פסק דין
התובעות, חברת ניהול ושתי קרנות מימון פיננסיות שעיסוקן בהעמדת פתרונות מימון ללקוחות כל הבנקים, הגישו תביעה זו שבפנינו נגד הנתבע, מי ששימש כמנהל אשראי בתובעת 1.
בתביעתן טוענות התובעות כי הנתבע הפר את הסכם העסקתו ופעל בניגוד לחובות תום הלב וההגינות ועל כן עמדו על קבלת סעד הצהרתי ולפיו הנתבע אינו זכאי לשחרור הכספים שנצברו בקופת הגמל בגינו, חיובו בתשלום פיצוי בגובה ההכנסה שצמחה לו בתקופת עבודתו כתוצאה מפעילות שבצע תוך ניגוד ענינים, החזר עמלה ששולמה לו ופיצוי בגין הפרת חובות הנאמנות והסודיות כלפי התובעות.
טענות הצדדים
טענות התובעות
1. לאחר הקמת התובעות על ידי מר אבי דויטש, מי ששימש בעבר כיו"ר קופות הגמל והפנסיה של בית ההשקעות אקסלנס נשואה והחזיק בתפקידי מפתח בענף קופות הגמל, בשנת 2013, הועסקו על ידן שני בעלי תפקידים מלבד מר דויטש, אשר שימש כמנכ"ל: הנתבע ועו"ד ישראל חדד, שנתן לתובעות שירותיו כסמנכ"ל במסגרת מצומצמת של יום בשבוע.
2. הנתבע שימש כמנהל אשראי בתובעת 1 והיה כפוף ישירות למנכ"ל. בהסכם ההעסקה שנחתם עימו ביום 1.12.2013 התחייב "לא לעסוק בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין באורח מלא ובין באורח חלקי, בכל משרה או תפקיד בשירותו של מישהו זולת החברה, אלא אם יקבל לשם כך את הסכמתה של החברה בכתב ומראש ואם קיבל הסכמה – יטפל בכפיפות לתנאי אותה הסכמה".
3. עוד התחייב הנתבע במסגרת הסכם ההעסקה שנכרת עימו, כי לא יקבל כל טובת הנאה בקשר למילוי תפקידו בחברה ו/או לעבודתו בה וישמור על סודיות מוחלטת של כל מידע השייך ו/או קשור ו/או נובע מעבודתו בחברה אלא במידה הדרושה למילוי תפקידו.
4. עוד הוסכם בין הצדדים על תשלום עמלה בשיעור 0.5% מסכום כל הלוואה שתלקח באמצעות התובעות על ידי מי שהובל לכך על ידי הנתבע באופן אישי.
5. ביום 25.5.2014 נחתם בין הצדדים עדכון להסכם ההעסקה (להלן – "העדכון הראשון") בעקבותיו הועמד לרשות הנתבע רכב לצורך ביצוע תפקידו וכן עודכן נספח העמלות שהיווה חלק מהסכם ההעסקה.
6. ביום 1.7.2014 תוקן, שוב, הסכם ההעסקה של הנתבע (להלן – "העדכון השני") במסגרתו תוקן נספח העמלות ונקבע, שבנוסף לעמלות יהיה זכאי ל"עמלה חד פעמית בגובה 0.5% מכל סכום השקעה שישקיע בפועל משקיע בקרן ואשר הובא על ידו".
7. ביום 13.7.2014 נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת מניות במסגרתו רכש הנתבע 2% ממניות התובעות 2-1 בתמורה לסך של 100,000 ש"ח.
8. בתחילת חודש אוקטובר 2014 נחתם עדכון שלישי להסכם העבודה (להלן – "העדכון השלישי") ובמסגרתו הועלה שכרו של הנתבע מ 16,000 ש"ח ל-21,000 ש"ח והוא קודם בתפקיד והוגדר, מאותה העת, כמנהל מחלקת אשראי.
9. בחודש נובמבר 2014 התקיים באילת כנס נדל"ן אליו נשלחו מטעמן של התובעות, הנתבע ועו"ד חדד. עם שובם מהכנס הודיע הנתבע למר דויטש, כי "במהלך הכנס נפגשו הוא ועו"ד חדד עם מספר גורמים והודיע על כוונתם להקים יחד עימם חברה שתעסוק ברעיון "חדש" שלהם הנוגע למימון קבוצות רכישה".
10. אלא, שלדידן של התובעות כלל לא מדובר היה ב"רעיון חדש", אלא בחלק מתחום עיסוקן של התובעות. לא זו אף זו, טוענות התובעות, כי כבר בחודש דצמבר 2013, עוד בטרם החל הנתבע לעבוד אצל התובעות נחתם הסכם הלוואה ראשון למימון קבוצת רכישה בעקבות הקמת מסלול ייעודי למימון קבוצות רכישה וזאת לאחר שמר דויטש זיהה כי מדובר בהזדמנות עסקית.
11. נפח תחום מימון קבוצות הרכישה היה בעליה מתמדת והיתה לתובעות כוונה ברורה להמשיך ולעסוק בתחום. ואולם, לאחר שהנתבע ועו"ד חדד פנו אל מר דויטש ומתוך חשש כי השניים יחליטו לעזוב לאלתר ובכך יגרמו לנזק לתובעות, הודיע להם מר דויטש כי ישקול את הצעתם.
12. בין הצדדים הוחלפו מספר טיוטות כאשר לדידן של התובעות, "ביסוד הטיוטות השונות שהוחלפו בין הצדדים, כמו גם בהסכם שנערך לבסוף הזיקה הבלתי ניתנת להתרה ושאין בילתה (ההדגשה במקור – י.ז.ג) בין המשך קבלת העמלות בגין עסקאות קבוצות הרכישה לבין המשך עבודתם ו/או מתן השירותים של עו"ד חדד לתובעות 3-1".
13. מר דויטש הסכים כי תשלום העמלות יעשה כנגד חשבונית של חברה שפתח הנתבע לצורך כך, חברת שהם שמיר השקעות פיננסיות בע"מ (להלן – "שהם שמיר").
14. עמדת התובעות, עליהן חזרו בתביעתן ולאורך ההליך היא, כי היה ברור "באופן אמיתי ומהותי שתשלום העמלות הוא חלק מיחסי העבודה שבין הצדדים, (ו)אף נקבע בהסכם שנחתם סעיף ולפיו היה ובעתיד יוחלט על ידי ערכאה משפטית כלשהי כי התשלומים נעשו במסגרת יחסי העבודה הרי שסכום העמלות המוסכם הם בגדר סכום עלות אשר כולל את מלוא הזכויות הפנסיוניות, הסוציאליות והאחרות המגיעות לעובד".
15. במהלך חודש מאי 2015 שולם לנתבע סכום של 82,255 ש"ח כחלק מעמלה בגין מימון קבוצת רכישה ברמת אביב. בקשר זה טענו התובעות, כי אף שתשלום העמלה מכח הסכם עמלות קבוצות הרכישה נעשה מראש ובמועד מתן האשראי, "הכוונה וההסכמה היתה כי סכום זה משולם בגין ליווי העסקה כולה עד לסיומה המוצלח".
16. בהקשר זה ציינו התובעות, כי אף שהעמלה, כפי שנקבע בהסכם, "משולמת מראש ובמועד מתן האשראי...הכוונה וההסכמה היתה כי סכום זה שולם בגין ליווי העסקה כולה עד לסיומה המוצלח שאלמלא כך בוודאי שסכום העמלה היה משולם בהיקף נמוך יותר".
17. במסגרת התביעה ביקשו התובעות כי בית הדין יורה לנתבע להשיב סכום זה ששולם לו על חשבון עמלת מימון קבוצת הרכישה ברמת אביב, היות ועזב את משרתו טרם הסתיים פרויקט הליווי, ולמעשה חמישה חודשים לאחר שנחתמה העסקה שצפויה היתה להארך 24 חודשים.
18. ביום 20.9.2015 לבקשת הנתבע, התקיימה פגישה בינו לבין מר דויטש במהלכה הודיע הנתבע למר דויטש שהחליט לעזוב את עבודתו אצל התובעות. הנתבע סרב לבקשת מר דויטש, כך על פי כתב התביעה, לדחות את מועד כניסת הודעת התפטרותו לתוקף עד לאחר החגים ונתן למר דויטש ולתובעות הודעה בכתב ולפיה כמתחייב מהסכם ההעסקה ביניהם ניתנת לתובעות הודעה מראש בת 30 ימים.
19. טוענות התובעות, כי לאחר עזיבתו של הנתבע התברר, כי פעל בניגוד ענינים ותוך הפרת חובת תום הלב וחובותיו מכח הסכם ההעסקה וביצע עסקאות פרטיות תוך גזילת ההזדמנות העסקית מהתובעות. על פעולותיו הנטענות של הנתבע למד מר דויטש עת נגלתה לו באקראי חשבונית שנשלחה לתיבת הדוא"ל המקצועית של הנתבע ובה מאזן חתום של שהם שמיר לתקןפה שבין מאי 2015 עד סוף אוקטובר 2015, ממנה עולה כי חברה בבעלותו של עו"ד חדד שילמה לשהם שמיר סכום של 53,100 ש"ח.
20. עוד טוענות התובעות, כי נודע להן שהנתבע פנה ללקוחות התובעות, בתקופת שלושת החודשים הראשונים לאחר עזיבתו, המוגדרת כתקופת צינון, ו"הציע להם לעבוד איתו וליצור עימו שיתופי פעולה בתחום עיסוקה של התובעת". עוד נודע לתובעות, כי הנתבע פונה ללקוחות התובעות על מנת לברר האם פרויקטים שהיו בתהליכי עבודה איתם הסתיימו.
21. ביום 6.3.2016 הגיש הנתבע המרצת פתיחה בדרישה לחיוב התובעות בתשלום עמלות מכח הסכם עמלות ללוי קבוצות הרכישה כאשר במסגרת המרצת הפתיחה הודה, כך לטענת התובעות, כי "הקים פעילות עסקית נפרדת שמתמחה בליווי קבוצות רכישה – פעילות עסקית מתחרה לפעילות הרגילה של התובעות".
טענות הנתבע
22. הנתבע ציין, כי אינו מוצא כל פסול בדרישות התכופות שהעלה לשיפור תנאי העסקתו, חרף ניסיונן של התובעות להציגן כחלק ממסכת לחצים שהפעיל הנתבע על התובעות ו/או כחלק ממצגיו לפיהן ימשיך ויעבוד עבור התובעות למשך שנים ארוכות וממושכות.
23. לראיה הפנה הנתבע להסכם רכישת המניות, מכוחו הפך בעליהם של 2% ממניות התובעות 2-1, בו נקבע, כי "במידה ותוך 12 חודשים ממועד החתימה על הסכם זה יחליט מר משה כהן שלא לעבוד יותר אצל החברות מכל סיבה שהיא תהיה למוכרת אופציה לרכוש את כל המניות הנמכרות מהרוכשת בחברות תמורת סך של 100,000 ש"ח...". רוצה לומר, הנתבע "מעולם לא התחייב לעבוד אצל התובעות במשך שנים ארוכות".
24. נהפוך הוא. התובעות חששו כי הנתבע יעזוב את עבודתו בטרם יחלפו 12 חודשים ממועד חתימת הסכם רכישת המניות ועל כן קבעו מנגנון המאפשר להן, במקרה כזה, לרכוש בחזרה את המניות.
25. הנתבע הדף את טענות התובעות ולפיהן הפר את חוזה ההעסקה שלו, שכן לא סיפק שירותים לגורמים מתחרים ולא עשה כל שימוש אסור בידע שצבר במהלך תקופת עבודתו אצל התובעות ואף לא לאחריה.
26. באשר למאזן בוחן של שהם שמיר אליו נחשף מר דויטש באקראי, לגרסתו, ונשלח לתיבת הדוא"ל של הנתבע אצל התובעות ויש בו כדי להעיד על תשלום בגובה 53,100 ש"ח שקיבלה שהם שמיר מחברה בבעלותו של עו"ד ישראל חדד – מציין הנתבע, כי אין במאזן הבוחן כדי להוכיח, בניגוד לעמדת התובעות, כי העניק שירותים לצדדים שלישיים: הן מאחר ולא ניתן ללמוד עבור מה שולם לשהם שמיר הסכום הנקוב במאזן הבוחן; הן מאחר ולא ניתן ללמוד מהו אותו שירות שסיפקה שהם שמיר לחברת חדד יועצים; ועל כן לא ניתן להוכיח שהשירותים שניתנו, אם ניתנו, על ידי שהם שמיר לחדד יועצים נעשו תוך שימוש בידע ובמידע שרכש הנתבע במסגרת עבודתו אצל התובעות.
27. עוד ציין הנתבע, כי הסכם חלוקת ההכנסות בקבוצות רכישה שנכרת ביום 29.3.2015 בין שהם שמיר וחדד יועצים לתובעת 1 נחתם לאחר שהצדדים החליפו ביניהם מספר טיוטות. המחלוקות בין הצדדים נבעו מכך שמר דויטש רצה לקשור בין הסכם חלוקת ההכנסות ליחסי העבודה בין הצדדים ואילו הנתבע ועו"ד חדד הדגישו בפניו, ש"אין כל קשר בין הסכם חלוקת ההכנסות לבין יחסי העבודה ואספקת השירותים הקיימים בין הנתבע ועו"ד חדד לבין התובעות".
28. מר דויטש ניהל משא ומתן מקביל עם עו"ד חדד אשר בדיוק כמו הנתבע דחה כל נסיון לקשור בין עבודתו כסמנכ"ל התובעת 1 לבין הסכם חלוקת ההכנסות בקבוצות רכישה. בין היתר הודגש, כי ההסכם אינו יכול להיות מוגבל בזמן וכי לא יתכן "כי תנתן האפשרות לבטל את ההסכם באופן חד צדדי אלא רק בהסכמת הצדדים".
29. לבסוף נחתם הסכם חלוקת ההכנסות בנוסח שהיה מקובל על שני הצדדים. הנתבע טען, כי בניגוד לעדכון השני והשלישי של הסכם העבודה, בהם צוין כי הם מהווים נספח לחוזה העבודה האישי, אין כל זיקה בין הסכם חלוקת ההכנסות לבין עבודתו אצל התובעות.
הליכי ביניים
ניטור תיבת הדוא"ל וחשיפת המידע בפני הנתבע
30. כתב התביעה הוגש יחד עם מעטפה ובה שלושה מנספחי כתב התביעה עליהם צוין "לעיני בית הדין בלבד". נספחים אלה לא נסרקו לתיק בית הדין ומטבע הדברים לא הועברו לעיון הנתבע.
31. לאחר שהנתבע הגיש בקשה לחשיפת הנספחים ניתנה ביום 16.10.2016 החלטתי במסגרתה קבעתי, כי אף שיש להכיר בזכותן של התובעות שלא להציג בפני הנתבע את המסמכים שהוגשו לבית הדין במעטפה, הכוללים פרטים מזהים וסודות מסחריים כך למיטב התרשמותי מעיון בנספחים שהועברו לעיוני, ומשמצווים אנו על ידי הפסיקה לבחון חלופות אחרות שלא תפגענה בזכויות התובעות, הוריתי לנתבע להמציא לתובעות, עד לא יאוחר מיום 30.10.2016, כתב התחייבות לפיו הוא מתחייב שלא לעשות שימוש במסמכים שיועברו לעיונו (נספחים יב', טז', יז' לכתב התביעה) ו/או במידע הנכלל במסמכים אלה, בין במישרין ובין בעקיפין, בכל הליך משפטי אחר זולת הליך זה.
32. עוד נדרש הנתבע להתחייב במסגרת כתב ההתחייבות הנזכר שלא להציג את המסמכים כולם או חלקם ו/או את תוכנם שאינו מושחר בפני צדדים שלישיים וכן כי לא יעשה בהם, בעצמו ו/או באמצעות מי מטעמו, שימוש לצורך עסקיו ו/או כל ענין אחר זולת ההליך דנן.
33. בסמוך לאחר מכן הגישו התובעות בקשה לאפשר להן לנטר את תיבת הדואר האלקטרוני בה עשה שימוש הנתבע בתקופת עבודתו אצלן. בבקשתן טענו התובעות:
"לאחר עזיבתו של הנתבע את עבודתו, הופנו המיילים שנשלחו לתיבת הדוא"ל המקצועית שנפתחה עבורו בחברה לתיבת הדואר האלקטרוני של מר דויטש, וזאת לצורך המשך העבודה השוטפת – טיפול בבקשות של לקוחות פוטנציאלים שעמדו בקשר עם הנתבע וקיבלו ממנו שירותים במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת אשראי.
במסגרת זו ביום 24.11.15 הועבר לתיבת הדוא"ל של מר דויטש דוא"ל שנשלח מרו"ח בדישי. מר דויטש פתח את הדוא"ל לשם טיפול בו, מתוך הנחת עבודה שמדובר בדוא"ל שנשלח לנתבע במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת האשראי בתובעות, אלא שאז נוכח כי מדובר במסמך סרוק בן עמוד אחד בלבד - מאזן חתום של חברת שהם שמיר השקעות ופיננסים בע"מ לתקופה 1.5.15 – 31.10.15 ובו מצוין כי במהלך החודשים מאי עד ספטמבר 2015, תקופה בה הנתבע עדיין עבד באקספו, שולם לו תשלום בסך של 53,100 ש"ח על ידי חברה שבבעלות עו"ד חדד".
(ר' סעיפים 16-15 לבקשה).
34. עוד טענו התובעות בבקשתן, כי הן מבקשות צו שיאפשר ניטור ועיון של הודעות הדוא"ל בתיבת הדוא"ל המקצועית שהעמידו התובעות לרשותו בתקופת עבודתו אצלן, שענינן העבודות הפרטיות שביצע "הן על שמו הפרטי והן באמצעות החברה שבבעלותו שהם שמיר השקעות בפיננסים בע"מ" (שם).
35. התובעות סברו כי יש ליתן להן צו לניטור תיבת הדוא"ל המקצועית של הנתבע היות ומתקיימות בענינן הנסיבות המחמירות עליהן הצביע בית הדין הארצי לעבודה בפרשת טלי איסקוב ענבר – מדינת ישראל (ע"ע (ארצי) 8/90 (2011)) ואף לאור פסיקת בית המשפט העליון בענין רע"א 2552/16 יהודה זינגר ואח' נ' חברת נחמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ (2016) (להלן – "ענין זינגר") ומשיש בידיהן ראיה ברורה לכך שהנתבע גזל מהן הכנסה.
36. מאחר ושוכנעתי כי מדובר בתיבת דוא"ל מקצועית - בין היתר מן הטעם שהנתבע העביר, עם כניסת התפטרותו לתוקף, את תיבת הדוא"ל שלו לטיפולו של מר דויטש וספק אם היה עושה כן לו היה מדובר בתיבת דוא"ל מעורבת/אישית - ולאור הראיה שהוצגה בדמות המאזן החתום של שהם שמיר ממנו עולה כי התקבלה בידי הנתבע באמצעות החברה שבבעלותו הכנסה נוספת מגורם שאינו התובעות, התרתי לתובעות לנטר את תיבת הדוא"ל המקצועית של הנתבע וכתבתי, בין היתר:
"בשלב זה, טרם נשמעו הראיות בתיק, לא ניתן לקבוע בצורה החלטית וודאית כפי שמבקש מאיתנו הנתבע לעשות, כי התובעות לא נחשפו להודעת הדוא"ל באקראי וכי מכותרת ההודעה ואף מהמלל הנלווה לה ועוד בטרם פתח מר דויטש את הקובץ שצורף יכול היה לעמוד על כך כי המייל נוגע לעניניו הפרטיים של הנתבע והחברה שבבעלותו.
. . .
הנתבע בתשובתו לא חלק על זכותן של התובעות כי המיילים שהופנו לתיבת הדוא"ל המקצועית שלו יופנו לתיבת הדוא"ל של מר דויטש לשם המשך טיפול בעניניהן השוטפים של התובעות. ובצדק לא העלה הנתבע כל טרוניה בענין זה, שכן כך היא הפרטיקה הנוהגת וזוהי הדרך היחידה של התובעות/המעסיקות להמשיך ולנהל את עסקן בעת עזיבתו של עובד לא כל שכן עובד בכיר כנתבע.
אף שאיני קובעת מסמרות בענין זה, לא בלתי סביר בעיני, שמר דויטש פתח את המייל בהסח הדעת, מבלי שנתן דעתו לכותרת המייל ומבלי שהקדיש מחשבה מיותרת למלל בן 4 השורות שנכתב בו, שכן העין קולטת את שהיא קולטת ויתכן שדי היה לו בעיון בשם וזהות השולח, רו"ח בדישי, כדי להניח, כי הצרופה למייל מכילה חומר מקצועי.
. . .
בבחינת מידת הפגיעה בעובד ועקרונות ההגינות ותום הלב עלינו לעשות את האבחנה המתבקשת בין עובד לשעבר שמעסיקתו חוששת, על סמך מידע שראשית ראיה הימנו תוצג לבית הדין כי הוא גזל את סודותיה, למשל, או הקים עסק פרטי מתחרה בעודו מועסק על ידה, לבין עובד שעודנו מועסק אצל המעסיק וכל מטרתו של המעסיק היא אגירת מידע על העובד על מנת שזה ישמש אותו, אם יהיה בכך צורך, ביום מן הימים.
מובן, שלולא מדובר היה בתיבת דוא"ל מקצועית – והנתבע אינו חולק כי זהו סיווגה – היתה החלטתי שונה. אין להסיק מהחלטתי זו, כי לעובד לשעבר לא נתונה זכות לפרטיות או ציפיה כי המעסיק לשעבר ישמור על פרטיותו גם בתיבת הדוא"ל המקצועית, אלא, שאין לצפות מעובד לשעבר כי יתן הסכמתו לפעולת הניטור, כפי שנקבע בפרשת איסקוב או כי המעסיק יוכיח קיומן של חלופות פוגעניות פחות. הדברים נכונים מכח קל וחומר שעה שהנתבע מודה בפה מלא, כי הקים חברה בתקופת עבודתו אצל התובעות, אשר התקשרה עם חברה אחרת עימה חלק הוא בעמלות, כאשר התובעות מצביעות על קיומן של ראיות לכאורה לפיהן בבסיס שיתוף הפעולה בין שתי החברות ושני האדונים שמאחוריהן, הנתבע ועו"ד חדד, הקמתו של עסק מתחרה למתן שירותי ליווי ומימון אשראי לקבוצות רכישה.
אוסיף ואבהיר. מאחר והנתבע שימש בתפקיד בכיר בנתבעות, ועל כך אין חולק, טיב ואופי העבודה שלו, דרישות התפקיד ומהותו היו לכאורה בעלי אופי של משרה מיוחדת של אימון אישי. את חובות הזהירות מחד ויחסי האימון מאידך, שמצופים מעובד במשרה בכירה יש, לעניות דעתי, לקחת בחשבון בעת בחינת בקשה כגון זו שעומדת בפני. וודאי כאשר בעובד בכיר אשר יכול להסב למעסיקתו נזק גדול מדובר, נזק שיכול ויהיה גדול מן הנזק שיכול עובד זוטר אשר אינו חשוף לכל סודותיה העסקיים להסב. אף שיקול זה ילקח בחשבון בעת בקשת מעסיקה זו או אחרת להגן על קניינה מפני עבירות ונזקים מצידו של העובד.
סבורה אני, כי מאחר והחשש של התובעות הוא כי הנתבע הקים עסק מתחרה תוך כדי עבודתו אצלן בנסיבות שתוארו בכתב התביעה, לא ניתן בשלב זה, בין היתר לאור ההסברים שנתן המשיב לתשלום שבוצע על ידי חדד יועצים לחברה שבבעלותו ולפעילות החברה שבבעלותו, לפטור בהנף יד את החשש של התובעות.
משכך, במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שתתבררנה טענות הצדדים, יוכל המותב שישב בדין ליתן דעתו גם למסמכים בהם תבקשנה התובעות לעשות שימוש לאחר שתנוטר תיבת הדוא"ל של הנתבע.
באיזון הראוי בין זכותו של עובד לשעבר-הנתבע לפרטיות, חרף העובדה כי מדובר בתיבת דוא"ל מקצועית, לבין זכותן של התובעות, אני מתירה לתובעות לנטר את תיבת הדוא"ל האלקטרוני של הנתבע בהתאם למילות החיפוש:
חדד/חדד יועצים
שהם שמיר
אשראי חוץ בנקאי
קבוצות רכישה.
כמו כן, נדרשות התובעות למנות מומחה/ית מחשבים, אשר אינו/ה עובד/ת התובעות לביצוע הניטור בנוכחות בא/ת כח התובעות".
37. לאחר שהתובעות ביצעו את הניטור ביקשו כי אתיר להן לחסות 11 מתוך שלל המסמכים שהתגלו במהלך הניטור של תיבת הדוא"ל המקצועית של הנתבע מאחר ומסמכים אלה כוללים סודות מסחריים של התובעות. אלא, שלא עלה בידי התובעות לשכנע אותי כי מדובר במסמכים החוסים תחת הגדרת "סוד מסחרי" בשים לב לכך שגם לגישתן המידע הנכלל בהם מצוי היה בידי הנתבע מזה למעלה משנתיים ואף על פי כן לא הצביעו התובעות על נזק כלשהוא שנגרם להן, ואף לא נטען על ידן כי נגרמו להן הפסדי ממון כתוצאה מזליגת המידע כביכול.
38. לפיכך הוריתי לתובעות להמציא לנתבע את המסמכים.
דיון והכרעה
39. השאלות העומדות להכרעה בפנינו הן אלה:
* האמנם הפר הנתבע את הסכם העסקתו ופעל בניגוד לחובות תום הלב והנאמנות החלות עליו, תוך שהוא מתפטר מן העבודה על מנת להקים פעילות מתחרה על בסיס הידע והמידע של התובעות?
* ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, נדרש לבחון האם זכאיות התובעות לסעדים שנתבעו על ידן בגין מעשיו הנטענים של הנתבע, ובכלל זה צו לחשיפת מלוא חשבונותיו על מנת לבחון האם היו לו הכנסות נוספות בתקופת עבודתו אצלן וצו חיפוש ותפיסה שיאפשר לתובעות לחדור לתיבת הדוא"ל המקצועית שהועמדה לרשות הנתבע בתקופת עבודתו אצלן; האם זכאי הנתבע, אם לאו, כי ישוחררו לידיו כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל?
* האם יש לחייבו להשיב/לשלם פיצוי בגובה 53,000 ש"ח, כגובה הסכום ששולם לנתבע על ידי חדד יועצים וכעולה ממאזן הבוחן שהתגלה למר דויטש במסוך לאחר עזיבת הנתבע את עבודתו אצל התובעות?
* האם יש לחייב את הנתבע להשיב את העמלה ששולמו לו בעקבות עסקת רמת אביב היות ולא סיים את הטיפול בעסקת הרכישה והתפטרותו נכנסה לתוקף 5 חודשים בלבד לאחר שנחתמה העסקה?
* האם זכאיות התובעות לפיצוי בגובה 100,000 ש"ח בגין הפרת חובות הנאמנות והסודיות של הנתבע?
ההליך בבית המשפט המחוזי
40. ביום 8.7.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט אלטוביה) בהמרצת הפתיחה שהתנהלה בפניו בין הצדדים (ה"פ (ת"א) 11425-03-16 שהם שמיר השקעות ופיננסיים בע"מ נ' אקספו ניהול בע"מ (2019)) במסגרתה דרש הנתבע/המבקש בהמרצת הפתיחה באמצעות שהם שמיר, כי בית המשפט המחוזי יקבע שהסכם חלוקת ההכנסות שנחתם ביום 29.3.2015, "הינו הסכם עצמאי אשר נכרת בין הצדדים לו ללא קשר להיותו של משה (הנתבע – י.ז.ג) עובד החברה. על כן, אין בהפסקת עבודתו של משה בחברה כדי לסיים את ההתקשרות בהסכם העמלה". עוד ביקש הנתבע כי בית המשפט המחוזי יקבע שלא עומדת לתובעות (המשיבות בהמרצת הפתיחה – י.ז.ג) זכות לבטל הסכם זה.
41. להלן, בקצירת האומר, קביעתו של בית המשפט המחוזי:
"למקרא מכלול הוראות הסכם העמלה שלעיל נראה כי מנסחי ההסכם השתדלו זאת הפעם ל"הרחיק" את הסכם העמלה מעצם העסקת משה על ידי החברה (מאחר והתובענה הוגשה על ידי המבקשת בלבד, איני רואה לקבוע עמדה ביחס לישראל או חדד יועצים פיננסיים אף שהאחרונה הייתה צד להסכם העמלה). כך בכותרת הסכם ההעסקה נכתב "הסכם עבודה אישי" ובנספחי הסכם ההעסקה (נספחים 3, 4 ו – 5 לתשובת המשיבות) נכתב "נספח להסכם עבודה אישי". לעומת זאת, בכותרת הסכם העמלה נכתב "הסכם/עמלה לחלוקת הכנסות בקבוצות רכישה". לא זאת, אף זאת, לא ניתן למצוא בהסכם העמלה את המונח "עובד" ואף לא ניתן למצוא בהסכם העמלה הוראות באשר למהות העבודה או השירות שתעניק המבקשת באמצעות משה בתמורה לעמלה שהתחייבה החברה לשלם לה. אם לא די בכל אלה, הבהירו הצדדים בסעיף 12 להסכם כי התשלום המשולם למבקשת אינו במסגרת יחסי עובד – מעביד.
בהתחשב בכל אלה, נראה כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה לשון ההסכם מחייבת לפרשו כהסכם עצמאי המנותק מיחסי העבודה שהיו בין החברה ומשה בעת כריתת ההסכם. במילים אחרות לשון הסכם העמלה כפשוטה, מלמדת שהצדדים להסכם התכוונו לייצור הסכם עצמאי שאינו נסמך על הסכם ההעסקה של משה.
. . .
אמנם, אבי מכחיש שהסכים לתיקונים שביצע משה בטיוטת ההסכם ששלח לו, אולם, אין ספק שהסכם העמלה בנוסחו הסופי אינו דומה לנוסח הטיוטה שהציע והעביר אבי למשה (להלן: "הטיוטה"). בעיקר בולטת העובדה שכל המונחים וההוראות שהיו בטיוטה ואשר היה בהן כדי לקשור בין הסכם העמלה לבין הסכם ההעסקה של משה בחברה, הושמטו או שונו. כך: כותרת הטיוטה "נספח להסכם עבודה אישי" שונתה בכותרת הסכם העמלה ל"הסכם/עמלה לחלוקת הכנסות בקבוצות רכישה", ההגדרה "העובד" שהייתה תחת שמו של משה בטיוטה, הושמטה מהסכם העמלה, בטיוטה נזכרו הסכם העבודה ונספחיו במסגרת המבוא לעומת זאת במבוא להסכם העמלה ובכלל אין איזכור של הסכם העבודה ונספחיו, בטיוטה נזכר המונח "העובד" מספר פעמים לעומת זאת בהסכם העמלה המונח "העובד" לא מופיע בכלל. השמטה או שינוי של המונחים הקושרים בין הטיוטה לבין הסכם העסקה במסגרת הסכם העמלות, מלמדת שלמרות עמדתו כפי שהוצגה בשיחות עם משה וישראל ובטיוטה מיום 15.3.2015, הסכים אבי לוותר על הקשר בין הסכם ההעסקה לבין הסכם העמלה.
. . .
נוכח האמור עד כאן, הגעתי למסקנה שיש לפרש את הסכם העמלה, כהסכם עצמאי שהצדדים לו ביקשו והסכימו לנתקו מיחסי עובד מעביד שהיו בין החברה לבין משה
. . .
תוקפו של הסכם העמלה לא הוגבל בזמן ובהתחשב באופיו של ההסכם המקנה למשה (הנתבע – י.ז.ג) זכות בהכנסות שהיו ויהיו לחברה ולקרנות אקספו ממתן אשראי והלוואות לקבוצות רכישה, אין המשיבות (התובעות – י.ז.ג) זכאיות לבטלו באופן חד צדדי.
. . .
המרצת הפתיחה, מתקבלת הן ביחס למבוקש ממשיבות 1 – 3 והן ביחס למבוקש ממשיבה 4 אשר אינה כופרת בחובתה להעביר למבקשת 50% מכל סכום שקיבלה או תקבל מכוח הסכם העמלה, ולפיכך נקבע בזאת:
א. "הסכם/עמלה לחלוקת הכנסות בקבוצות רכישה" שנכרת בין משיבה 1 (להלן: "החברה" או "אקספו") לבין המבקשת באמצעות בעל השליטה בה, מר משה כהן (להלן: "משה") לבין משיבה 4 (חדד יועצים פיננסיים בע"מ – י.ז.ג) באמצעות בעל השליטה בה מר ישראל חדד (להלן: "ישראל"), ביום 29.3.2015, עומד בתוקפו.
ב. משיבות 1 – 3 ימציאו למבקשת נתונים אודות הסטטוס של כל הלוואה למימון קבוצת רכישה אותה העמידו החל מיום 1.1.2015.
ג. משיבה 4 תעביר למבקשת מחצית מעמלת קבוצות הרכישה שקיבלה מהחברה או ממי מטעמה מכוח ההסכם הנזכר בסעיף א שלעיל."
42. מסיכומי הצדדים למדנו כי הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ר' סעיף 174 לסיכומי התובעות). אף על פי כן טען הנתבע, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר השתק פלוגתא ומחייב את דחיית טענת ההשבה (ר' סעיפים 19-17 לסיכומי הנתבע). נאמר, כי לא מצאנו להרחיב בסוגיה זו משלא נדרשנו, כפי שיפורט להלן, לשאלת תחולת פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומשמסקנותינו מבוססות על התרשמותנו הבלתי אמצעית מהעדויות והראיות שנפרשו בפנינו.
האם פעל הנתבע בניגוד לחובות תום הלב?
43. לצורך בחינת טענתן זו של התובעות עלינו לבחון, תחילה, האם הסכם חלוקת ההכנסות שנחתם בשלהי חודש מרץ 2015, הינו חלק מחוזה העבודה ומערכת יחסי עובד ומעסיק בין התובעות לנתבע או, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט אלטוביה), הסכם עצמאי.
44. כב' השופט אלטוביה כתב בענין זה בפסק דינו:
"בעת כריתת הסכם העמלה ולאחר מכן, שימש משה כמנהל מחלקת אשראי בחברה, ובהתאם להסכם העבודה האישי שנכרת בינו לבין החברה (נספח 2 לתשובת המשיבות), התחייב משה "לפעול על פי הוראות הממונה הישיר והחלטות החברה", "להעמיד לרשות החברה את ידיעותיו המקצועיות הנחוצות והנוגעות לתפקיד ולמלאו במסירות ובנאמנות, לפי מיטב יכולתו, ניסיונו, מרצו וכשרונו, להקדיש לכך את כל הזמן ותשומת הלב שיידרשו לביצוע טוב ויעיל של התפקיד, בכפוף להוראות הדין והסכם זה וכמצופה מעובד במעמדו", "לא לעסוק בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין באורח מלא ובין באורח חלקי, בכל משרה או תפקיד בשירותו של מישהו זולת החברה, אלא אם יקבל, לשם כך, את הסכמתה של החברה בכתב ומראש", "לא לקבל, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה בקשר למילוי תפקידו בחברה ו/או לעבודתו בה מכל אדם אחר, לרבות מכל אדם אחר הבא במגע עם החברה או הקשור עמה". עוד להוסיף, כי בהתחשב במעמדו ובתפקידו הבכיר, נקבע בהסכם העבודה האישי של משה כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951, לא יחולו עליו והוא יעבוד "גם מעבר לשעות המקובלות". בהתחשב במגבלות שהוטלו על משה מכוח הסכם העבודה האישי, יש להניח שמשה לא יכול היה לפעול לאיתור קבוצות רכישה במסגרת חיצונית לחברה ועל כן וכל עוד לא הפסיק את עבודתו בחברה, נזקק משה לאישור החברה לפעול לקידום הפעילות בתחום מימון קבוצות הרכישה. עניין זה, כמו גם טענות המשיבות בעניין הפרת הסכם ההעסקה, אינם בתחום סמכותו של בית משפט זה, ועל כן, אין מקום להידרש לעניינים אלה במסגרת התובענה כאן".
45. כלומר: ככל שתתקבל טענת התובעות לפיה הסכם חלוקת ההכנסות היווה חלק ממערכת יחסי עובד ומעסיק, אזי יש לבחון האם פעילות איתור קבוצות הרכישה על ידי הנתבע, אותה היה עליו לכאורה לבצע במסגרת תפקידו כעובד התובעות, חתרה תחת חובת הנאמנות וההגינות של הנתבע כ"עובד" ולמעשה גרמה להפרת הסכם ההעסקה הכולל התחייבות מצידו של הנתבע שלא יקבל טובות הנאה במהלך תקופת עבודתו אצל התובעות ועוד.
46. ביום 14.12.2014 שלח הנתבע למר דויטש (ר' נספח 19 לתצהירו של מר דויטש) טיוטת הסכם מייסדים להקמת חברה העונה לשם קרן אקפולקו בע"מ בבעלות חדד יועצים בע"מ, חברה בבעלות הנתבע שטרם הוקמה נכון לאותה עת, ואורות פיננסים בע"מ, חברה בבעלות מר דויטש.
47. מטרת הקמת החברה המשותפת, כעולה מטיוטת ההסכם, היתה ליצור שיתוף פעולה בתחום מימון פרויקטים לבניה וקבוצות רכישה. כל אחד מהצדדים עתיד היה להחזיק ב 33.33 מניות הנהלה ו-33.33 מניות רגילות מתוך הון מוקצה של 100 מניות הנהלה ו-100 מניות רגילות. מר דויטש עתיד היה לשמש, כך על פי הטיוטה, כמנכ"ל קרן אקפולקו וכיו"ר הדירקטוריון.
48. מר דויטש דחה את הטיוטה ואת תוכנה, כך בלשונו (ר' סעיף 44 לתצהירו) תוך שלטענתו הבהיר לנתבע כי הרעיון למימון קבוצות רכישה אינו חדש שכן התובעות "עסקו בליווי ומתן אשראי לקבוצות רכישה עוד קודם להצטרפותם לשרותיהן.....וכי המדובר ברעיון השייך לתובעות ומהווה נכס מקצועי וסוד מסחרי שלהן" (ר' שם)."
49. אלא, שמאחר והנתבע ועו"ד חדד לא ויתרו על הרעיון לערוך בינם לבין מר דויטש הסכם ולפיו יהיו זכאים לחלק מההכנסות מקבוצות הרכישה, הכין מר דויטש הסכם שאמור היה לעגן את ההסכמות בין הצדדים.
50. אלא, שבעוד מר דויטש מנסח את התחייבויות הצדדים כחלק ממערכת יחסי העבודה - ובכלל זה מכנה את ההסכם כ"נספח להסכם עבודה אישי", מגדיר את הצדדים להסכם כ"עובד" ו"החברה" וב"הואילים" לטיוטת הסכם מצוין כי הצדדים מבקשים לשנות את הנספח לחוזה העבודה האישי - תיקן הנתבע את נוסח הטיוטה וציין, ברחל ביתך הקטנה, בהערותיו, כי "זה לא קשור להסכם העבודה", מחק את כל ההתייחסויות להסכם העבודה ונספחיו ותחת זאת צוין ב"הואילים":
"הואיל ומשה וישראל אחראים באופן משמעותי להקמת קבוצות רכישה בקרן ופיתוחה; והואיל והחברה מכירה בתרומתם החשובה בקידום ופיתוח זה; והואיל וברצון החברה לחלק חלק ניכר מהרווחים למשה וישראל מהכנסות קבוצות הרכישה.."
(ר' נספח 20 לתצהירו של מר דויטש)
51. הנתבע המשיך ותיקן את טיוטת ההסכם תוך שהוא מציין, כי "זה לא עמלה זה הכנסות" ושיש להכין הסכם חדש לגמרי ובלשונו: "כל זה מושתת על זה שאני עובד וזה לא קשור".
52. מר דויטש צרף לתצהירו את הטיוטות שהוחלפו בינו לבין עו"ד חדד בענין זה, תוך שהוא מכנה את ההסכם "עדכון הסכם התקשרות" וקושר בין התמורה שמשולמת לעו"ד חדד עבור שירותיו המקצועיים לתובעות לבין ה"עמלה החד פעמית", כלשונו של מר דויטש, שתשולם לעו"ד חדד/חדד יועצים מכל הלוואה שהועמדה בפועל ללווה ואשר יועצים ו/או ישראל (חדד יועצים; עו"ד ישראל חדד – י.ז.ג) הביאו אותה לחברה באופן ישיר ואישי ואשר ניתנה בפועל ללווה" (ר' נספח 20 לתצהירו של מר דויטש).
53. עו"ד חדד שולח, בתגובה, למר דויטש, נוסח מתוקן תוך שהוא מציין במייל הנלווה כי "ישנם מספר סעיפים שהם בניגוד למה שדיברנו והסכמנו". הטיוטה המתוקנת מכונה "תוספת להסכם" והנוסח הקודם: "עדכון התקשרות" נמחק כליל. עוד נמחקה מגוף הטיוטה ההתיחסות להסכם ההתקשרות (מכוחו נתן עו"ד חדד שירותים לתובעות) כמו גם תקופת ההסכם שהופיעה בנוסח שנשלח לעו"ד חדד על ידי מר דויטש, תוך שעו"ד חדד מציין: "הרי מדובר על חלוקת של ההכנסות זה לא אמור להיות מוגבל בזמן!!!" (השגיאה במקור – י.ז.ג).
54. ביום 25.3.2015 שולח עו"ד חדד למר דויטש טיוטה מתוקנת של הסכם, לאחר שהנתבע העיר את הערותיו. ההסכם מכונה הסכם/עמלה לחלוקת הכנסות בקבוצות רכישה, תוך שבהתאם ל"הואיל" היחיד בהסכם, מטרת הצדדים "להסדיר ביניהם את חלוקת ההכנסות בכל הקשור למימון קבוצות רכישה" (ר' נספח 20 לתצהירו של מר דויטש).
55. בנוסח הטיוטה נקבע, כי חדד יועצים והחברה שתוקם על ידי הנתבע ובבעלותו יהיו זכאים לעמלה חד פעמית בשיעור 20% בחלוקה שווה מההכנסות נטו שיהיו לתובעת 1 ו/או לקרן אקספו פלטיניום או "כל קרן אחרת או גוף מוסדי בשת"פ עם אחת מהקרנות לעיל או אחרות שיוקמו", כהגדרת המונח "הקרן" בטיוטת ההסכם.
56. הסכם חלוקת ההכנסות, בנוסחו הסופי (ר' נספח 21 לתצהירו של מר דויטש) קובע, ברחל ביתך הקטנה:
"מוסכם בין צד א' (התובעת 1 – י.ז.ג) לבין צד ב-2 בלבד (להלן – משה) כי מאחר ומשה משמש כבעל תפקיד בחברה (ותואר תפקידו בחברה מנהל מחלקת אשראי או כל תפקיד או תואר אחר בחברה) התשלום המשולם לחברה מטעמו במסגרת הסכם זה, הינם במסגרת יחסי לקוח-ספק ואינם במסגרת יחסי עובד-מעביד וכי סעיפים 11-10 לעיל יחול לגביו בהתאמה על כל המשתמע מכך".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
57. מר דויטש אישר בחקירתו, כי הנתבע מחק מן הטיוטות ששלח אליו מר דויטש את כל סממני יחסי עובד ומעסיק ואישר כי הנתבע לא הסכים לקשור בין מערכת יחסי עובד ומעסיק לבין הפעילות את התמורה לה ביקשו הצדדים להסדיר באמצעות ההסכם (ר' פרוטוקול עמ' 50 שורות 31-22 ובעמ' 51 שורות 15-1).
58. עוד אישר מר דויטש בחקירתו, כי גם עו"ד חדד תיקן את טיוטת הסכם ההתקשרות שנשלחה אליו ובסופו של דבר נחתם הסכם עם תאגידים בשליטת הנתבע ובשליטתו של עו"ד חדד (ר' פרוטוקול עמ' 52 שורות 32-16 ובעמ' 53 שורות 24-1).
59. המסקנה, לדידנו, ברורה והיא כמסקנתו של בית המשפט המחוזי: הסכם חלוקת ההכנסות הוא הסכם חלוקת רווחים בין חברות בבעלות הנתבע, חדד יועצים והתובעות, הסכם מסחרי המעגן את הסכמות הצדדים ואין לו כל קשר למערכת יחסי העבודה ששררה בין הנתבע לתובעות.
60. מר דויטש ניסה, אמנם, בחקירתו, לטעון, כי אף שכותרת ההסכם מלמדת שאין קשר בין הסכם חלוקת ההכנסות להסכם העבודה של הנתבע, לאחר שמר דויטש קיבל את הערות הנתבע ועו"ד חדד והסיר כל התייחסות למערכת יחסי עובד ומעסיק, יש ביטוי בתוכן ההסכם לכך שמדובר בהסכם לחלוקת עמלות שלו קשר ישיר למערכת יחסי עובד ומעסיק: "תוכן ההסכם מוזכר השם משה, מוזכר השם עובד" (כך במקור – י.ז.ג) (ר' פרוטוקול עמ' 54 שורות 24-22) והפנה לסעיפים 12-10 להסכם.
61. נסיונו של מר דויטש להסביר כיצד הניסוח: "התשלום המשולם לחברה מטעמו במסגרת הסכם זה, הינם במסגרת יחסי לקוח-ספק ואינם במסגרת יחסי עובד-מעביד" מתיישב עם טענתו כי ההסכם קשור בקשר בל ינתק למערכת יחסי עובד ומעסיק בין התובעות לבין הנתבע, אינו מקובל עלינו, משאין לו אחיזה בנוסח ההסכם.
62. נסביר. מר דויטש טען בחקירתו, כי ההסכם מתבסס על היות הנתבע עובד התובעות אשר בחר לקבל את התמורה באמצעות חברה בבעלותו משיקולי מס ועל כן הוספה ההערה כי מדובר בתמורה המשולמת במסגרת יחסי לקוח-ספק וכי למעט התרומה של הנתבע לתובעות במסגרת יחסי עובד ומעסיק אין לו כל תרומה נוספת ועל כן לא ניתן לייחס את התשלום/העמלה/חלוקת ההכנסות אלא למערכת יחסי עובד ומעסיק (ר' פרוטוקול עמ' 55 שורות 33-7).
63. אלא, שהנתבע הוכיח במסגרת חקירתו של מר דויטש, כי הסכם הליווי הראשון נחתם רק לאחר חתימת הסכם חלוקת ההכנסות וכי האינטרס של התובעות לחתום על ההסכם עם חדד יועצים וחברה בבעלות הנתבע ולמעשה לקבל את תכתיבם של הנתבע ועו"ד חדד ולפיו ההסכם יעשה מחוץ למערכת יחסי העבודה בין הצדדים, נבע מיכולתם של עו"ד חדד והנתבע להגדיל את רווחיות התובעות באמצעות פעילות, שעד אז לא היתה מפותחת או קיימת בתובעות (ר' פרק ב.7 לסיכומי הנתבע).
64. יתרה מכך. מר דויטש ציין בתצהירו, כי "הבין כי במידה ושני נושאי משרה בכירים – הנתבע ועו"ד חדד, אשר היו מופקדים על תחום האשראי בתובעות יחליטו לעזוב את תפקידם בבת אחת...הדבר יגרום טלטלה אצל התובעות. בנסיבות אלה ומכיון שמר דויטש חשד שזהו נסיון של הנתבע לשיפור נוסף של תנאי ההעסקה, הודיע לנתבע שישקול שיפור משמעותי בתנאי העסקתו" (ר' סעיף 38 לתצהירו של מר דויטש). משמע, גם החשש מעזיבתו של הנתבע היווה תמריץ לדידן של התובעות לקבל את תכתיביהם של הנתבע ועו"ד חדד ולחתום על הסכם חלוקת הכנסות בנוסח שהיה מקובל על השניים: חוזה עצמאי שאין כל זיקה בינו לבין מערכת יחסי העבודה בין הצדדים.
65. כך, אישר מר דויטש בחקירתו, כי נכון לשנת 2013 היו התובעות בראשית דרכן והחלו לממן קבוצות רכישה כאשר הבקשה הראשונה היתה בשיטת מימון של בטוחות נדל"ן, כלומר: העמדת מסגרת אשראי ללווה אותה הוא מממש לפי צרכיו תוך שהוא מתחייב להחזירה במועדים הנקובים בהסכם ההלוואה (ר' פרוטוקול עמ' 43 שורות 33-15).
66. גם נכון לשנת 2014 לא הצליחו התובעות ליצור מערכת הסכמית למתן הלוואות לקבוצת רכישה בשיטת הליווי, במסגרתה המלווה או הקרן ממנים מפקח מטעמם שעוקב אחר התקדמות הבניה ומאשר "שחרור של כספים כנגד הצרכים של הפרויקט" (ר' פרוטוקול עמ' 43 שורות 22-20, בעמ' 44 שורות 33-1, ובעמ' 45 שרות 15-1).
67. רק בחודש מאי 2015, חודשיים לאחר חתימת הסכם חלוקת ההכנסות נחתם, לראשונה, הסכם בין התובעות לבין קבוצת רכישה ברמת אביב, בשיטת הליווי, שכונתה גם "הליווי הסגור" (ר' פרוטוקול עמ' 45 שורות 15-9). משמע, תרומתם של הנתבע ועו"ד חדד לתובעות, אשר התובעות ומר דויטש הבינו שאינו יסולא בפז, הוא שעמד בבסיס הסכמתם לקבל את עמדת הנתבע ועו"ד חדד ולחתום על הסכם חלוקת הכנסות, חיצוני ומנותק ממערכת יחסי עובד ומעסיק.
68. "הפסיקה שלאחר הלכת אפרופים קבעה כי לשון החוזה היא זו שמגדרת את גבולות הפרשנות. כמו כן, נקבע באותה הלכה כי קיימת חזקה ולפיה פרשנות החוזה הנכונה היא זו התואמת את משמעותו הפשוטה הרגילה והטבעית של הכתוב בראי הקשרו הכללי:
"הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים. עוצמתה של החזקה עשויה להשתנות, כאמור, בין קטגוריות שונות של חוזים שונים ולפי נסיבות העניין." (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, ס"א(2) 1, 12 (2006)).
בית המשפט העליון פסק בהלכת אפרופים כי רק באמצעות הליך פרשני זה יוכל השופט להבין את כוונתם המשותפת והאמיתית של הצדדים העומדת ביסוד החוזה כפי שהייתה במועד שכרתו את החוזה ביניהם. ברוח זו תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 הקובע בסעיף (א) כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
(עע (ארצי) 12315-04-17 רועי פרייבך - ריטליקס בע"מ (2018))
69. מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו כי נוסח הפיסקה (כמצוטט בסעיף 56 לעיל) מעיד, כי התיבה "יחסי ספק-לקוח" לא נועדה אלא כדי לשלול קשר בין ההסכם לבין קיומם של יחסי עובד-מעביד..." (ר' סעיף 38 לסיכומי הנתבע). מסקנתנו היא, איפוא, כמסקנתו של בית המשפט המחוזי, דהיינו: כי הסכם חלוקת העמלות הוא הסכם העומד ברשות עצמו שאין בינו לבין מערכת יחסי העבודה ששררה בין התובעות לנתבע כל זיקה או קשר. טרם נדון בהשלכות קביעתנו אלה על הסעדים שביקשו התובעות, נבחן את טענותיהן הנוספות של התובעות, הקשורות וכרוכות זו בזו ובסעדי כתב התביעה.
70. הנתבע ציין בסיכומיו, כי יש לדחות תביעתו זו של התובעות להשבה אף מן הטעם שלא שולם לו, באופן אישי, "דבר לפי הסכם חלוקת ההכנסות. הנתבע אינו צד להסכם זה. חברת שהם שמיר היא החתומה על ההסכם והיא ששולם לה התשלום על פיו" (ר' סעיף 26 לסיכומי הנתבע).
71. אין חולק כי חברת שהם שמיר היא "חברת אני בע"מ", חברה בבעלות יחיד, הוא הנתבע. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי "עצם העובדה שההתקשרות בין שתי חברות נעשתה עם חברת ניהול שהיא חברת יחיד ("חברת אני בע"מ") של העובד בלבד אין בה כדי להכריע באופן מוחלט כי אין מדובר ביחס עובד ומעביד" (ר' ע"ע (ארצי) 624/07 M+W ZANDER ISRAEL LTD -I.R.I.L INVESTMENTS CONSULTING & PROJEC (2008)).
72. בהקש מקביעותיו אלה של בית הדין הארצי לעבודה, לא מצאנו לדחות את תביעת התובעות ברכיב זה על הסף לאור טענת הנתבע כי התמורה שולמה לשהם שמיר ולא לנתבע באופן אישי, אלא בחרנו לדון לגופן של טענות.
האמנם התחייב הנתבע לעבוד אצל התובעות שנים ארוכות
73. טענה נוספת העלו התובעות והיא, כי הנתבע הפר את התחייבותו להמשיך ולעבוד אצל התובעות שנים ארוכות וממושכות וכי התחייבות זו עמדה בבסיס הסכם חלוקת ההכנסות (ר' סעיף 43 לתצהירו של מר דויטש). אלא, שבחקירתו אישר מר דויטש, כי אף שבמהלך תקופת עבודתו של הנתבע אצל התובעות נחתמו שלושה עדכונים/נספחים להסכם ההעסקה, באף אחד מהם לא נכתב ולא צוינה ההתחייבות הנטענת של הנתבע לעבוד אצל התובעות תקופה ממושכת:
"ש. תסכים איתי שבעדכון שנחתם שזה נספח 4 אין שום ביטוי למצגים שאתה מייחס למר כהן? לא נכתב שם שום דבר בנוגע לתקופת העבודה, שום דבר שונה מהסכם העבודה, נכון?
...
ת. למה צריך להציג את זה בכלל? זאת אומרת את כל הדברים האלו, זה נראה לי נספח ענייני.
ש. לא הבנתי, יש הסכם העסקה שקובע תקופת העסקה בלתי מוגבלת, לא קצובה בזמן שאתה בעצמך אמרת מה המשמעות של הדברים ואתה טוען שבא מר כהן והתחייב למשהו שונה. לא צריך לתת לזה ביטוי בכתובים לדעתך?
ת. בשלב הזה לא היה צריך לתת לזה ביטוי בכתובים"
(ר' פרוטוקול עמ' 22 שורות 33-21)
ובהמשך -
"ש. ואז חתמתם על הסכם מכר המניות. ואני רוצה להגיד לך שגם בהסכם מכר המניות אין שום שינוי של ההסכמות בנוגע לתקופת ההעסקה של מר כהן.
. . .
ת. אין התייחסות בכלל לתקופת ההעסקה...יש התייחסות, נכון, בסעיף 1
ש. התייחסות אומרת שאם מר כהן לא יעבוד 12 חודשים יש לך אופציה לקנות את המניות בחזרה במחיר עלות
ת. זה לא מדויק מה שאתה אומר
ש. תדייק אותי
ת. בהסכם כתוב שאם מר כהן יחליט תוך 12 חודש מיום חתימה על הסכם רכש המניות שהוא לא יעבוד באקספו אז באופן אוטומטי המוכרת שזה אורות, שזה אורות פיננסים שזו חברה בבעלותי תוכל לקנות את המניות בחזרה באותו, במחיר שהוא קנה את המניות.
ש. זה אדוני סותר חזיתית את הטענה שלך שהיתה התחייבות של מר כהן לעבוד במשך שנים ארוכות וממושכות, כך כתבת בסעיף 18 לתצהירך...אם היתה התחייבות שכזאת היא היתה נכתבת בהסכם, לא 12 חודשים, שנים ארוכות וממושכות...
ת. המחויבות שלו היתה וכך הוא דיבר גם בכתב וגם בעל פה, הוא קשר את גורלו לאקספו, הוא פשוט דיבר על זה שוב ושוב שהוא קושר את גורלו לאקספו, שהוא אוהב את הקרן ואוהב לעבוד איתי ורואה עתיד נהדר והולך להיות פה שנים רבות, זה מה שהוא אמר".
(ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 33-1)
74. התובעות ביססו טענתן זו, בין היתר, על תכתובות בין הנתבע למר דויטש ובכלל זה התבטאות בכתב של הנתבע במסגרתה נכתב כי הוא רואה במר דויטש שותף לדרך לטווח הרחוק, בקשתו כי התובעות תראנה בו שותף יותר רציני על מנת שיתאפשר לו "להביא את הקרן לתוך 5-4 שנים להקפים שלא חלמת עליהם" ועוד (ר' נספחים 3 ו-5 לתצהירו של מר דויטש).
75. הנתבע בחקירתו עמד על כך שמעולם לא התחייב כי יעבוד אצל התובעות שנים ארוכות. "אמרתי שאני רואה את עצמי נכס משמעותי בקרן, אני רואה את עצמי כמישהו מאד אינטגרלי, הבאתי לקוחות, אם לא הייתי מאמין בקרן לא הייתי מביא לקוחות עד הרגע האחרון...לא התחייבתי, אין כזה דבר להתחייב" (ר' פרוטוקול עמ' 115 שורות 24-7).
76. ובתצהירו הבהיר הנתבע, כי "העובדה כי חמישה חודשים לאחר שהצטרפתי למקום העבודה, רשמתי הערכות על-אודות התפתחות התובעות במשך שבע השנים הבאות, תוך שימוש בגוף ראשון רבים אינה מהווה התחייבות, וודאי שלא התחייבות משפטית, לעבוד אצל התובעות במשך שנים ארוכות. מדובר במייל שנרשם כחלק אינטרלי מעבודתי. ואין כל עניין לייחס לי כוונות נסתרות" (ר' סעיף 25 לתצהיר הנתבע).
77. עוד ציין הנתבע, כי לא זו בלבד שלא התחייב להמשיך ולעבוד עבור התובעות במשך שנים ארוכות, דבריו ולפיהם ראה עצמו שותף בתובעות, נכתבו על רקע חתימת הסכם רכש המניות והפיכתו לבעליהן של 2% ממניות התובעות. "לכן", כותב הנתבע בתצהירו, "ראיתי את עצמי כשותף (כך במקור – י.ז.ג) מלא בתובעות 2-1. לכן גם רשמתי לדויטש שאני רואה בו שותף לדרך לטווח הרחוק" (ר' סעיף 27 לתצהיר הנתבע).
78. אמירות מסוג האמירות שניתן למצוא בתכתובות הדוא"ל שנשלחו על ידי הנתבע, כגון: "אני רואה בך שותף לדרך לטווח הארוך ואני חושב שזה הדדי", "היעדים שלך היו 40 מש"ח עד סוף השנה, הוכחתי לך גם במצגת שאין סיבה שלא נגיע לפחות ל-100 מ' עד סוף שנה ולחצי מיליארד תוך 4 שנים" "אני יודע להביא לווים לקרן...ויהיו עוד הרבה, אני יכול להביא לקרן עסקאות בהקף של מעל 100 מליון בשנתיים הקרובות" (ר' נספחים 3 ו- 5 לתצהירו של מר דויטש), אין לראות בהן התחייבות לעבוד אצל התובעות לתקופה בת שנים רבות.
79. טענת התובעות, כי הנתבע התחייב לעבוד אצלן למשך שנים רבות אינה נלמדת מן המצגים שהציג בדבר עתידה של הקרן אותה ראה הנתבע כוורוד. לא מפתיע, כי כמי שסבר שהוא נכס חיוני לתובעת 1, ביקש הנתבע להראות, כי לכל פעולותיו והשקעתו בהווה יכול ותהיה המשכיות ופירות גם בעתיד הקרוב יותר והרחוק. אך בין הצגת דברים זו לבין התחייבות, אין דבר וחצי דבר.
80. מסקנתנו היא, איפוא, כי יש לדחות את טענת התובעות ולפיהן הנתבע התחייב לעבוד אצלן למשך שנים רבות וארוכות, שכן לא ניתן לראות באמור בתכתובות המייל אליהן הפנו התובעות משום התחייבות, ובענין זה מקבלים אנו את הסבריו של הנתבע, דבר ההתחייבות הנטען לא הועלה עלי כתב, חרף הקפדתן היתרה לתעד כל שינוי בתנאי העסקתו של הנתבע וכל התחייבות שניתנה להן על ידו.
81. כך, כאשר ביקשו התובעות לתמרץ את הנתבע לעבוד בשורותיהן למשך 12 חודשים נוספים דאגו לציין בהסכם רכש המניות מחודש יולי 2014 (ר' נספח 7 לתצהירו של מר דויטש) כי "במידה ותוך 12 חודשים ממועד החתימה על הסכם זה יחליט מר משה כהן שלא לעבוד יותר אצל החברות מכל סיבה שהיא, תהיה למוכרת אופציה לרכוש את כל המניות הנמכרות מהרוכשת בחברות תמורת סך של 100,000 ש"ח ובמקרה זה מתחייבת הרוכשת למכור למוכרת את המניות המועברות" (ר' סעיף 3.6 להסכם רכש המניות).
82. מכלל ההן לומדים את הלאו. כלומר: משלא תוקן הסכם ההעסקה של התובע על מנת לוודא כי התחייבותו הנטענת לעבוד שנים רבות אצל התובעות מקבלת ביטוי בכתב ומשלא ניתן להתחייבות הנטענת תוכן כלשהוא - אף שכפי שראינו, התובעות לא היססו להעלות על הכתב כל העלאת שכר והפחתת גובה העמלה וידעו, כאשר חפצו בכך, להתנות את מכירת המניות בהמשך עבודתו אצל הנתבע אצלן לתקופה שנקבעה - אין זאת אלא שלא ניתנה על ידי הנתבע התחייבות כאמור.
83. מכאן, שהתובעות לא הוכיחו טענתן זו ולפיה הנתבע התחייב, בעל פה, להמשיך בעבודתו אצלן משך שנים רבות ואף הטענה כי ניתן היה ללמוד על דבר קיומה של התחייבות כאמור בתכתובות בין הצדדים (ר' סעיפים 18-12 לתצהירו של מר דויטש), נדחית על ידנו.
84. אף טענת התובעות, כי מכירת המניות לנתבע נעשתה "אך ורק על רקע הצהרותיו, הבטחותיו ומצגיו המפורשות של מר כהן להמשיך ולעבוד עבור התובעות עוד במשך שנים ארוכות" (ר' סעיף 21 לתצהירו של מר דויטש) עומדת בסתירה ללשונו הברורה של חוזה מכר המניות (נספח 7 לתצהירו של מר דויטש) הקובע תקופה של 12 חודשים בלבד ממועד חתימת ההסכם, במהלכה עזיבת הנתבע את עבודתו אצל התובעות תחייבו למכור את המניות שרכש למוכרת, אם זו האחרונה תחפוץ בכך.
85. לא בכדי נקבו התובעות בתקופת התחייבות בת 12 חודשים ולא בתקופה ארוכה יותר, התחייבות אשר פקעה בתום 12 חודשים. משמעות הדברים ברורה: תקופת ההתחיבות הוגדרה כ- 12 חודשים ולא שנים רבות ונקבע כי ממועד חתימת הסכם רכש המניות זכאי הנתבע להמשיך ולהחזיק במניות התובעות בין אם ימשיך בעבודתו אצל התובעות ובין אם לאו.
86. סיכומו של דבר: לא מצאנו כי הנתבע בהתפטרותו הפר את חובות תום הלב והנאמנות כלפי התובעות, שכן לא הוכח כי הוצגו על ידו מצגי שווא בדמות התקשרות ארוכת טווח עליה סמכו התובעות ידיהן ואף לא הוכח, כי מניות אורות פיננסים בע"מ, בעליהן של מניות התובעות, נמכרו לנתבע בכפוף להתחייבות ארוכת טווח מצידו של הנתבע לעבוד אצל התובעות.
השבת עמלה ששולמה לנתבע
87. התובעות טענו כי הנתבע עסק בעסקאות נדל"ן מורכבות ובלשונן: "מדובר בעסקאות שמשכן 24-36 חודשים ואשר במהלכם, החברה מלווה את הפרויקט ועל בסיס חודשי מקבלת ובודקת דו"חות שמאי, הוצאות לבעלי מקצוע בפרויקט הבניה, חישובים מסחריים, טיפול בבקשת אשראי חודשית, בדיקת תקציב וחריגות אשראי, העברת אשראי, שחרור כספי הון עצמי של חברי הקבוצה מחשבון הבנק ופעולות שונות ומגוונות, המתבצעות על בסיס חודשי" (ר' סעיפים 55-52 לתצהירו של מר דויטש).
88. מאחר ולנתבע שולמה בחודש מאי 2015 תמורה בגין חלק מהעמלה בגין מימון קבוצת רכישה ברמת אביב בסך של 82,255 ש"ח והיות והנתבע התפטר מעבודתו אצל התובעות כארבעה חודשים לאחר מכן ובטרם השלים את ליווי העסקה עד להשלמתה המלאה, עמדו התובעות על החזר סכום זה ששולם לנתבע, בהתאם לחלק היחסי של התקופה שנותרה להשלמת ליווי העסקה (19/24 חודשים (ר' סעיף 81.4 לכתב התביעה).
89. מצאנו לדחות את טענות התובעות לפיהן הנתבע התחייב ללוות כל עסקה בגינה שולמה לו חלק מהעמלה וכי עליו להשיב את התשלום ששולם לו על חשבון העסקה משלא השלים את ליווי העסקה, אותו העריכו התובעות בכ-24 חודשים. נסביר.
90. לא ניתן למצוא בנספח העמלות שצורף להסכם ההעסקה של הנתבע (ר' נספח 2 לתצהירו של מר דויטש) כל התחייבות להשלים את ליווי העסקה כתנאי לתשלום העמלה או חלקה. כל שנקבע בנספח העמלות הוא כך:
"העובד יהיה זכאי לקבל עמלה חד פעמית בשיעור של 0.5% מסכום כל הלוואה שהעובד הביא באופן ישיר ואישי לחברה ואשר החברה ביצעה בפועל ואושרה ע"י הגורם המממן והלווה קיבל את הלוואתו בפועל.
מובהר כי העובד במסגרת עבודתו מטפל בבקשות אשראי רבות אשר בגינן הוא אינו זכאי לעמלות כלשהן למעט בקשות אשראי כאמור שהעובד הביא באופן ישיר ואישי לחברה כמפורט לעיל.
זכאות העובד לכל עמלה תאושר בנפרד ע"י הממונה הישיר על העובד והתשלום לעובד יעשה במשכורת העוקבת לחודש שבו ניתנה ההלוואה בפועל ללווה..."
91. נספח העמלות המתוקן (ר' נספח 4 לתצהירו של מר דויטש) גם הוא אינו כולל התחייבות של הנתבע להשלמת הליך ליווי העסקה כתנאי לקבלת העמלה או כל חלק הימנה. דווקא בנספח העמלות המתוקן ניתן למצוא כי התובעות הרעו את תנאי עבודתו של הנתבע משנקבע בנוסח המתוקן, כי החל מחודש יוני 2014 ועד להגיע התובעת 1 להקף הלוואות מצטבר של 80 מליון ש"ח או לעמידת הנתבע ביעד הלוואות בסך של 5 מליון ש"ח ומעלה, יופחת סכום של 1,000 ש"ח מכל עמלה שיהיה זכאי לה.
92. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע:
"כידוע, לשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. במובן זה, ככל שלשון החוזה ברורה וחד-משמעית וניתן ללמוד ממנה בבירור על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, יש ליתן לה את הבכורה במלאכת הפרשנות (ראו למשל: ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק, [פורסם בנבו] פסקה 12 (8.8.2018); ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 46 (8.2.2018) והאסמכתאות שם)). גישה זו אף עוגנה במפורש בסעיף 25(א) לחוק החוזים, כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק החוזים משנת 2011, שלפיו "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (ההדגשה שלי-ע'ב')".
(עא 6412/16 עיריית באקה אל-גרביה נ' קל בנין בע"מ (בהסדר נושים) (2019))
93. מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי הנתבע לא התחייב להמשיך ולטפל בעסקאות הנדל"ן עד להשלמת כל עיסקה ועיסקה ועל כן יש לדחות את תביעת התובעות לחייבו להשיב להן את החלק ה 19/24 מתוך העמלה ששולמה לנתבע מראש בגין עסקת רמת אביב.
94. למעלה מן הדרוש נציין, כי התובעות לא הוכיחו שהפרויקט נמשך 24 חודשים וביססו חישוביהן ברכיב זה על "פרק הזמן הצפוי, כביכול, לביצוע העיסקה" (ר' סעיף 66 לסיכומי הנתבע), אף, שגם לגרסתן חלק מהעסקאות נמשכות יותר מ-24 חודשים. משמע, סכומה של תביעת ההשבה שנתבעה על דרך האומדן, לא הוכח.
ניגוד ענינים והפרת חובת הנאמנות
95. טענה נוספת שהעלו התובעות היא, כי לאחר ניטור תיבת הדוא"ל של הנתבע התברר להן, כי קיים חשש שעמלות שונות ששולמו לעו"ד חדד בגין עסקאות שעשה עו"ד חדד, הנתבע קיבל את מחציתן אף ש"לא היה זכאי כלל לעמלות בגינן וכי תשלומם שולם על סמך הדיווחים השקריים שבוצעו על יד השניים לצורך הגדלת רווחיהם" (ר' סעיף 80 לתצהירו של מר דויטש). משכך סברו התובעות, כי הסכם חלוקת ההכנסות ו"תשלום בגינן על ידי עו"ד חדד למר כהן ו/או ממר כהן לעו"ד חדד, מהווה הפרה בוטה של חובת הנאמנות, וכן חובת תום הלב, שחבו עו"ד חדד ומשה כהן לתובעות ומשקיעיהן" (ר' סעיף 82 לתצהירו של מר דויטש).
96. צודק הנתבע בטענתו, כי בכתב התביעה לא טענו התובעות שהסכמת הנתבע ועו"ד חדד כי ייתחלקו, באמצעות החברות שבבעלותם, בצורה שווה בכל ההכנסות שיניב להם הסכם חלוקת ההכנסות, מהווה הפרת אמונים. טענה זו הועלתה, לראשונה, בתצהירו של מר דויטש (ר' סעיפים 76-74 לסיכומי הנתבע).
97. על כך כתבתי בהחלטתי מיום 11.10.2018 במענה לבקשת הנתבע להורות לתובעות למחוק סעיפים מתצהיר העדות הראשית של מר דויטש:
22. אשר לסעיפים 65-91; 116.2-116.3; ו-119 לתצהיר - כאמור, בסעיפים אלו מעיד מר דויטש על קנוניה לחלוקת עמלות שנרקמה בין הנתבע לבין סמנכ"ל התובעות דאז, עו"ד חדד, עובר לסיום עבודתו אצלן. מר דויטש מציין בתצהירו, בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי התשתית הראייתית שהובילה אותו לגילוי הקנוניה הנטענת לא הייתה קיימת במועד הגשת כתב התביעה:
"ואולם, לימים, במסגרת התשובה אשר ניתנה על ידי מר כהן לבקשת צו הניטור בבית הדין האזורי לעבודה הנכבד, גיליתי לתדהמתי כי אמונתי הקודמת כאמור היתה שגויה ונאיבית ושלמעשה מדובר היה בתשלום שהועבר למר כהן על-ידי עו"ד חדד, מעבר לעמלה ששולמה לו במסגרת נספח העמלות וכי המדובר בנסיבות חמורות עוד יותר, כפי שיפורט להלן".
(ר' סעיף 69 לתצהירו).
23. אציין, כי העובדות העומדות בבסיס טענת התובעות לקנוניה בין הנתבע לעו"ד חדד היו ידועות לתובעות כבר ביום 23.4.2017, כפי שעולה מתשובתן לתגובת הנתבע לבקשתן למתן צו ניטור ועיון בתיבת הדוא"ל שלו. מעבר לכך, הצורך בתיקון כתב התביעה בעקבות עובדות אלו היה ידוע לתובעות לכל המוקדם כבר ביום 5.6.2017 והן אף הודיעו, כי בעקבות החומרים שהתגלו במסגרת ניטור הדוא"ל של הנתבע "שלא יהיה מנוס אלא מלהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת שניתן יהא להוסיף עילות נוספות".
24. בהתאם לכך הוריתי, כי "תוך 15 ימים תגשה התובעות בקשה לתיקון כתב תביעה". אולם, משהתובעות לא הגישו בקשה במועד קבעתי, ביום 5.1.2018 כי "משלא הגישו התובעות עד היום בקשה לתיקון כתב תביעה, חזקה עליהן שזנחו בקשתן".
98. מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי ניתנה לתובעות הזדמנות לתקן את כתב התביעה לאחר שבוצע על ידן הניטור ועל כן, ככל שלמדו מפעולות הניטור על חלוקת ההכנסות בין עו"ד חדד לנתבע, כפי שטען מר דויטש בחקירתו (ר' פרוטוקול עמ' 69 שורות 29-24) וסברו, כי יש בכך כדי להוכיח את חוסר תום ליבו של הנתבע והפרת חובת הנאמנות על ידו, פתוחה היתה בפניהן הדרך לתקן את כתב התביעה. משלא עשו כן אין להן אלא להלין על עצמן. בנסיבות אלה, טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה.
99. למעלה מן הדרוש נציין, כי גם לגופה של הטענה, אין בהסכמת הנתבע ועו"ד חדד לחלוקת ההכנסות ביניהם כדי להוות פגיעה כלשהיא בתובעות. בראש ובראשונה, מאחר והסכם חלוקת ההכנסות נעשה מחוץ למערכת יחסי עובד ומעביד כפי שקבענו בראשית דברינו, והדרישה לקיומה של חובת נאמנות בין עובד למעסיקו כלל אינה רלוונטית למערכת היחסים המסחרית שנרקמה בין הצדדים. שנית, האמנו לנתבע, שעדותו היתה אמינה, כי סיפר למר דויטש על החלטתם, שלו ושל עו"ד חדד, לחלק ביניהם את ההכנסות שתתקבלנה כתוצאה מהפעילות.
וכך העיד:
"ש. תסכים איתי שקבלת כסף מישראל חדד היא בגדר הסעיף הזה? היא בגדר טובת הנאה שהיית צריך לקבל בגינה הסכמה מפורשת בכתב מראש מהחברה?
ת. קיבלתי הסכמה מדויטש.
. . .
ש. עכשיו, אתה אומר לנו באיזה שהוא שלב שהסכם חלוקת העמלות בינך ובין חדד שחרג מליווי קבוצות רכישה כמו שהודית לפני מספר דקות היה בידיעת מנכ"ל אקספו אבי דויטש נכון?
ת. נכון
ש. קיבלת הסכמה לכך?
ת. מדויטש?
ש. כן
ת. כן
ש. אתה מוכן להראות לי את ההודעה שהודעת לו שאתה הולך לחלוק עם ישראל עמלות בגין, שים לב, אובליגו בטחונות והוא הסכים לזה?
. . .
ת ניגשתי לדויטש ולא סתם עשה חלוקה שווה ביום האחרון על ידי דויטש ואמרתי לו תקשיב בסופו של דבר נכון שאני מביא הרבה מאד קבוצות רכישה, רוב קבוצות הרכישה פה הם שלי, גם שלחתי לו גם אחרי באוגוסט קרוב למיליארד שקל עסקאות. אני רוצה להתחלק עם חדד שלא יהיה מריבות חצי חצי. הוא אמר איזה אינטרס יש לך לעשות את זה? אתה אמור להרוויח פה הרבה כסף, אמרתי חדד טוב באובליגו בטחונות, אני טוב בקבוצות רכישה, אין לי בעיה להתחלק איתו חצי חצי בהכל. הוא אמר מה שאתה סוגר עם חדד לא מעניין אותי לכן גם נרשמה חלוקה שווה.
. . .
ש. אני שואל האם קיבלת, אם נתת גילוי בכתב מראש, התשובה היא לא, אתה אומר שסיפרת לאבי בחדר שאתה מתחלק עם חדד
ת. נכון
ש. ואני שואל האם קיבלת הסכמה בכתב מפורש ומראש?
. . .
ת. תשובה בעל פה אמרתי, בכתב לא, החלוקה שווה לא סתם נרשמה, החלוקה שווה הסכם הסופי".
(ר' פרוטוקול עמ' 104 שורות 33-20, עמ' 105, עמ' 106 שורות 31-1)
100. עיון בטיוטות הסכם חלוקת ההכנסות שהוחלפו בין עו"ד ישראל חדד ומר דויטש (נספח 20 לתצהירו של מר דויטש) מעלה, כי בעוד בגרסה ששלח מר דויטש לעו"ד חדד ביום 22.3.2015 נכתב, ש"יועצים תהיה זכאית לקבל עמלה חד פעמית בשיעור 20%" כאשר המילה "משתנה" שהופיעה בגרסה קודמת נמחקה ובמקומה נכתב "20%", בגרסה המתוקנת ששלח עו"ד חדד למר דויטש ביום 25.3.2015 לאחר שהנתבע העיר את הערותיו נכתב בסעיף 3: "צד ב' (חדד יועצים וחברה בשליטת הנתבע – י.ז.ג) יהיה זכאי לקבל עמלה חד פעמית בשיעור 20% בחלוקה שווה, כמפורט בהמשך..."
101. המילים "בחלוקה שווה" הוספו על ידי עו"ד חדד לטיוטת ההסכם אשר אף אושרה בסופו של יום ונחתמה. לא יהיה זה בלתי סביר להניח, כי תוספת זו מבטאת את הסכמתו של מר דויטש לחלוקת ההכנסות, בצורה שיוויונית, בין עו"ד חדד והנתבע, הסכמה שניתנה בעקבות שיחתם של הנתבע ומר דויטש עליה העיד הנתבע.
102. יתרה מכך. בעוד בראשיתו של המשא ומתן ביקשו התובעות לעשות "הפרד ומשול" בין הנתבע ועו"ד חדד, כאשר לכל אחד מהם הוצעה טיוטת הסכם בנפרד, בסופו של יום, וככל הנראה כפועל יוצא מהודעתם כי הם חולקים בחלקים שווים בהכנסות שתתקבלנה (ובנוסף מן הטעם שהתובעות קיבלו את עמדת הנתבע כי יש לנתק כל קשר בין ההסכם לבין מערכת יחסי עובד ומעסיק), נחתם הסכם אחד בו הוגדרו חדד יועצים והחברה בבעלות הנתבע כ"צד ב'" ואילו התובעת 1 הוגדרה כ"צד א'".
103. אילו נערך הסכם חלוקת ההכנסות כחלק ממערכת יחסי עובד ומעסיק, אזי היה טעם בטענת התובעות ולפיה חלוקת ההכנסות בין הנתבע לעו"ד חדד, בלא שניתן לה ביטוי מפורש בהסכם, עשויה היתה להחשב כקבלת טובת הנאה העומדת בניגוד להסכם ההעסקה. ואולם, משקבענו כי הסכם חלוקת ההכנסות הוא הסכם עצמאי, שאין לו כל זיקה למערכת יחסי עובד ומעסיק ששררה בין הנתבע לתובעות, נדחית טענת התובעות כי חלוקת התמורה המגיעה לנתבע ולחדד יועצים מכח הסכם חלוקת ההכנסות, בדרך שלא הוסדרה מפורשות בהסכם האמור, נחשבת כקבלת טובת הנאה העומדת בניגוד להסכם ההעסקה.
104. בנסיבות אלה נדחית תביעתן להורות לנתבע להשיב להן/לפצותן בסכום של 53,000 ש"ח כסכום ההכנסה שצמחה לו/לשהם שמיר כתוצאה מפעילותו (ר' סעיפים 81.3-81.2 לכתב התביעה). נזכיר, כי הסכם חלוקת ההכנסות נכנס לתוקף בחודש מרץ 2015 ואילו התשלום הנזכר בוצע בגין תקופה המאוחרת לכניסתו של ההסכם לתוקף.
105. מר דויטש אף טען בתצהירו, כי הנתבע ועו"ד חדד הסתירו את "ניגוד הענינים החריף הזה ואת קשריהם המסחריים ממני, מכל שאר חברי וועדת האשראי של התובעות ומדירקטוריון התובעות, חרף העובדה כי הם נמצאו בניגוד ענינים עם התובעות וכי המדובר בהסכם בין נושאי משרה בחברה, ביחס לפעילות החברה – דבר המחייב על פי הוראות החוק, קבלת אישור מוקדם של הדירקטוריון ואף אסיפת בעלי המניות של החברה" (ר' סעיף 83 לתצהירו של מר דויטש).
106. מצופה היה ממי שמעלה טענה כנזכר לעיל, בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים", לדווח מיידית לחברי וועדת האשראי ו/או לדירקטוריון התובעות ומשקיעיהן מיד לכשנודע לו, מר דויטש/לתובעות, אודות הסכם חלוקת ההכנסות בין הנתבע ועו"ד חדד ו/או ניגוד הענינים החריף וקשריהם המסחריים. אלא, שהתובעות בחרו שלא לדווח לאף אחד מהגורמים על המידע שנודע להם. אין זאת אלא, שלא מידע מסעיר מצאו התובעות במסגרת הניטור אלא מידע שאין לו ולא היתה לו כל השפעה על המשקיעים ו/או וועדת האשראי וכל טענותיהן בענין זה נולדו לצורך התביעה דנן.
וכך העיד מר דויטש:
"ש. לשיטתך זו היתה הפעם..הראשונה (לא ברור) על ההסכם בין שוהם שמיר לבין חדד להוציא אותה היתה פה במסגרת ההליך הזה, נכון? אני מניח שאתה דבר ראשון שעשית היה לפנות למשקיעים ולהודיע להם קרתה תקלה נוראית אצלנו, נוראית כפי שאתה מציג אותה, דעו לכם שהיתה תקלה, אתם רוצים לבדוק את העסקה שלכם עוד פעם? אתם רוצים לבדוק את ההשקעה שלכם עוד פעם? אתם רוצים לקבל את ההשקעה בחזרה בגלל התקלה הנוראית, אנחנו נחזיר לכם. עשית אחד מהדברים האלה?
ת. איך אתה קושר בין אחד לשני?
ש. אני אגיד לך. אני קושר בכך אדוני שאתה מציג את השטות הזו של הסכם החלוקה בין שוהם שמיר וחדד יועצים כדרמה, הפרה יסודית של חובותיהם וכיוצא בזה. ככה אתה מציג את זה. מצופה מבן אדם שזו דעתו האמיתית שגם יפעל בהתאם, לא רק ידבר. והפעולה המתבקשת היא לפנות למשקיעים ולהגיד להם איזו קטסטרופה קרתה לי בקרן. אני מבין כבר מהתשובה שלך שלא עשית כדבר הזה?
ת. אני חושב שגם לא הייתי עושה. אף בר דעת לא היה עושה מה שאתה אומר.
. . .
ת. אני לא חושב שצריך דבר כזה ללכת ולהציג את זה למשקיעים בצורה כזאת מכיוון שזו היתה בעיה חמורה מאד בתוך הקרן, גם בתוך הקרן וגם כלפי חברי וועדת האשראי...ולא יוצאים עם דבר כזה למשקיעים, זו פגיעה חמורה במשקיעים. לשמחתי לא נגרם נזק מאיזה שהיא הלוואה אבל בדיעבד בעת מתן האשראי זה היה חייב להיות גלוי..."
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' פרוטוקול עמ' 71 שורות 31-14, עמ' 73 שורות 5-1; ר' גם פרוטוקול עמ' 74 שורות 16-7).
107. על אף דבריו אלה של מר דויטש בעדותו, לפיהם לא דיווח למשקיעים על ה"קטסטרופה" ואף בדיעבד לא ראה צורך לעשות כן, חזרו התובעות בסיכומיהן על הטענה, כי הנתבע פעל להסתיר עובדות מהותיות מוועדת האשראי על מנת לקבל עמלות (ר' סעיפים 81-71 לסיכומיהן). רוצה לומר, שבעוד התובעות מצפות מהנתבע לרמת נאמנות גבוהה וטוענות כי היה עליו לחשוף בפני וועדת האשראי את הקשרים העסקיים בינו לבין עו"ד חדד, הן עצמן לא ראו לנכון לחשוף מידע זה בפני וועדת האשראי אף לאחר שנודע להן דבר חלוקת ההכנסות, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".
108. יתרה מכך. שוכנענו כי לא היה במידע בדבר חלוקת ההכנסות כדי להשפיע על וועדת האשראי הן היות וגם מר דויטש הסכים בחקירתו כי וועדת האשראי אינה "חותמת גומי" והן מאחר והנתבע ועו"ד חדד כלל לא היוו חלק מוועדת האשראי וממקבלי ההחלטות (ר' פרוטוקול עמ' 69 שורות 33-30 ובעמ' 70 שורה 1).
