26. הנתבעים דחו את טענות התובעת בדבר הפרת הסכם ו/או ניהול מו"מ בחוסר תום לב לקראת חתימה על הסכם הפשרה. לטענתם, חלק מהסכסוך אשר עמד בין הצדדים קודם לחתימת ההסכם הפשרה, נגע בין השאר לטענות התובעת בדבר פעילות עסקית אחרת מתחרה שמבצעים בעלי המניות האחרים שבקרן סולו כאשר בפועל, לטענתם, הסדר הפשרה אשר נחתם היה בו כדי להביא גם מחלוקת זו לידי סיום, וכי התובעת ומר קומרן חזרו בהם באופן מוחלט מכל טענותיהם בנדון, כמפורט בסעיף 6 להסכם הפשרה.
הנתבעים טענו כי העלאת טענות חוזרות בנדון במסגרת תביעה זו, אינה אלא ניסיון להמשיך ולהתעמר בנתבעים ולמרר את חייהם. לטענתם, התובעת ומר קומרן היו מודעים לפעילות העסקית אחרת אותה מבצעים הנתבעים כמו גם בעלי המניות האחרים, שבחרו לא להצטרף לתביעת התובעת.
27. אשר לטענות בדבר הפרת הסכם בשל אי החתימה על ההסכם עם חברת כלל, נטען כי לא הוכחה חבות הנתבעים בהפרת הסכם הפשרה. נטען, כי המו"מ עם חברת כלל היה בראשיתו וכי הנתבעים היו מוכנים לחתום גם על טיוטת גורניצקי בנוסחה וכי היתה זו חברת כלל אשר הקשיחה עמדות ודרשה תנאים אשר מבחינת הנתבעים, כמו גם בעלי המניות האחרים היו בלתי סבירים, בין השאר דרישת חברת כלל כי הורוביץ יופה וזיו אורבך ישקיעו עבודה בחברה בהיקף של 100% וזאת בשונה מטיוטת גורניצקי שם נדרשה עבודה בהיקף של 40% בלבד. הנתבעים חזרו ודחו טענת התובעת בדבר הכשלת הסכם כלל בזדון וטענו, כי היו מוכנים לוותר על פעילות בקרדיט 24 ובקרן קלע ואולם, לא היו מוכנים לוותר על פעילות אחרת באופן גורף, כפי שדרשה חברת כלל, אותה ראו כדרישה כובלת במיוחד.
28. לחילופין נטען, כי לא כי לא הוכח קשר הסיבתי בין אי החתימה על טיוטת ההסכם עם חברת כלל לבין הנזק הנטען. לטענת הנתבעים ההסכם עם כלל היה רחוק משלב החתימה ועדיין היו נושאים רבים שהיו צריכים להיבחן על ידי כלל. בכל מקרה נטען כי לא הוכח שיעור הנזק, בהעדר הערכת שווי עדכנית של החברה לאותה עת.
29. אשר לעצם עילת התביעה ודרישות התובעת לחייב הנתבעים לפצותה בגין אבדן שווי מניותיה נטען, כי תביעה לירידת ערך מניות, של בעל מניות בחברה, הוא נזק משני לנזק שנגרם לחברה על כן, אין הדבר מקים עילת תביעה אישית לבעל מניות בחברה, היינו לתובעת, אלא לחברה עצמה לקרן סולו. בהתאם, נטען לסילוק דרישה זו על הסף, בהיותה שמורה כזכות תביעה לחברת קרן סולו ולא לתובעת.
30. אשר לטענות בדבר הסתרת מידע במו"מ שהתנהל לקראת החתימה על הסכם הפשרה, נטען כי בפועל לא נוהל כל מו"מ ישיר בין הנתבעים לבין התובעת וכי באותו ערב ישיבת הדירקטוריון בו נחתם הסכם הפשרה ייצגו את הנתבעים מר שצקי.
31. לגופן של טענות נטען, כי דבר פעילות חברת קרדיט 24 והעסקתו של מר הורוביץ בקרן קלע מעולם לא הוסתר ממר קומרן וכי הדבר היה ידוע ברבים, באמצעות פרסומים בכלי התקשורת ודיווחים לציבור מכוח הוראות חוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968. וכי הדבר היה ידוע לכל הגורמים הנוגעים בדבר עובר לחתימת הסכם הפשרה ובכלל זה לגורמים אשר ניהלו מו"מ מטעם התובעת.
32. נטען, כי גם אם לא ידעה התובעת ומר קומרן על פעילות זו בפועל הרי שידעו על כך בכוח, במשמע כי ניתן ליחס להם ידיעה נורמטיבית משהיו ערים לפעילות האחרת של הנתבעים באמצעות חברות אחרות ויכלו לדרוש מצגים ו/או הצהרות ו/או התחייבויות מתאימות במסגרת הסכם הפשרה או לברר דברים לאשורם בטרם החתימה על הסכם הפשרה.
נטען, כי הדבר לא נעשה ובפועל נתנה התובעת במסגרת הסכם הפשרה הסכמתה על ויתור גורף של כל טענותיהם בדבר הפעילויות הנוספות, גם אם פעילות ספציפית לא היתה ידועה להם.
33. נטען, כי התובעת ומר קומרן הקימו בעצמם פעילות עסקית זהה לחלוטין לתחום עיסוקה של קרן סולו – מתן אשראי בלתי מובטח לעסקים (SMB) ואף שכרו לשם כך גורמים שעבדו בעבר עם קרן סולו. כאשר מר קומרן הציע לאחד מבעלי המניות בגט קליקס לחבור אליו להקמת פעילות מסחרית מתחרה לקרן סולו.
34. ועוד נטען, כי פעילותן של קרדיט 24 וקרן קלע אינן מהוות פעילות מתחרה באופן כלשהו בפעילות של קרן סולו. נטען כי פעילותה של קרדיט 24 הוא בתחום מתן אשראי פרטי בעוד שתחום עיסוקה של קרן סולו היה מתן אשראי לא מובטח לעסקים (SMB) ופעילותה של קרן קלע, על פי דיווחיה לציבור, הוא בתחום הנש"ם (שירותי מטבע) ובתחום ניכיון שיקים, תחומים אשר אינם קשורים לתחום פעילותה של קרן סולו.
לעניין זה הפנו הנתבעים למכתב היועמ"ש של קרן סולו למנכ"ל החברה, מיום 29.11.2015 ממנו עולה, כי אין בפעילותו של מר הורוביץ בקרן קלע כדי להוות תחרות בפעילותה של קרן סולו.
35. בהינתן האמור, דחו הנתבעים את טענות התובעת, כי אילו היתה יודעת על המעורבות של הנתבעים בפעילות עסקית אחרת, היתה מבינה כי הסיכויים כי עסקת כלל תתממש אינם גבוהים.
36. אשר לנזק הנתבע לפיצוי בגין אובדן אופציה עסקית אחרת, היינו "הצעה אחרת" שניתנה לתובעת בעת שנוהל מו"מ להסכם הפשרה, דחו הנתבעים את טענות התובעת בטענה כי לא הוצעה כל הצעה חילופית אחרת ובכל מקרה לא הוכחה על ידה.
התביעה שכנגד
37. בתביעתם שכנגד, אותה הגישו גט קליקס ומר הורוביץ כנגד התובעת ומר קומרן טענו הנתבעים כי תביעת התובעת מהווה הפרה יסודית של יסודות הסכם הפשרה, הסכם עליו חתמה ולפיו היא מוותרת על כל טענה בדבר תחרות עסקית וכי תביעת התובעת אינה אלא ניסיון להטיל מורא עליהם.
לטענתם התובעת ומר קומרן חד הם, ועל כן יש להטיל חבות אישית על מר קומרן וליחס לו אחריות אישית למעשה ההפרה. לחלופין, טענו להרמת מסך וחיוב אישי של קומרן בהיותו בעל המניות היחיד בתובעת.
עוד נטען, כי יש לחייב את מר קומרן באופן אישי בעוולה של גרם הפרת חוזה, מקום בו גרם באופן מודע לתובעת להפר את הסכם הפשרה, בעצם הגשת תביעה. לחילופין נטען, כי הם הפרו את חובתם לקיים חיוב הנובע מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב, כאשר הם חוזרים ומעלים טענות עליהן ויתרו באופן מפורש במסגרת הסכם הפשרה.
38. אשר לנזקים שנגרמו לנתבעים נטען, כי הטענות כנגד מר הורוביץ הביאו להפסקת עבודתו בקרן קלע ובכך לאובדן משרה אשר היתה צפויה להסב לו הכנסה של כ- 500,000 ₪ לשנת עבודה אחת; כי צומצמה מסגרת האשראי של גט קליקס מ- 1 מיליון ₪ ל- 400,000 ₪ תוך שבעלי המניות נאלצים להעמיד בטוחות אישיות לצורך העמדת אשראי לחברה, נזק המוערך ב- 200,000 ₪ ; כי בעקבות הגשת התביעה היכולת של גט קליקס לגייס אשראי ומשקיעים לצורך קידום פעילותה העסקית נפגעה משמעותית, נזק אותו העריכו ב- 1 מיליון ₪.
לצרכי תביעה העמידו הנתבעים את תביעתם שכנגד על סך של 1 מיליון ₪.
עמדת התובעת ומר קומרן בתביעה שכנגד
39. התובעת דחתה את טענות הנתבעים בתביעה שכנגד וטענה כי, אין ליחס לה כל הפרה של ההסכם מאחר ואין בסעיף "הוויתור על תביעות הדדיות", הקיים בהסכם הפשרה, כדי לחסום דרכה מלהלין על הפרות אשר נעשות לאחר חתימת ההסכם. בכל מקרה טענה כי נזקי הנתבעים לא הוכחו.
השאלות במחלוקת
40. ביטול הסכם מחמת הפרת הסכם הפשרה :
- הסיבה להפסקת המו"מ עם חברת כלל?
- נזק – אובדן שווי ערך המניות. (האם לתובעת זכות תביעה לנזק זה? הוכחת קשר סיבתי? הוכחת שווי החברה באותה עת?)
41. ביטול הסכם מחמת חוסר תו"ל בניהול מו"מ:
- אי מסירת מידע על פעילות עסקית מתחרה - האם הסתרה ו/או הטעייה מכוונת?
- האם היה זה מידע מהותי אשר היה משנה את מערך השיקולים של התובעת בקבלת החלטתה לחתום על הסכם פשרה?
- הסעד - האם הוכח כי לתובעת עמדה הצעה חלופית למכירת מניותיה בתמורה לסך של 2.1 מיליון₪ כנטען על ידה?
עדויות
42. בטרם אדרש לדיון בטענות הצדדים אדגיש, כי לא הותרה כל הרחבת חזית יריעת המחלוקת וטענות חדשות אותן העלתה התובעת במהלך החקירות ובסיכומי טענותיה בדבר קיומם של מצגי שווא או מצגים כוזבים בין השאר – הדחיפות בחתימת הסכם הפשרה וכי ההסכם עם חברת כלל נמצא בישורת אחרונה, או כי הנתבעים פיתו את התובעת לחתום על הסכם הפשרה, לא תקבלנה כל התייחסות במסגרת פסק הדין.
עדי התובעת
43. מטעם התובעת העידו בפני מר קומרן וכן שני נציגים של הדרג הניהולי בחברת כלל – מר איזי כהן, מי שהיה מנכ"ל כלל בזמן המו"מ עם כלל, ומר קובי שלום, מי שהיה מנהל ההשקעות הלא סחירות בכלל.
התובעת לא זימנה לעדות את בעלי המניות האחרים ו/או את נציגיהם מולם נוהל המו"מ ערב חתימת הסכם הפשרה וגם לא את נציגי החברה – קרן סולו – אשר ניהלו את המו"מ מול חברת כלל.
עדי הנתבעים
44. הנתבעים מסרו עדות וכן התייצב לעדות מטעמם מר חגי לנגשטטר, נציג חברת ס.י.פ. בדירקטוריון החברה (קרן סולו), שהינה בעלת רוב המניות בקרן סולו.
