17. ניסוחו של סעיף 33.4 לכתב התביעה המתוקן בעייתי במידת מה והוא בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", כאשר התובעות מרחיבות את יריעת תביעתן מעל ומעבר לגבולות ההליך ההצהרתי – קנייני, מבלי שיש בידן תשתית ממשית. זהו מעין סעיף סל שמטרתו הצהרה על זכות עתידית ואין לקרוא לתוכן ממשות. סעד זה אינו ניתן לדיון והכרעה עניינית במסגרת הנוכחית.
אם וכאשר יתבררו לתובעות נתונים על מכירה של המניות, או קבלת תמורה נוספת, נתונים שאינם ידועים היום, יהא עליהן ליתן לכך לבוש כספי מתאים אך בהליך נפרד.
סיכום:
--- סוף עמוד 8 ---
18. מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן:
א. התובענה שלפנינו היא תובענה שעיקרה תובענה לסעד הצהרתי קנייני בדבר זהות הבעלים של המניות. לפיכך, יש לראותו כסעד שאינו ניתן להערכה בכסף כמובנו של ביטוי זה בתקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007. לפיכך, הסכום ששולם כאגרה לסעד הצהרתי ראוי ונכון בענייננו.
ב. מאחר ועם תיקון כתב התביעה התווסף סעד כספי בשיעור של 582,978 ₪, על התובעות להוסיף לסכום האגרה ששולם גם את החלק היחסי עבור תביעה כספית בשיעור זה, וזאת תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד בא כוחן.
ג. הסעד הכספי החלופי שהוזכר בסעיף 33.4 לכתב התביעה המתוקן הוא אמורפי, טרם התגבש, צופה פני עתיד ואין אפשרות להיזקק אליו במסגרת ההליך הנוכחי. יש לראותו לכל היותר כפלטפורמה לתובענה עתידית. אם וכאשר ימכרו המניות או יתגלו סכומים שאינם ידועים היום, יהא על התובעות להגיש תובענה חדשה ונפרדת בגינם.
ד. כל צד יישא בהוצאותיו בבקשה זו בעניין האגרה.
ניתנה היום, א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
נועה גרוסמן