(ב) בחבר בני אדם רואים לענין סעיף קטן (א) גם מנהל פעיל- או שותף או עובד מינהלי בכיר האחראים לאותו רכב - כבעל הרכב".
בסעיף-קטן (ב) חל שינוי ב- 1985(בחוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18), תשמ"ה-1985). תחת הנוסח הישן נקבעה הוראה חדשה - היא ההוראה החלה על העבירה נושא ערעור זה - בזו הלשון:
"(ב) לענין סעיף קטן (א), 'בעל הרכב' -
(1) לגבי רכב הרשום על שם חבר-בני-אדם - מנהל פעיל או שותף או עובד מינהלי בכיר האחראים לאותו רכב; (2) לגבי רכב הרשום על שם קטין - הורו או מי שמונה לו אפוטרופוס לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962(להלן - חוק הכשרות המשפטית); (3) לגבי רכב הרשום על שם חסוי כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית שמונה לו אפוטרופוס - אפוטרופסו הממונה".
התפתחות חקיקתית נוספת התרחשה ב- 1990(חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 24)). כפי שראינו (פיסקה 3לעיל), תיקון זה הרחיב את היקפו של סעיף 27ב לפקודה ועשה אותו בית קיבול לאחריות בעלים של רכב בו נעברה עבירה. כן הוספה בתיקון זה הגדרה כללית של "בעל". לאור תיקונים אלה - ומכיוון שתוכנו של סעיף 69ב רוקן לקרבו של סעיף 27ב - שוב
--- סוף עמוד 379 ---
לא היה צורך בסעיף 69ב, והוא בוטל (סעיף 10לחוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 24); ראה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 22), תשמ"ח-1988).
האחריות הפלילית של התאגיד ונושאי משרה בו
.5האחריות הפלילית של תאגיד מעוררת שאלות קשות, הן בתחום דיני התאגיד והן בתחום דיני העונשין. כבר לפני כשלושים שנה בע"פ 232/62 [1] ציין השופט לנדוי, בעמ' 1910, כי:
"במשפט המקובל נתונה שאלת אחריותה בפלילים של האישיות המשפטית עדיין. בתהליך של ליבון... למעשה מסתעפת בעיה זו מן הבעיה הכללית יותר של האחריות השלוחית בפלילים, בתוספת הסיבוכים הנובעים ממהותה המלאכותית של האישיות המשפטית. נכון יהיה לומר שבתי-המשפט טרם הגיעו לשלב של הכללות, הבא כרגיל על יסוד הנסיון שנרכש מתוך השוואה וניתוח של 'מעשים שהיו', כפי שאלה הובאו בפני בתי-המשפט".
דומה, שמאז חלה התפתחות רבה בתחום זה, הן בפסיקה והן במדע המשפט. עם זאת, הסוגיה טרם נתבהרה דיה. נקודת המוצא בבחינת אחריותו הפלילית האישית (להבדיל מהשילוחית) של תאגיד הינה הוראת החיקוק, שמכוחה מבקשים להטיל על התאגיד אחריות פלילית. השאלה הינה, אם התאגיד "מסוגל" לבצע עבירה זאת. כל בעיה עקרונית אינה מתעוררת, אם העבירה קובעת אחריות מוחלטת בגין מחדל (ראה ש' ז' פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א', תשמ"ד) 105). עבירה כזו אינה דורשת מצב נפשי ואינה דורשת פעולה אנושית. מצב "שלילי" זה יכול, כמובן, להתקיים גם אצל תאגיד, שאינו ניחן בתכונות אנושיות (ראה ע"פ 305/58 [2]), הבעיות מתעוררות כאשר האחריות אינה מוחלטת אלא נדרש יסוד נפשי, בעיקר של מחשבה פלילית, לשם גיבוש האחריות. כן מתעוררות בעיות כאשר הרכיב ההתנהגותי ביסוד העובדתי של העבירה הינו מסוג "מעשה" (התנהגות אקטיבית) ולא מסוג "מחדל" (התנהגות פאסיבית). בכל המקרים הללו ניצב הקושי, כי תאגיד, כאישיות משפטית שאינה טבעית, אינו מסוגל לגבש מחשבה פלילית, שכן הוא נעדר כוח חשיבה, ואין הוא מסוגל לגבש וסוד התנהגותי אקטיבי, שכן הוא נעדר יכולת פעולה. עמדה על כך השופטת בן-פורת בע"פ 137/79 [3], בעמ' 748- 749באומרה: