פסקי דין

תא (מרכז) 2066-12-15 Lifestyle Equities C.V נ' Greenwich Polo Club Inc

18 אוגוסט 2020
הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"א 2066-12-15 Lifestyle Equities C.V נ' Greenwich Polo Club Inc. ואח'

לפני כבוד השופט רמי אמיר
התובעת Lifestyle Equities C.V
ע"י ב"כ עו"ד יוסי סיוון

נגד

הנתבעים 1. Greenwich Polo Club Inc.
2. שי מכר סחר (1996) בע"מ
3. גלעד רוזנטל
ע"י ב"כ עוה"ד ערן ליס ודן עדין

פסק דין

1. משחק הפולו הוא משחק ספורט קבוצתי אריסטוקרטי, המתאפיין בכך שהשחקנים רוכבים על סוסים, חובטים בכדור עם מחבט, ומנסים להבקיע בדרך זו את שער היריבה.
עם השנים אימץ עולם האופנה את דמותו של שחקן הפולו הרוכב על סוס כשהוא אוחז בידו במחבט, ודמות זו הייתה לסמל וסימן פופולאריים בתחום זה. יצרנים וסוחרים רבים השתמשו בכך כדי למתג מוצרי ביגוד ואביזרים נלווים. נרשמו גם סימני מסחר, הכוללים את דמות הרוכב על הסוס כשמחבט בידו. בהמשך לכך, לא איחרו להגיע גם תביעות רבות בעניין השימוש בסימנים אלו. התביעה שלפניי היא אחת מהן.
2. התובעת, חברת Lifestyle Equities C.V ("התובעת"), היא חברה זרה המאוגדת בהולנד, שעוסקת בתחום האופנה באופן גלובאלי. בכלל זה, התובעת מייצרת ומפיצה מוצרי הלבשה, הנעלה, ואביזרים נוספים תחת המותג BEVERLY HILLS POLO CLUB ("BHPC"), ותוך שימוש בסימן מסחר שיתואר להלן.
יש לציין, כי מותג BHPC נוצר בארה"ב עוד בשנת 1982. אך יובהר, כי אין כל טענה שקיים מועדון פולו אמיתי שנושא את השם BHPC; והתובעת אף אינה טוענת להיותה בעלים של מועדון פולו כלשהו.
ומכאן לסימן המסחר של התובעת. הסימן מורכב מדמות של שחקן פולו הרוכב על סוס, כשמחבט פולו מונף בידו; הסוס נראה דוהר ימינה; מעל הסוס ורוכבו מופיע בקשת הכיתוב "BEVERLY HILLS"; ומתחת לסוס ורוכבו מופיע בשורה ישרה הכיתוב "POLO CLUB".
סימן זה נרשם בישראל כסימן מסחר מס' 82802 ביחס למוצרי הלבשה, הנעלה ולבוש ראש שבסוג 25 (נספח 1 לכתב התביעה); והוא רשום בישראל בבעלות התובעת.
הסימן ייקרא להלן "סימן המסחר" או "סימן התובעת", ולשם הבהירות מוצג בזאת העתקו:
3. הנתבעת 1, Greenwich Polo Club Inc. ("הנתבעת"), היא חברה זרה, המאוגדת בארה"ב. הנתבעת היא הבעלים של מועדון הפולו הידוע GREENWICH POLO CLUB מאז 1982. כן עוסקת הנתבעת בייצור ובשיווק גלובאלי של מוצרי הלבשה ואביזרי אופנה נלווים תחת המותג הנושא את שם מועדון הפולו שלה, GREENWICH POLO CLUB ("GPC"), וזאת תוך שימוש במספר סימני מסחר, רשומים ושאינם רשומים, הנושאים את שם המותג GPC.
מלכתחילה, התייחסה התביעה לסימן GPC אחד בלבד, שהנתבעת עשתה בו שימוש; ואולם במהלך המשפט הרחיבו הצדדים את החזית בהסכמה, בין היתר לנוכח תצהיר דרברידג' מטעם הנתבעים. הצדדים התייחסו בשלב הראיות לארבעה סימני GPC שהנתבעת עושה בהם שימוש, כמתואר במוצג ת/11; וגם בסיכומיהם המשיכו הצדדים להתייחס לכל ארבעת סימני GPC האמורים כסימנים שבשימוש הנתבעת.
להלן אתאר את כל ארבעת הסימנים:
המאפיין את שלושת סימני GPC הראשונים, הוא דמות של שחקן פולו הרוכב על סוס, כשמחבט פולו מונף בידו, והסוס נראה דוהר שמאלה. בסימןGPC הרביעי מדובר בשני רוכבים על שני סוסים, כשהסוסים פונים קדימה.
בכל הסימנים מופיע שם המותג GREENWICH POLO CLUB; כאשר בסימן הראשון מדובר בכיתוב רציף במעגל מסביב לסוס ורוכבו; ובסימנים השני, השלישי והרביעי מדובר בכיתוב מפוצל, בשתי שורות ישרות, כשהכיתוב GREENWICH מעל לאיור של הרוכב והסוס, והמילים POLO CLUB מתחת לאיור של הרוכב והסוס.
ארבעת הסימנים יכונו להלן: "1 "GPC, "2 "GPC, "3 "GPC, ו-"4 "GPC, בהתאמה, או כולם ביחד "סימני GPC".
לשם בהירות הדברים, יוצגו להלן ארבעת סימני GPC, כאשר סדר הצגתם בהתאם למספריהם הוא מימין לשמאל:

הסימן 2GPC אינו מוצג כאן באופן חד וברור, כשם שלא היה מוצג בבהירות גם במוצג ת/11 המקורי. ככל הנראה מדובר בצילום של חולצה, כאשר הסימן רקום עליה, ולא היה בידי מי מהצדדים כל עותק או דוגמא ברורים שלו.
לשם שלמות התמונה אציין, כי הנתבעת משתמשת בסימן GPC נוסף, שאיננו חלק מהתביעה, גם לא במסגרת הרחבת החזית. והנה, גם בסימן זה קיימים המאפיינים של רוכב עם מחבט פולו בידו על סוס דוהר שמאלה, ושל כיתוב שם המותג במפוצל, אם כי בתוך מעגל שלם אחד, העוטף את איור הרוכב והסוס.
4. הנתבעת 2 ("הנתבעת 2") היא חברה ישראלית, המחזיקה בזיכיון לישראל מטעם הנתבעת, והיא מייבאת ומשווקת בישראל מוצרי הלבשה הנושאים את סימני GPC, ובפרט מוצרי הלבשה תחתונה שהיו נושא התביעה.
הנתבע 3 ("הנתבע 3") הוא מנהל הנתבעת 2.
הנתבעים 3-2 מיוצגים בתיק זה על ידי ב"כ הנתבעת, לא הייתה חזית ביניהם, ולכן ובעיקר לצרכי נוחות, הם ייקראו להלן ביחד עם הנתבעת: "הנתבעים". אין בכך לקבוע דבר לעניין אחריות אישית של הנתבע 3, או לעניין אחריות של הנתבעים 3-2 למעשי הנתבעת.
5. התובעת טענה בתביעה כי הנתבעים ייבאו, שיווקו והפיצו בישראל מוצרי הלבשה תחתונה הנושאים את סימני GPC, וכי בעשותם כן פעלו הנתבעים באופן העולה כדי הפרת סימן מסחר רשום, הפרת סימן מסחר מוכר היטב, גניבת עין, גזל מוניטין, תחרות בלתי הוגנת, הטעיית הצרכן, עשיית עושר, וכן רשלנות והפרת חובה חקוקה (בגין הפרת החיקוקים שאוסרים על עוולות אלו).
על יסוד זה עתרה התובעת בתביעה למתן צו מניעה, צו עשה של איסוף והשמדה, פיצויים, וסעד של מתן חשבונות.
6. חלק עובדתי משמעותי מהנטען בתביעה לא היה במחלוקת.
ראשית, הנתבעים לא חלקו על תוקפו של סימן המסחר הרשום של התובעת ועל בעלותה בסימן.
שנית, הנתבעים לא חלקו על כך, שאכן הם מייבאים ומשווקים בישראל הלבשה תחתונה הנושאת את סימני GPC; אם כי הנתבע 3 חלק על כל מעורבות ואחריות אישית שלו.
שלישית, הנתבעים לא חלקו על כך, שהמוצרים המיובאים והמשווקים על ידיהם בישראל נכללים בסוג המוצרים המוגנים בסימן הרשום של התובעת.
היו אמנם מחלוקות עובדתיות משניות לגבי היותו של הסימן של התובעת סימן מוכר היטב, ולגבי המוניטין של התובעת – אך עניינים אלו אינם מחייבים הכרעה. החשיבות של נושאים אלו רלבנטית רק לעילות התביעה המשלימות בגין הפרת סימן מסחר מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר והעילות הדומות להן. לתביעות אלו יש חשיבות רק כאשר אין סימן מסחר רשום, או כשהסימן פגום ויש לבטלו, או כאשר סחורות הנתבעים חורגות מהסוג המוגן בסימן הרשום, או כאשר ההטעיה היא חיצונית לסימן ונפרדת ממנו. אך כאשר התביעה להפרת סימן מסחר רשום נופלת בשל העדר דמיון וחשש הטעיה בסימן המתחרה עצמו, ואין כל טענה להטעיה חיצונית לסימן – אזי ממילא לא יכולות להחזיק גם התביעות בגין סימן מסחר מוכר היטב ובגין גניבת עין ועשיית עושר והתביעות הדומות להן, משום שמבחן הדמיון וחשש ההטעיה בסימן עצמו משותף לכל התביעות הללו.
אשר על כן, ולנוכח מסקנתי דלהלן בסוגיית הדמיון וחשש ההטעיה – אין עוד משמעות לתביעות משלימות אלו, ואין עוד צורך לברר את שאלת המוניטין ואת שאלת המוכרות של סימנה של התובעת.
הדמיון בין הסימנים, וחשש ההטעיה