109. יתרה מכך. מר דויטש אישר כי חברי וועדת האשראי ידעו שעו"ד חדד והנתבע, המשמשים כמשקיפים בוועדת האשראי הם גם בעלי מניות ויש להם ענין בהשאת רווחי התובעות (ר' פרוטוקול עמ' 70 שורות 28-22). דהיינו: העובדה שהנתבע הינו בעל ענין בעסקאות הנדונות בוועדת האשראי, כבעל מניות וכמי שזכאי לעמלות בגין העסקאות, היתה שקופה וידועה לוועדת האשראי. טול והוסף לזה את הודאתו של מר דויטש, כי התובעות לא נפגעו, במובן הכלכלי, מהסכם חלוקת ההכנסות בין הנתבע והחברה שבבעלותו לחדד יועצים (ר' גם בעמ' 73 שורות 33-30).
110. מר דויטש אף עמד על דעתו, כי לא היה צורך להודיע למשקיעים אודות הידיעה שנגלתה לתובעות לאחר הניטור בדמות חלוקת ההכנסות מכח הסכם חלוקת ההכנסות בין עו"ד חדד והחברה שבבעלותו לנתבע והחברה שבבעלותו. לדידנו, לא הוכח כי היתה להסכמה האמורה השלכה על חברי וועדת האשראי ו/או על המשקיעים וטענתן זו של התובעות נולדה לצורך תביעה זו (ר' סעיפים 83-80 לסיכומי הנתבע).
111. מכל האמור לעיל עולה, איפוא, כי הנתבע לא הפר את חובות האימון וחובת הנאמנות המוגברות החלה במסגרת יחסי עובד ומעסיק, משהסכם חלוקת ההכנסות הינו הסכם מסחרי המנותק ממערכת יחסי עובד ומעסיק.
112. טוען הנתבע, כי יש לדחות טענת התובעות כי נהג בניגוד ענינים ותוך הפרת אימונים גם מאחר וזו נסמכת על מסמך שהושג תוך פגיעה בוטה בפרטיותו (ר' סעיפים 93-85 לסיכומי הנתבע). כלומר: לדידו של הנתבע, אלמלא הפר מר דויטש את פרטיותו ופתח את הודעת הדוא"ל הפרטית שנשלחה אל הנתבע אליה צורף מאזן הבוחן של שהם שמיר, לא היתה באה לעולם תביעה זו (ר' פרק ג.3 לסיכומי הנתבע).
113. במועד בו ניתנה החלטתי המתירה לתובעות לנטר את תביעת הדוא"ל של הנתבע, לא סברתי ולדעת המותב כולנו איננו יכולים לקבוע מסמרות בענין זה אף כעת, כי פתיחת הודעת הדוא"ל מרו"ח בדישי נעשתה בחוסר תום לב ומתוך מטרה "לרגל" אחר הנתבע ולחדור לפרטיותו (ר' סעיפים 54-52 לסיכומי התובעות).
114. מקובלת עלינו טענת התובעות, כי הניחו, שהנתבע עדכן את כל הגורמים עימם עבד על הפסקת עבודתו אצל התובעות ועל כן הניח מר דויטש, בתום לב, שהודעת הדוא"ל שהתקבלה מרו"ח בדיחי, כחודש לאחר עזיבתו של הנתבע, יכול להכיל אך ורק התייחסות לענינים מקצועיים הנוגעים לתוצרי עבודתו של הנתבע אצל התובעות (ר' סעיפים 57-56 לסיכומי התובעות).
115. בקשת התובעות ליתן להן היתר לפיצול סעדים (ר' סעיפים 92, 102 לסיכומיהן) על מנת שתוכלנה לתובע, בעתיד, את הנתבע להשיב סכום נוסף שקיבלה, כביכול, שהם שמיר מחדד יועצים עליו נודע להן לאחר שמיעת עדותו של הנתבע, דינה להדחות. בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, נקבע:
"(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.
(ב) מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.
(ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת ...".
116. בברע (ארצי) 48331-05-18 מלם - תים בע"מ -פרידה דוד (2018) בחן בית הדין הארצי לעבודה סוגיה זו וכך כתב:
"תכליתן של תקנה 26 לתקנות ושל תקנות 44 ו – 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסדירות באופן דומה (אם כי לא זהה) את סוגית פיצול העילות והסעדים, היא מניעת פיצול הדיון:
"במניעת פיצול הדיון יש אינטרס לציבור ... לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות המשפט. ולכן – בזכות הציבור לגישה לערכאות. הן בזמנם של בעלי הדין. נוסף על כך, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומבעלי הדין ויש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות".
(א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 330 (מהדורה 12, 2015)).
לצד זאת, הוראות תקנה 26 לתקנות בית הדין מתמקדות בהכללת מלוא הסעדים הנובעים מ"עילת התובענה" בכתב תביעה אחד. לפיכך, למרות שרצוי שמלוא הסעדים ירוכזו בהליך אחד, אזי "כל עוד אין מדובר בעילת תביעה אחת ובסעדים אחדים, אין חלות הוראות תקנות 26(ב), 26(ג) ..." לתקנות בית הדין (דב"ע נה/3-57 לוסטמן – מפעלי גומי חיפה, פד"ע כח 297, 302 (1995). להלן – עניין לוסטמן) ולא נדרש כלל היתר לפיצול סעדים (י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 10 עמ' 23 (מהדורה חמישית, 2016). להלן – לובוצקי). לנוכח האינטרס של מניעת פיצול דיון, נפסק כי הגדרת המונח "עילת תביעה" בהקשר של פיצול עילות וסעדים "היא רחבה וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה. כשהשיקול הקובע הוא שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה" (ע"א 527/80 שטרוך – רגב מפעלי בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 51, 55 (1984))".
117. לא יכולה להיות מחלוקת, כי בקשתן זו של התובעות משמעה מתן היתר להגשת תביעה נוספת נגד הנתבע ברכיב זה, שחרף היותו הרחבת חזית נדון על ידנו לגופו של ענין ובכך מוצתה תביעת התובעות להשבה. לפיכך יש לדחות בקשתן זו.
סיכום קצר
118. התובעות לא הוכיחו כי הנתבע יצר "מצגים מפורשים וברורים כאילו בכוונתו להמשיך ולשרת את התובעות במשך שנים ארוכות" (ר' סעיף 80.1 לכתב התביעה) וכי כל עדכוני השכר ותנאי העסקתו היו פועל יוצא של אותם מצגים, כביכול. מכאן שאין מקום לחייב את הנתבע להשיב לתובעות את סכום העמלה ששולמה לו בגין עסקת רמת אביב מתוך שהנתבע מעולם לא התחייב, בכתב או בעל פה, כי יטפל בקבוצת הרכישה עד לתום העיסקה.
119. משלא הפר הנתבע את הוראות הסכם ההעסקה ו/או את חובות הנאמנות שלו כלפי התובעות, אנו מורים על שחרור מלוא הכספים, לרבות כספי הפיצויים, שנצברו בקופת הגמל לזכותו של הנתבע, במלואם.
120. בהקשר זה נציין, כי טענת התובעות בסיכומיהן לפיה יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע היות ולו התגלו מעשיו במהלך יחסי העבודה היה מפוטר תוך שלילת פיצויי הפיטורים (ר' סעיף 163 לסיכומיהן), היא טענה היפוטתית, אקדמית, היות והנתבע לא פוטר וטענת התובעות בענין זה הועלתה, לראשונה, רק בכתב התביעה. בית הדין אינו נזקק לסעדים תאורטיים והיפותטיים המבוססים על השערות בנוגע למה היה קורה אילו ידעו התובעות את שנודע להן לאחר שהנתבע התפטר (ר' סעיפים 126-123 לסיכומי הנתבע). משכך יש לדחותה.
121. זאת ועוד. טענת התובעות כי יש לחייב את הנתבע לשלם פיצוי בגובה 53,000 ש"ח כגובה ההכנסה שצמחה לנתבע כתוצאה מהעיסוק ה"צדדי" שלו שנעשה בניגוד ענינים ובגין הפגיעה והנזק שנגרם לעסקיהן של התובעות (ר' סעיף 81.2 לכתב התביעה) דינה להדחות, הן מאחר ומר דויטש הודה בחקירתו שלא נגרם לתובעות נזק (ר' פרוטוקול עמ' 71 שורות 31-14; עמ' 73 שורות 5-1; עמ' 73 שורות 33-30) והן מאחר והודה כי התובעות לא תבעו פיצוי בגין נזק שנגרם להן אלא פיצוי ללא הוכחת נזק בלבד (ר' פרוטוקול עמ' 81 שורות 32-23 ובעמ' 82 שורות 32-1).
122. בכתב התביעה טענו התובעות לחלופין, כי סכום זה בסך של 53,000 ש"ח הוא "בגדר טובת הנאה שצמחה לנתבע בעת שהיה עובד-שלוח של התובעות...ולכן יש לראות בו כמי שהתעשר שלא כדין על חשבונן ולחייבו בהשבת הסכום כאמור מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט" (ר' סעיף 81.3 לכתב התביעה).
123. ואולם, משקבענו שהנתבע לא הפר אף אחת מהנורמות הנוהגות ביחסי עובד ומעסיק, וכן כי ההסכם בין הצדדים בדבר חלוקת ההכנסות/העמלות לא נעשה בכשירותו של הנתבע כ"עובד", לא קמה לתובעות זכות לקבלת פיצוי בגין ההנאה שנגרמה לנתבע, כביכול, תוך הפרת חוזה או ביצוע עוולה.
הקמת עסק מתחרה, האמנם?
124. טענו התובעות כי הנתבע הודה בהמרצת הפתיחה שהוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי כי הקים עסק מתחרה. אלא, שטענה זו התבררה כלא מדויקת ולכל הפחות כציטוט לא נכון של הדברים שנכתבו על ידי הנתבע בהמרצת הפתיחה (ר' פרוטוקול עמ' 76 שורות 32-12, עמ' 77 שורות 33-1).
125. נסיונו של מר דויטש להסביר כי אף שהנתבע כתב בהמרצת הפתיחה ש"סבר להקים פעילות עסקית נפרדת שתתמחה בליווי קבוצות רכישה יחד עם מר חדד" משולה אמירתו להודאה בפועל בהקמת עסק מתחרה לאור מידע שהגיע אליו מלווים שעבדו עם התובעות, לא הוכח כלל ועיקר.
126. טענות מר דויטש (ר' סעיפים 100-98 לתצהירו) נטענו בעלמא. לא בכדי לא זומן מטעמן של התובעות אף לא לווה אחד שהעיד כי הנתבע פנה אליו וסיפר לו על עסק מתחרה שהקים ו/או ניסה לשדל את הלווה לעבוד איתו (ר' פרוטוקול עמ' 78 שורות 18-6).
127. נזכיר, כי לתצהירו צרף מר דויטש את תצהירו של מר ירון ברנהולץ אשר לכאורה ידע על החלטתו של הנתבע להתפטר זמן רב בטרם הודיע הנתבע על התפטרותו וזאת בעקבות שיחה בינו לבין הנתבע (ר' סעיף 105 לתצהירו של מר דויטש). ואולם, משמר ברנהולץ לא התייצב ליתן עדות על תצהירו, הורינו על משיכתו ועל כן אין לייחס לו כל משקל ראייתי.
128. התובעות אף לא הוכיחו, כי קרן עילית שהוקמה על ידי הנתבע - אשר את הבסיס להקמתה ניתן למצוא, כך לגרסת התובעות, במצגת שערך הנתבע בתקופת עבודתו אצלן, לצורך הקמת קרן מימון וגיוס משקיעים בשם "קרן הזוהר" - מתחרה בפעילות התובעות באופן ישיר (ר' סעיפים 91-90 לתצהירו של מר דויטש).
129. בהקשר זה נציין, כי צירופו של דו"ח רשם החברות כראיה לסיכומי התובעות, נעשה בלא שהוגשה על ידן בקשה לצרפו וללא כל נימוק. מאחר ומדובר במסמך שלא היה לתובעות כל קושי להציגו במועד הגשת הראיות, איננו מוצאים מקום להתיר צירופו כראיה לאור האופן והמועד בו נעשה הדבר.
130. הנתבע העיד, כי אין כל פעילות בקרן עילית (ר' פרוטוקול עמ' 120 שורות 21-19) והתובעות לא הפריכו טענתו זו. עוד העיד הנתבע, כי מטרת קרן עילית שהקים, לעסוק ב"תיווך בין עסקאות נדל"ן למשקיעים ועם שותפויות" (ר' שם בשורות 30-23). כלומר: להבדיל מהתובעות העוסקות בהעמדת פתרונות מימון ללקוחות כל הבנקים, היתה מטרתה של קרן עילית לתווך בין בעלי ממון שמבקשים להשקיע את כספם ביוזמות נדלניות לבין יזמי נדל"ן שמחפשים מימון חוץ בנקאי.
131. הנתבע הגדיר את הניסיון להקמת קרן עילית כנסיון שלא צלח (ר' פרוטוקול עמ' 121 שורות 8-6), נסיון בו החל בחלוף חצי שנה ממועד סיום יחסי עובד ומעסיק, כך, לגרסתו שלא נסתרה (ר' פרוטוקול עמ' 128 שורות 24-22).
132. אף מטעם זה, לאחר שמיעת עדותו של הנתבע ומשלא הובאו כל ראיות המוכיחות כי מדובר בקרן פעילה המתחרה בעסקי התובעות אשר הוקמה במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר סיום יחסי העבודה בין הנתבע לתובעות, שוכנענו כי אין בנסיונו זה של הנתבע להתפרנס כדי להוות פגיעה בתחרות, לא כל שכן, מקום בו כלל לא הוכח שהנתבע הפר את ההתחייבות לאי תחרות שנקבעה בהסכם ההעסקה. למעלה מן הדרוש נציין, כי חופש העיסוק הוא חוק יסוד, זכות יסוד של העובד ובהעדר ראיות מוצקות לתמוך בטענת התובעות בדבר הקמת עסק מתחרה, יש לדחות טענתן זו.
