האם יש לראות בנתבעות 1-2 כ'אותו מקום עבודה'?
13. התובע פוטר מעבודתו בנתבעת 1, וביום 31.5.2012 הסתיימה העסקתו בנתבעת 1. למחרת, ביום 1.6.2012 החל התובע לעבוד בנתבעת 2 ללא שמירת רצף הזכויות.
14. התובע טוען כי השינוי היחיד שחל בשתי תקופות ההעסקה, היה החלפת שם וח.פ. החברה, בעוד מתכונת ההעסקה וסביבת העבודה נותרה כשהייתה. לפיכך טוען התובע כי יש לראות בכל תקופת העסקתו בשתי הנתבעות 1 ו-2 כתקופת העסקה אחת רציפה וכי הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד כלפיו בקשר עם תקופת ההעסקה וסיומה.
15. התובע מבסס טענתו על הדברים הבאים: העסקתו של התובע בנתבעת 2 החלה כאמור, יום אחד בלבד לאחר סיום העסקתו בנתבעת 1; תנאי העסקתו לא השתנו; הנתבע 3 הוא אשר ניהל את התובע הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 2 (פרוטוקול מיום 17.2.2020, עמ' 12, ש' 20-21); מקום העבודה לא השתנה (רח' המלך חסן 1 בקריית עקרון); אותו משרד הנהלת חשבונות סיפק שירותים לנתבעת 1 ו-2 ולשתיהן מספר לקוח זהה (פרוטוקול מיום 17.2.2020, עמ' 12, ש' 24-26); הנתבע 3 קנה את מניות הנתבעת 1 בשנת 2018 ללא תמורה, ואף עוד קודם לכן, רעייתו של הנתבע 3 העבירה ללא תמורה את מניותיה בנתבעת 1 לחברה שבבעלות מר אריק סיגל, בעל המניות דאז בנתבעת 1 (פרוטוקול מיום 17.2.2020, עמ' 11, ש' 22-29, עמ' 13, ש' 12-13); ממכתב הפיטורים מהנתבעת 1 עולה לכאורה כי הנתבע 3 הוא הרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 ואשר הייתה ביכולתו לפטר עובדים; שמה של הנתבעת 1 נקרא על שם משפחתו של הנתבע 3.
16. התובע מוסיף וטוען שמאחר שמדובר באותה העבודה ובאותו מקום עבודה הנתבעת 2 חבה בחבויות של הנתבעת 1 ביחס לזכויות המגיעות לתובע, מכוח סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, וביחס לפיצויי הפיטורים לפי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג-1963.
17. לטענת הנתבעים, הנתבעות 1 ו-2 הן שתי חברות אשר בתקופה הרלוונטית להעסקתו של התובע היו תחת בעלות שונה, ובתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע לא מילא תפקיד בנתבעת 1. במועדים בהם הועסק התובע בנתבעת 1, היא רכשה שירותי ייצור מהנתבעת 2. לטענתם, הדברים עולים ממסמכי החברה וממסמכי ההתאגדות של הנתבעת 1 (נספח ב' לתצהיר התובע). כך, דו"ח שנתי של הנתבעת 1 עבור שנת 2012 מראה כי בעל המניות העיקרי והדירקטור היחיד בנתבעת 1 הינו מר סגל. בנוסף, תקנון הנתבעת 1 שנחתם במעמד ייסודה והבקשה לרישום חברה, חתומים ע"י מר אריק סיגל. להשלמת התמונה יצוין כי מר סגל הגיש תצהיר לתמיכה בטענות אלה, אולם התצהיר נמשך מהתיק. עוד טוענים הנתבעים כי לשתי החברות כתובת שונה. בעוד כתובתה של הנתבעת 1 הינה בצור משה, כתובתה של הנתבעת 2 היא בקריית עקרון. לגרסתם, כתובתן השונה של הנתבעות 1-2 עולה ממסמכי החברה וכן מחשבונית לדוגמא מהתקופה הרלוונטית (נספח א' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1) שניתנה לאור מתן שירותי הייצור האחת לשנייה.
18. לאחר בחינת הראיות שלפנינו, הגם שאנו סבורים שיש ממש בטענות התובע, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח שיש לראות את הנתבעות 1-2 כעסק אחד.
19. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בעע (ארצי) 10219-12-12 אלעד אטיאס נ' מ.י.ר שרותי מזון בע"מ (פורסם בנבו, 2.3.2016):
"טענתו של המערער היא כי יש לראות את שתי המשיבות כעסק אחד, למרות שכל אחת מהן מאוגדת כחברה עצמאית. טענה מסוג זה על המערער להוכיח, ואין היא מסוג הטענות שהנטל להוכחתן עובר אל המעסיק בשל אי מתן הודעה על תנאי עבודה על פי החוק, וכאמור לעיל המערער לא הוכיח טענה זו".
20. מעיון במסמכי הנתבעת 1 עולה כי בתקופה הרלוונטית להעסקתו של התובע בנתבעת 1, בעל המניות העיקרי של הנתבעת 1 והדירקטור היה מר אריק סיגל (נספח ב' לתצהיר הנתבע 3).
21. על אף שהעברת המניות בין בעלי המניות השונים בשנים לאחר מכן ללא תמורה או לחילופין בתמורה מעטה, מעלה תהיות, אנו סבורים שלא הובררו נסיבות העברות אלו לאשורן ולא הוכח שבזמן שהתובע הועסק בנתבעת 1, הנתבע 3 היה הרוח החיה מאחורי הנתבעת 1.
22. אף ממכתב הפיטורים ששניתן לתובע מהנתבעת 1, עולה שהחתום על המסמך הינו מר סגל.
23. אמנם, מהראיות שלפנינו עולה שהנתבע 3 אכן היה מעורב בנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית, וכך ציין הנתבע 3 בחקירתו: