8. המדינה הפנתה לתקנה 3(א) לתקנות האגרות הקובעת, כי מקום בו הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי יש לראותו כסעד ששוויו אינו ניתן לביטוי כספי. משכך גרסה המדינה, כי באשר לעתירה למתן צו המצהיר כי המניות הרשומות על שם הנתבע 1 צריכות להירשם על שמה של הנתבעת 2, הרי מדובר אכן בסעד הצהרתי. עם זאת, בהמשך עותרות התובעות לצו המצהיר כי כל סכום שיתקבל כתוצאה ממימוש המניות שייך להן. המדינה מצאה כי סעיף זה אינו מתייחס רק להעברת הבעלות במניות אלא למימושן. לדעתה, סעד זה אינו הצהרתי גרידא אלא סעד אופרטיבי הניתן לביטוי כספי. בנוסף, גם בגין הסעד של 582,978 ₪ המתייחס להשבת כל הכספים שקיבלו ויקבלו הנתבעים, יש לשלם אגרה לפי שוויו.
לסיכום, עמדת המדינה כי הסעד הנובע לסכומים שיתקבלו ממימוש המניות הינו סעד אופרטיבי הניתן להערכה כספית ועל התובעות להעריך סעד זה, לשום אותו ולשלם אגרה בגינו.
דיון והכרעה:
הדין והפסיקה:
9. החיקוק הרלוונטי הינו תקנה 3(1) לתקנות האגרות שזו לשונה:
"הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף
3. בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:
(1) צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;"
10. ייאמר לאלתר:
הדרישה בגין הסך של 582,978 ₪, מהווה ללא ספק סעד כספי שיש לשלם אגרה בגינו. שאלה זו אינה נתונה כלל במחלוקת ואינה צריכה הכרעה.
העתירה לסעד הצהרתי בעניין זכות הבעלות במניות, מהווה ללא ספק סעד הצהרתי. אף שאלה זו אינה שנויה במחלוקת ואינה צריכה הכרעה.
החלטה זו תתמקד אך ורק בשאלה, האם הדרישה בסעיף 33.4 לכתב התביעה המתוקן, לקבל בזמן עתידי לא ידוע, את שווין הבלתי מכומת ובלתי ידוע כעת של
--- סוף עמוד 5 ---
המניות, ככל ויועברו מידי הנתבעים או מי מהם, הופכת את התובענה מסעד הצהרתי לסעד כספי בו יש להגדיר את שווי המניות ולשלם אגרה בהתאם.
11. מהו טיבו של הסעד המבוקש ביחס לשווי המניות, האם הוא כספי או הצהרתי ?
סוגית האגרה נשענת על ההכרעה בשאלה זו.
לפי המדינה, מאחר ולחילופין התובעות מבקשות לקבל את שווי המניות, זהו סעד כספי לכל דבר ועניין ויש לשלם אגרה בהתאם.
12. המלומד גורן בספרו לעיל, מציין כי יש ומתעוררת מחלוקת אם ניתן לכמת סעד לערכים כספיים אם לאו. והוא אומר שם בעמ' 1671:
"על מנת שבית המשפט ידון בתובענה למתן סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות אינטרס לגיטימי למתן הסעד המבוקש, וכן עליו להורות כי הגשת תובענה לסעד מהותי קונקרטי כגון סעד כספי אינה אפשרית או אינה יעילה".