133. התובעות לא הוכיחו, איפוא, כי הנתבע הקים פעילות עסקית מתחרה, לא הוכיחו כי הנתבע פנה למשקיעים וללקוחות התובעת ו"שידל אותם להפסיק פעילותם (כך במקור – י.ז.ג) בתובעות וביקש להסיט פעילותם של אלה לעסק המתחרה שהקים" (ר' סעיף 124 לתצהירו של מר דויטש).
134. אין חולק שהנתבע הודה כי עמד בקשר עם לקוחות "לצורך אחד משניים בלבד: או כי הלקוחות פנו אליו כדי לבדוק את מצב הקרן מאחר והיו רגילים לעבוד אך ורק איתו...או כי הנתבע ניסה לברר מצב פרויקטים מהם זכאי לאחוזים נוכח החשש שהתובעות ינסו לרמות ולגזול ממנו את המגיע לו" (ר' סעיף 111 לסיכומי הנתבע; סעיף 134 לסיכומי התובעות). עם זאת אין בכך כדי להועיל לתובעות, אשר לא הוכיחו כי הפניות ללקוחות נעשו לצורך אחר מלבד ברור ו/או כי הנתבע הוא שיזם את הפניות לאותם לקוחות על בסיס המידע אודות ששמר, אם שמר, מתקופת עבודתו אצל התובעות.
פיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק עוולות מסחריות
135. מר דויטש טען בתצהירו, כי הנתבע העביר מתיבת הדוא"ל המקצועית שניתנה לו לשימושו אצל התובעות לתיבת הדוא"ל האישית שלו, מצגת אותה הכין בזמן עבודתו אצל התובעות "לצורך הקמת קרן מימון וגיוס משקיעים מתחרה בשם "קרן הזוהר" (ר' סעיף 90 לתצהירו של מר דויטש). עוד טען מר דויטש כי קרן הזוהר היא קרן "שהוקמה בפועל ומתחרה כבר זמן רב בפעילות התובעות באופן ישיר" (וכיום קרויה קרן עילית) (ר' סעיף 91 לתצהירו של מר דויטש).
136. עוד טענו התובעות, כי הנתבע "הבריח", כך בלשונן, נכסים מהותים שלהן מתיבת הדוא"ל המקצועית שלו לתיבת הדוא"ל הפרטית של שוהם שמיר ובכלל זה:
נהל תפעול חשבונות
נוהל בדיקת בטחונות
נוהל אשראי
נוהל בדיקת לווה
137. לנספח 28 לתצהירו של מר דויטש צורפו מסמכים שלכאורה מהווים מידע סודי וסוד מסחרי השייך לתובעות ואשר הועבר על ידי הנתבע לחשבון הדוא"ל הפרטי שלו ו/או של שהם שמיר. מסמכים אלה אותם כינה מר דויטש נכסים מהותיים וראה בהעברתם לתיבת הדוא"ל הפרטית של הנתבע כהפרת חובת הנאמנות והסודיות עמדו במרכזה של החלטה שניתנה על ידי ביום 12.4.2018.
138. במועד הנזכר ניתנה החלטתי במענה לבקשת התובעות כי 11 מתוך שלל המסמכים שנמצאו בתיבת הדוא"ל המקצועית של הנתבע במסגרת פעולת הניטור, יחסו תחת החסיון השמור ל"סודות מסחריים". ואלה המסמכים על חסיונם עמדו התובעות בבקשתן:
* מצגת "קרן הזוהר" – מצגת אותה הכין המשיב בזמן עבודתו בחברה ובמהלך שעות העבודה, לצורך הקמת קרן מימון מתחרה וגיוס. במסגרת התשובה שהוגשה על ידי המבקשות חזרו בהן מבקשתן להורות על חסיון המסמך (ר' סעיף 35 לתשובה).
* רשימת שמאים ומפקחים המאושרים ע"י קרן אקספו להכנת דו"חות אפס ודו"חות שוטפים בפרוייקטים לבנייה רוויה למגורים בקבוצות רכישה".
* נוהל תפעול חשבון ליווי פרוייקט.
* מצגת תהליכי עבודה קבוצות רכישה.
* מצגת ליווי ומימון קבוצות רכישה מדיניות אשראי.
* נוהל בדיקת בטחונות.
* נוהל טיפול בבקשת אשראי.
* נוהל בדיקת לווה בקבוצת רכישה.
* נוהל העמדת אשראי ושחרור כספים.
* נוהל בדיקת ואישור קבלן מבצע.
* נוהל שחרור בטחונות.
139. להלן יובאו חלקים מהחלטתי זו הרלוונטים לעניננו:
"ראשית – המשיב העביר, לטענת המבקשות, את המסמכים הנזכרים לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו ו/או לצדדים שלישיים בסמוך לפני סיום עבודתו אצלן. משמע, לפני למעלה משנתיים. משמע, במהלך השנתיים שחלפו מאז סיים המשיב עבודתו אצל המבקשות יכול היה המידע הכלול במסמכים "לזלוג" לחברות מתחרות. אלא, שהמבקשות לא הציגו ולו ראשית ראיה לכך שבזמן שחלף הועתק המידע על ידי חברות מתחרות ו/או כי נעשה בו שימוש הפוגע בהן ואף לא טענו כי נגרם להן נזק בשל חשיפת המידע.
שנית – המסמכים הם ברובם נהלים פנימיים המיועדים לשימוש עובדי המבקשות. כך, "נוהל תפעול חשבון ליווי פרויקט" כולל הוראות לפקיד המבקשות ו"רשימת מכולת" של פעולות שהוא נדרש לבצע לצורך פתיחת חשבון הליווי ("חשבון זה לא יוכל לעמוד ביתרה שלילית"; "חשבון זה יהיה ללא פנקסי שיקים") והוראות בדבר שחרור כספים ("לפני תשלום כל שהוא יש לקבל את אישור המפקח..."; "לאחר קבלת הוראות העברה חתומות ע"י הנציגות...קרן אקספו תחתום").
מכאן, כי המשיב לא היה העובד היחיד שנחשף לנהלים הפנימיים. עצם העובדה שעובדים אחרים נחשפו למסמכים, מקהה את עוקצה של הטענה כי מדובר בסודות מסחריים שנשמרו על ידי המבקשות בקפידה. נדמה, כי לא בכדי לא הבהירו המבקשות אילו פעולות נעשו על ידן כדי לשמור על הסודות המסחריים הכלולים במסמכים את חסיונם הן מבקשות.
שלישית – ברעא 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (2016) נאמרו דברים אלה היפים אף לעניננו:
"כבר הובעה בעבר הדעה, לפיה כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האינטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האינטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוונטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האינטרס של גילוי האמת. בניגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה. לכן, יש צדק בטענתו של המשיב כי משעה שהמבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיב, חזקה שהיו מוכנים לחשיפה הכרוכה בניהול תביעתם, לרבות חשיפת מסמכים העלולים לפגוע בהם, ובלבד שמסמכים אלה רלוונטיים להליך דנן".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי באיזון בין חשיפת המסמכים, מזה, להכרה בהם כ"סוד מסחרי" על כל המשתמע מכך, מזה, נוטות כפות המאזניים לעבר גילויים של המסמכים וודאי כאשר המסמכים שגילוים מבוקש הם מסמכים המצויים בידי התובע, מי שההליך נפתח ביוזמתו (להבדיל ממי ש"נגרר" אליו בעל כורחו).
רביעית - חלק מן המסמכים מצאו זה מכבר את דרכם ל"שוק" ולצדדים שלישיים בהיותם מסמכים עליהם נדרשת חתימת כל אחד ואחת מהפרטים המרכיבים את קבוצת הרכישה. לא נטען, ובצדק, כי המבקשות מחתימות את לקוחותיהן על התחייבות לשמירת סודיות המידע הכלול בטפסים. כך, למשל, הנספחים המצורפים ל"נוהל טיפול בבקשת אשראי" כוללים "סטנסילים" של מכתב ללקוחות פרטיים הנפתחים המילים: "ישראל ישראלי שלום" ובהמשכם רשימת המסמכים שמתבקש ישראל ישראלי הדמיוני להציג לצורך בחינת בקשתו לקבל אשראי.
מסמכים כגון אלה נשלחו, מטבע הדברים, למספר לא מבוטל של פרטים בקבוצות רכישה שונות שביקשו מהמבקשות אשראי וליווי מימוני לפרויקט. מסמכים אלה שאף את חסיונם ביקשו המבקשות "משוטטים" באין מפרע אצל לקוחות עבר של המבקשות, לקוחות פוטנציאלים להן המציאו המבקשות את הטפסים אף שבסופו של יום לא נוצרה התקשרות ברת קיימא בין הצדדים ואולי אף בקרב גופים מתחרים.
חמישית - מצגת, כשמה כן היא, מיועדת להצגה בפני קהל יעד. המבקשות לא טרחו לציין בפנינו מיהו קהל היעד בפניו הוצגו המצגות את חסיונן ביקשו (כגון: "מצגת תהליכי עבודות קבוצת רכישה" ו"מצגת ליווי ומימון קבוצות רכישה מדיניות אשראי") ואף המשיב לא תרם מידיעותיו בענין זה. אין לנו אלא להניח, שבין אם עסקינן בקהל מצומצם של עובדי ועובדות המבקשות ובין אם מדובר בקהל של קבוצות רכישה פונטציאליות, המידע אינו חסוי ולא ניתן לומר כי הצגת המידע במסגרת מצגת עולה בקנה אחד עם דרישת סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות בדבר נקיטה באמצעים סבירים לשמירת סודיות המידע ו/או כי לא הפך לנחלת הכלל, כאשר הכלל הוא כלל הפרטים המרכיבים קבוצות רכישה פוטנציאליות למשל.
שישית – רשימת השמאים והמפקחים המאושרים ע"י קרן אקספו להכנת דו"חות אפס ודו"חות שוטפים בפרויקטים לבנייה רוויה למגורים בקבוצות רכישה, אינה בכל הכבוד, סוד מסחרי. טענת המבקשות, כי "מדובר בשמאים ומפקחים מהימנים עימם עובדות המבקשות ואשר אותרו, סוננו ונבדקו לאחר נסיון רב", אינה מקימה למבקשות עילה לטעון כי שמות הגורמים המקצועיים עימם הן עובדות הוא בגדר "סוד" ואף מטילה דופי במספר לא מבוטל של עוסקים ועוסקות בתחום, שלכאורה אינם/ן נכללים/ות ברשימה בשל היותן/ם פחות מהימנים.
. . .
כלומר: רשימת השמאים והמפקחים עימם עובדות המבקשות אינה יכולה להוות "סוד מסחרי". כל בר דעת יכול למצוא את פרטיהם של השמאים והמפקחים הנזכרים. כל חיפוש קצר במנוע חיפוש זה או אחר יעלה עשרות שמות של שמאים, כתבות בענין דו"חות אפס ומידע מגוון ובכלל זה השוואת מחירים בין שמאים ועוד. "קיצור הדרך" שהמידע שיש למבקשות להציע, במובן זה שרשימת השמאים והמפקחים המצויה בידה עברה סינון קפדני והנכללים בה נחשבים למהימנים ומקצועיים במיוחד, אינה טעם טוב דיו להכללת שמות השמאים בגדר "סוד מסחרי".
25. סיכומו של דבר - לא עלה בידי המבקשות לשכנעני מדוע חשיפת המידע הכלול בעשרת המסמכים שצורפו לבקשה תפגע בהם, בשים לב לכך שהמידע מצוי, לגישת המבקשות, בידי המשיב מזה למעלה משנתיים ואף על פי כן לא הצביעו המבקשות על נזק כלשהו שנגרם להן, ואף לא נטען על ידן כי נגרמו להן הפסדי ממון כתוצאה מזליגת המידע כביכול".
140. הנתבע הודה כי שלח לכתובת הדוא"ל הפרטית שלו מסמכים מהעבודה, לטענתו, מאחר ועבד גם מן הבית (ר' פרוטוקול עמ' 123 שורות 31-18) בין היתר כדי "לשפר את המדיניות, את הנהלים, את המצגת למשקיעים" (ר' שם), וגם מאחר ושקל להרשם ללימודי דוקטורט, ובמסגרת זו חשב לכתוב את עבודת הדוקטורט על קרנות שמעמידות מימון, בארץ ובעולם, כך בלשונו (ר' פרוטוקול עמ' 124 שורות 29-1; עמ' 125 שורות 9-3; סעיף 103 לסיכומי הנתבע).
141. התובעות לא הוכיחו כי הנתבע עשה שימוש בחומר ששלח לעצמו, כאמור בהחלטתי הנזכרת. אף אם פנה לאוניברסיטה בשנת 2015 על מנת לברר את האפשרויות העומדות בפניו ככל שיבחר לעשות דוקטורט: דרישות מוקדמות, מנחה ועוד, לא הוצגה כל עדות כי הנתבע העביר/עשה שימוש בחומרים אלה שהעביר לעצמו במסגרת אקדמית זו או אחרת. עדותו של הנתבע בענין זה, אשר העיד כי לא העביר את החומר לאוניברסיטה, היתה אמינה בעינינו (ר' פרוטוקול עמ' 124 שורות 21-14, עמ' 125 שורות 9-1).
142. לאור מסקנתנו, כי התובעות לא הוכיחו דבר הקמתו של עסק מתחרה ואף לא כי קיימים סודות מסחריים במסמכים שהעביר הנתבע לתיבת הדוא"ל שלו, חלקם הועבר זמן רב בטרם הסתיימו יחסי עובד ומעסיק, יש לדחות את תביעת התובעות לחייב את הנתבע לשלם להן פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ש"ח בגין הפרת חובת הנאמנות והסודיות.
הסעדים הנוספים שהתבקשו
143. התובעות ביקשו, בין היתר, שנורה לנתבע לחשוף את מלוא חשבונותיו לתקופה הרלוונטית (ר' סעיף 80.3.1 לכתב התביעה), צו חיפוש ותפיסה שיאפשר לתובעות לחדור לתיבת הדוא"ל של הנתבע לשם "בחינת מכלול ההודעות שהתקבלו בה" (ר' סעיף 80.3.2 לכתב התביעה) (וכן סעיף 81.6 לכתב התביעה). לאור דחיית טענות התובעות יש לדחות בקשתן לקבלת סעדים אלה שלא נמצא בסיס לתיתן להן.
* * *
לאור דחיית התביעה במלואה, תשאנה התובעות בהוצאות הנתבע בסך של 40,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן.
ניתן היום, כ"ג אלול תש"פ, (12 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.