"... הופק באותה הנהלת חשבונות, לא סתם, התכתובת של הנתבעת למשלוח דואר ואיפה שנוהלה כל החברה בצור משה, לא היה שום קשר אלי מבחינת בנקים, כספים, עובדים, ברגע שהבנו שזה לא עובד, העברנו את העובדים לנתבעת 2 באופן מלא.
...
שגרת העבודה לא השתנתה, מנהלי העבודה כן השתנו וכנראה שגם מהיכן שהעבירו לו משכורת ומי שטיפל לו בעניינים הכספיים. לגבי הוראות והסברים – בכל התקופות מי שנתן לתובע הוראות זה היה אני, אבל הכספים הועברו ממקום אחר.
24. יחד עם זאת, וחרף זאת שיש ממש בטענות התובע, אנו סבורים שעדיין אין בהן כדי לבסס את טענתו מדובר בעסק אחד, שכן גם אם הנתבע 3 היה מעורב בניהול הנתבעת 1, אין די בכך כדי להוכיח שהנתבע 3 היה המוציא והמביא בנתבעת 1 בתקופה זו ומר סיגל היה עושה דברו או כי הנתבעות 1 ו-2 נוהלו כעסק אחד.
25. עוד לא הוכח שמדובר בנסיבות בהן הנתבע 3 היה מקים חברות "סדרתי" וכי ברקע מצויה מטרה של התחמקות מתשלום חובות.
26. אם כן, אנו דוחים את טענת התובע כי יש לראות את הנתבעות 1-2 כעסק אחד.
27. לצד זאת, שוכנענו כי עבודת התובע בנתבעת 2 בוצעה באותו "מקום עבודה" בו בוצעה עבודתו בנתבעת 1, כפי שיבואר להלן.
28. התובע הצהיר, כי עת עבר לעבוד בנתבעת 2, מקום עבודתו נותר כשהיה בזמן עבודתו בנתבעת 1.
29. עדותו של התובע נתמכת בתלושי השכר ובמכתב הפיטורים מאת הנתבעת 1 (נספח 3 לכתב התביעה), על גביהם מופיעה אותה כתובת בקרית עקרון, וזאת בדומה לכתובת המופיעה על גבי תלושי השכר של הנתבעת 2.
30. אף מחקירתו של הנתבע 3 עולה כי עת התובע עבד בנתבעת 1, מקום העבודה, הגאוגרפי, אליו היה מגיע התובע, היה כתובתה של הנתבעת 2, כפי שהמשיך לעשות לאחר שהחל לעבוד בנתבעת 2 (פרוטוקול דיון מיום 17.2.2020, עמ' 12, ש' 1-3):
"ש. איפה עבד התובע כשהוא עבד בנתבעת 1?
ת. היה מתקין בכל הארץ. כדי לקחת את הדברים הוא היה מגיע לנתבעת 2, אבל כל המבנה היה לגמרי אחר... לכתובת הוא היה מגיע לשער המפעל של קבלן המשנה...".
31. הנה כי כן, לא שוכנענו שניתן לראות בנתבעת 1 ובנתבעת 2 במועדים הרלוונטיים לתביעה כ"עסק אחד", לצד זאת, מחומר הראיות שהובא לפנינו שוכנענו, שהתובע עבד באותו מקום עבודה, בעת עבודתו אצל שתי הנתבעות.
32. משפט העבודה המגן כולל מערך של הוראות אשר נועדו ליצור רצף של זכויות לעובד במקום עבודתו, חרף חילופי מעסיקים. בכך ביקש המחוקק ליצור לעובד תשתית של זכויות הנובעות לא רק מיחסיו עם מעביד מסוים, אלא גם מכוח מקום העבודה (דב"ע מב/132-3 להבים עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה, פד"ע י"ד 264 (1983)). הפסיקה קבעה כי לעניין זכויות במשפט העבודה המגן יש לראות את "המפעל", היינו את מקום העבודה לא רק כנושא של בעלות אלא גם בנושא של זכויות, באופן שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו "מפעל" (דב"ע שם/3-67 יעל נוסבאום נ' עיריית גבעתיים פד"ע יב 194 (1981); דב"ע מו/3-8 פנחס דלויה נ' מאיר בלזכה פד"ע יח' 48 (1986)).
33. קביעותינו אלה, רלוונטיות להמשך ניתוח זכויותיו של התובע, כפי שיפורטו להלן.