--- סוף עמוד 11 ---
האובייקטיבית של ההסכם המושפעת גם מעיקרון תום הלב, שיקולי הגיון, יעילות עסקית ושכל ישר:
"הלכת אפרופים קבעה כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו (הלכת אפרופים, בעמ' 311). זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה. עוד קובעת הלכת אפרופים כי רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר (שם, בעמ' 313). [...] עוד הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו וכי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה [..]."
ראו: דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020) פיסקה 13 לפסק הדין.
49. בהמשך פסק הדין בדנ"א 8100/19 מדגישה כב' הנשיאה כי העקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכת אפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שנה על פי סוג החוזה ונסיבות כריתתו:
"בפסק הדין נושא הבקשה שבים ומזכירים השופטים א' שטיין וע' פוגלמן כי הלכת אפרופים "חלה על כל חוזה וחוזה" וכל השופטים בהרכב מבהירים כי "לא כל החוזים נולדו שווים". [...]
[..] ניתן למצוא בפסיקה לאורך השנים התייחסויות לא מועטות לכך שהעקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכת אפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שונה בהינתן סוג החוזה ונסיבות כריתתו. כך נקבע בעניין מגדלי הירקות כי "המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים... כך, למשל, אין הסכם ממון בין בני זוג כחוזה למכירת דירה. אין חוזה למכירת דירה כחוזה בין אנשי עסקים שבאים בעסקאות חוזרות" (פסקה 11 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ריבלין; וראו גם: שם, פסקאות 18, 25-24 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין). ובעניין אחר הובהר כי "במסגרת העולם החוזי ישנם "מוסדות" חוזיים רבים... ברי, כי תכלית המוסד החוזי משפיעה אף על אופן פרשנות החוזה" (ע"א
--- סוף עמוד 12 ---
3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, סו(2) 544, 569 (2013))."
ראו: דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020) פיסקה 14 לפסק הדין.
50. סעיף זכויות התובעת בחברה בהסכם הגירושין מסדיר את זכותה של התובעת לקבלת זכויות בחברה שהנתבע הקים והוא בעל מניות ובעל השליטה בה. מדובר בהסכם גירושין והוא במישור מערכת היחסים האישית שבין הצדדים. עם זאת, פרשנותו של סעיף זכויות התובעת בחברה מחייבת בחינתו מתוך ראיה כוללת הן של דיני המשפחה, הן של דיני החוזים והן של דיני החברות. בחינת ההסכם וביצועו רק מתוך פריזמה מצומצמת של ענף משפטי אחד עלולה ליצור תוצאה מעוותת שאינה רצויה מבחינת הצדדים (התכלית הסובייקטיבית) ומבחינת מדיניות משפטית (התכלית האובייקטיבית).