה עופרה נמחק התאריך המודפס ונכתב בכתב יד 1/1/20.
ב. בסעיף 2 להסכם נקבע שההלוואה בסך של 100,000 ₪ תשולם על ידי עופרה בתשלומים חודשיים בסך של 2,500 ₪ כ"א עד ליום 1/1/20. בגרסה שהתובע הציג מופיעה לצד הסעיף חתימתה של עופרה בלבד ובגרסה שעופרה הציגה מופיעה גם חתימתו של התובע.
ג. בסעיף 3 להסכם שהתובע הציג נכתב שסך החוב הוא 526,500 ₪. במסמך שהציגה עופרה נוספה הערה בכתב יד "לסוף תקופה כולל ריביות".
37. התובע העיד שההסכם נחתם לפי דרישתו, לאחר שההסכם השני הופר והריבית לא שולמה. לדבריו עופרה היא זו שניסחה את ההסכם (ס' 19-18 לתצהירו). עם תום הפגישה הוא לקח עמו את ההסכם שצורף לתצהירו והוא אינו מסכים לעותק שצורף לתצהירה של עופרה (עמ' 13, ש' 11-8; עמ' 13, ש' 33 - עמ' 14, ש' 4). על אף האמור, התובע אישר שחתימתו מופיעה בסעיף 2 להסכם שהציגה עופרה, וחסרה בהסכם שהוצג על ידו (עמ' 14, ש' 9-5).
עופרה הצהירה שהתובע דרש להיפגש עמה ועם שפיר והביא לפגישה את ההסכם המודפס, אשר כלל את הנתונים לפי שיטתו. לדבריה היא הסכימה לחתום רק לאחר ששונו בהסכם פרטים שונים וכן מועד ההחזר (ס' 49-45 לתצהירה). לגרסתה ההסכם הנכון הוא זה שצורף לתצהירה ולא זה שהוצג על ידי התובע (ס' 15-13 ו- 54-53 לתצהירה; עמ' 32, ש' 8-3).
עופרה הודתה שההסכם משקף את מצב החוב נכון ליום החתימה 5/8/16 בתוספת ריביות עד ליום ההחזר 1/1/20. בהמשך לכך היא חזרה בה וטענה שההסכם לא הביא בחשבון קיזוזים והחזרים שכבר שולמו נכון ליום החתימה (עמ' 32, ש' 18-9). בנוסף עופרה הסתייגה משיעור הריבית 1.5% הרשום בהסכם וגרסה שלאחר החתימה היא הבחינה בטעויות בפרטים, אך התובע לא נענה לפניותיה לשנות את הכתוב ואמר לה שממילא אין בכוונתו לתבוע אותה (ס' 55 לתצהירה; הדיון בבר"ל בעמ' 4, ש' 12-7; עמ' 31, ש' 31 - עמ' 32, ש' 2).
--- סוף עמוד 14 ---
38. המסקנה היא שהמסמך הכתוב היחיד שנחתם בין התובע לבין עופרה ושפיר, אינו נקי מספקות ומהסתייגויות. עם זאת, אין להתעלם מכך שהוא מאוחר לכל ההתרחשויות של שתי ההלוואות הראשונות, ומהווה לכאורה את השורה התחתונה בהתקשרות ביניהם.