מן הכלל אל הפרט:
15. התביעה נשוא ההליך הנוכחי הינה בראש ובראשונה תביעה לסעד הצהרתי ולא לסעד כספי. רק לגבי המניות שנמכרו התבקש סעד כספי בסכום שולי של 582,978 ₪. יתר המניות עדיין לא נמכרו ולפיכך אינני מקבלת, בכל הכבוד, את העמדה שהציגו הנתבעים אליה הצטרפה המדינה, לפיה על התובעות לשום את המניות ולשלם אגרה לפי ערכן. המניות עדיין לא נמכרו. זו אינה תביעה למימוש המניות, זו אף אינה תביעה כספית לקבלת שוויין.
--- סוף עמוד 7 ---
יתר על כן, ערכן של המניות אינו וודאי ואינו חלוט. הערכת השווי מעורפלת ואינה יכולה להיות יציבה. שכן, מדובר במניות הנסחרות בבורסה האוסטרלית וערכן עלול להשתנות מעת לעת.
16. אני מוצאת כי הסעד המבוקש בתובענה בענייננו הוא סעד הצהרתי מובהק על זכות קניינית. מבוקשת הצהרה על הזכות לבעלות במניות אלה. הסעד הכספי החלופי שנזכר בתביעה אם וככל שהמניות ימכרו על ידי הנתבע 1 חגי ארבל, הוא סעד צופה פני עתיד שטרם בא לעולם ובוודאי אינו יכול להידון במסגרת הנוכחית של תובענה לסעד הצהרתי (ראו: גורן, עמ' 555).
שעה שהסעד הרלוונטי הנדון כאן, הוא אך ורק סעד של הצהרה על הבעלות והעברת המניות בהתאם, הרי תשלום האגרה לפי תקנה 3(1) לתקנות האגרות הוא הצעד הנכון. אם וככל שיימכרו המניות על ידי חגי ארבל הנתבע 1 בעתיד, לא יהיה מנוס והתובעות יאלצו להגיש תביעה כספית נפרדת בגין התמורה. אז גם לא תהיה בעיה של תנודתיות בשער המניות בבורסה האוסטרלית שכן שווי התמורה יהיה מקובע, גלוי וידוע.
זהו המקרה המובהק בו לא ניתן למזג את הסעד הכספי לצורך הסעד ההצהרתי. יתכן כי לאחר שהסעד ההצהרתי יבשיל, לא יהיה די בו ותידרש תובענה נוספת לסעד אופרטיבי כדי להשלים את המלאכה. כדברי כב' השופט גרוניס בתיק רע"א 2307/04 שצוטט לעיל, ובספרו של המלומד גורן , שם בעמ' 553:
"אם בית המשפט העניק לתובע הצהרה כדי לשריין את זכותו, הדעת נותנת שיזקק לתביעה נוספת שבה יידרש לתבוע את הסעד המהותי, שאם לא כן לא תשמור ההצהרה על זכותו אלא תכשיל את ביצועה".
17. ניסוחו של סעיף 33.4 לכתב התביעה המתוקן בעייתי במידת מה והוא בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", כאשר התובעות מרחיבות את יריעת תביעתן מעל ומעבר לגבולות ההליך ההצהרתי – קנייני, מבלי שיש בידן תשתית ממשית. זהו מעין סעיף סל שמטרתו הצהרה על זכות עתידית ואין לקרוא לתוכן ממשות. סעד זה אינו ניתן לדיון והכרעה עניינית במסגרת הנוכחית.