7. לב המחלוקת היה ונותר בשאלות אלו: האם סימני GPC מפרים את סימן המסחר של התובעת? האם סימני GPC דומים עד כדי חשש הטעיה לסימן המסחר של התובעת? והאם היה בהם כדי להטעות?
8. הצדדים הסכימו, ובצדק, שהמבחן המרכזי הקובע לעניין הדמיון וחשש ההטעיה הוא המבחן שכונה בפסיקה "המבחן המשולש": מבחן המראֶה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות, ומבחן יתר נסיבות העניין. כן הזכירו הצדדים את מבחן "השכל הישר".
שני הצדדים אף הסכימו, שהכול יקום או ייפול בענייננו על מבחן-המשנה של המראֶה. הצליל אינו רלבנטי בענייננו, כיוון שמדובר במוצר מדף שגרתי, ובקניה בעיקר בדרך של נטילה מהמדף על ידי הקונה לפי החוזי, וללא תיווך קולי של המוכר או תיווך קולי אחר.
9. בטרם אעבור לניתוח הנושא המרכזי של מבחן המראֶה, אקדים ואתייחס למבחני-המשנה שאינם באמת מכריעים בענייננו.
מבחינת סוג הסחורות וחוג הלקוחות – כאן קיימת חפיפה, החיונית לחשש ההטעיה. מדובר בסחורות מסוג של הלבשה תחתונה, שמשווקות גם על ידי זכיין של התובעת וגם על ידי הנתבעים. מדובר במכירה באותן מסגרות שיווקיות, וללא בידול חד-משמעי בין חנויות מותג מזה לבין שווקי רחוב מזה. הנתבעים מכרו אומנם את סחורותיהם במחירים זולים יותר מאשר מוצרי התובעת, אך זאת לא בפער מחירים כה קיצוני עד כדי "זעקה מבדלת" שמדובר בזיוף או בסוג ב'.
לעומת זאת, לא היה במבחני "יתר נסיבות העניין" ו"השכל הישר" כדי להוסיף דבר מה לכאן או לכאן. התובעת טענה, אמנם, למוניטין שלה כ"נסיבה נוספת", אך זאת רק בהקשר לשיוך בעיני הציבור לפי המבחן הראשי של המראֶה, כלומר מבלי להוסיף דבר לענייננו. התובעת הוסיפה וטענה גם למסר רעיוני משותף, בשל הקשר האסוציאטיבי לדמות המרכזית של שחקן פולו הרוכב על סוס. אך כפי שאראה בהמשך, לא יכולה להיות בלעדיות על מוטיב כזה; ואם היינו נותנים כזו בלעדיות, הרי שהיא לא הייתה ניתנת לתובעת כי אם לגורם אחר, פולו ראלף לורן.
אם אסכם זאת עד כה, אזי קיימת חפיפה במוצרים ובלקוחות, מה שתומך ומהווה תנאי חיוני למסקנה בדבר חשש הטעיה; ומצד שני, אין נסיבות נוספות ושיקולים נוספים שמחזקים זאת או מחלישים זאת.
הכול חוזר, אפוא, לעניין המרכזי שאותו יש לבחון, ואשר על פיו יוכרע הדין, קרי מבחן המראֶה.
10. מבחן המראֶה.
מבחן המראֶה, או החוזי, הוא מבחן שמבוסס על הסתכלות כוללת על הסימנים בשלמותם ולא על חלקים ספציפיים שלהם. יש לתת משקל רב לרושם הראשוני הנוצר מהתבוננות בסימנים. מצד שני, ברור שההתרשמות הכוללת נובעת ממכלול של פרטים. לעיתים, יש והזהות או הדמיון בפרטים יוצרים חשש הטעיה. אך לעיתים, יש ופרטים מבדלים הבולטים לעין "עושים את העבודה" ושוללים את חשש ההטעיה. לעניינים אלו ראו, למשל: רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמבורזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438 (2003); ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין [פורסם בנבו] (27.8.12).
11. כיוון שכך, ובטרם שאפנה לפרטים, אשוב ואציג כאן את הסימנים השונים, את סימן התובעת מזה, ואת סימני GPC מזה, האחד כנגד האחרים. ולשם הבהירות, אציג את סימן התובעת ארבע פעמים בשורה העליונה, כאשר מתחת לכל אחד מעותקים חוזרים אלו של אותו סימן – אציג בשורה התחתונה את ארבעת סימני GPC, מימין לשמאל, לפי סדרם המספרי במוצג ת/11.

1
234עמוד הבא