החלטה
בבקשות 17, 29 ו- 30
ענייננו בתובענה כספית שהגישה חברת אמקו ים בע"מ נגד החברה הכלכלית לפיתוח עפולה (נתבעת 1), עיריית עפולה (נתבעת 2) ונושאי משרה בחברה הכלכלית (נתבעים 3-9).
על פי הנטען בתובענה, אמקו ים זכתה במכרז שאותו פרסמה החברה הכלכלית עבור עיריית עפולה, לתכנון והקמת מבנים במסגרת פרויקט שיקום מתחם תחנת הרכבת הטורקית בעפולה והסבתו למוקד תרבות ובילוי. מהתובענה עולה כי מיד עם הכרזתה כזוכה במכרז, החלה התובעת בביצוע העבודות על פי ההסכם, ובתוך כך, הציבה 12 מבנים באתר וכן השלימה ייצור כל יתר המבנים בפרויקט. דא עקא, שבהיעדר היתר בניה מתאים להצבת אותם מבנים, הופסק ביצוע העבודות והתובעת נאלצה לפרק ולאחסן את המבנים שייצרה, על חשבונה.
עיקר טענות אמקו ים בתביעתה מופנות כנגד החברה הכלכלית ועיריית עפולה. עילות התביעה נגד יתר הנתבעים מצומצמות ביותר, ולמעשה, נזכרות רק בשני סעיפים בכתב התביעה (סעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה). מפאת חשיבותם, יובאו להלן סעיפים אלה כלשונם:
"24. הנתבעים מס' 3-9, בהיותם דירקטורים ונושאי משרה בחכ"ל, לא פעלו ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר בנסיבות דנן ובכלל זה לא נקטו בפעולות הנדרשות לקבלת המידע הנדרש לצורך ביצוע הפרוייקט – בכלל, והוצאת היתר בנייה – בפרט, ו/או הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הפרוייקט עד תומו, בין היתר, כנדרש על פי סעיף 253 לחוק החברות תשנ"ט-1999.
25. הנתבעים מס' 3-9, בהיותם דירקטורים ונושאי משרה בחכ"ל, התרשלו כלפי התובעת בכך שלא הודיעו לתובעת עובר להתקשרותה בהסכם כי אין בידי חכ"ל היתר בנייה כדין כפי הנדרש לביצוע הפרוייקט, בכך שלא גרמו לחכ"ל להוציא את היתר הבנייה עד מועד תחילת העבודות, בכך שלא גרמו לחכ"ל להוציא היתר בנייה כאמור אשר יאפשר ביצוע הפרוייקט לאחר תחילת העבודות בידי התובעת ובכך שלא הקפידו שפעולות החכ"ל בקשר לפרוייקט תהיינה במסגרת סמכויות העיריה, כאמור בסעיף 249א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש]".
סעיפים אלה, כאמור, הם הסעיפים היחידים המועלים בתובענה ביחס לנושאי המשרה והדירקטורים בחברה הכלכלית, תוך שעיקר ההתייחסות בתובענה היא לעילות התביעה כנגד חברה הכלכלית ועיריית עפולה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.
בקשה מס' 17 עניינה בקשת הנתבעים 6, 7 ו- 9 להורות על סילוק התביעה שהגישה נגדם התובעת על הסף לפי תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). על צד העיקר, נטען כי התביעה מנוסחת בצורה עמומה וללא כל פירוט עובדתי קונקרטי ביחס לנתבעים אלה, במטרה להפעיל על הנתבעים לחץ לא הוגן.