דיון והכרעה
45. אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, על רקע התשתית העובדתית שבאה בפני בעדויות ובמסמכים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה וכן את התביעה שכנגד.
בטרם אפרוס נימוקי, ראיתי לנכון להדגיש כי נטל ההוכחה אשר רבץ על כתפי התובעת היה כבד במיוחד בהינתן העובדה כי בעלי המניות האחרים בקרן סולו לא ראו הדברים עין בעין עם התובעת ולא ראו לנכון להצטרף לתביעתה זו, הגם שאחזקתם במניות החברה משקפת אחזקת רוב. יתר על כן, התובעת לא ראתה לנכון להזמין לעדות איש מבעלי המניות בחברה על מנת שיחזק טענותיה. העדים מטעמה, מר שלום ומר כהן, מסרו עדות המחזקת דווקא את עמדת הנתבעים בכל הנוגע למהות הכשלים שעמדו במו"מ עם כלל.
טענת ההפרה
46. כאמור, בפי התובעת שתי טענות מכוחן מבקשת היא את ביטול הסכם הפשרה – האחת ביטול מכוח הפרת הסכם והשניה ביטול ו/או בטלות מכוח הטעיה ו/או חוסר תום לב במו"מ עקב פגיעה ברצון.
טענת הפרת הסכם הפשרה ממוקדת בטענה, כי הנתבעים לא קיימו התחייבותם החוזית, בהסכם הפשרה שנחתם, לחתום על טיוטת ההסכם עם חברת כלל בנוסח הטיוטה שעמדה לדיון בליל 9.11.2015 ואשר אושרה באסיפת הדירקטוריון.
47. אלא שתביעת התובעת לנזק הנטען, שהוא ירידת ערך מניות התובעת בחברת קרן סולו, הנגזרת משווי מניות החברה, הינה תביעת נזק השמורה לחברת קרן סולו. המדובר בנזק אשר נגרם לכלל בעלי המניות בחברה, ואינו מקים עילת תביעה אישית לבעל מניות מסוים בחברה. (ראו ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312.) ביסודה של הלכה זו עומד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הכורך עמו את עיקרון אי ההתערבות של בעלי המניות בניהול החברה המחייב שכוח תביעה של החברה לא "ייגזל" ממנה על ידי בעל מניות פרטי, וכן העיקרון הטבוע בחשש לריבוי בלתי סביר של תביעות אשר יאיים לאיין את מסך ההתאגדות ויביא להכבדה בעלויות ולליקויים בהכוונת ההתנהגות של הפועלים בשוק ההון כמו גם לחשש, כי עילת תביעה אישית לבעל מניות תשמש אמצעי להעדפה לא הוגנת של בעלי המניות על פני החברה עצמה. (ראו ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ , פ"ד נט (1) 673).
בהינתן העובדה, כי אי קידום העסקה עם חברת כלל גזר לכאורה את גורלה של חברת קרן סולו והיא חדלה לפעול, הנזק הנטען הוא נזק אשר נגרם לחברת קרן סולו. מקום בו קרן סולו לא מצאה לנכון לתבוע את הנתבעים בגין הנזק הנטען אין זכות זו מוענקת לתובעת. ככל שביקשה התובעת לקדם הליך בנדון היה עליה לנקוט בהליך אחר של אישור תביעה נגזרת וזאת לא עשתה.
לאור האמור, אין לי אלא לקבוע כי עילת התביעה שעניינה הפרת הסכם הפשרה אשר נחתם בין בעלי המניות בחברת קרן סולו, אשר לטענת התובעת הובילה לנזק הנטען בדבר ירידת ערך מניות חברת קרן סולו, הינה עילת תביעה השמורה לחברת קרן סולו ולא לתובעת ואין להידרש לה במסגרת הליך זה.
48. גם לגופו של עניין – טענת ההפרה הנטענת לא הוכחה. ואלה נימוקי :
כדי לענות על השאלה האם הפרו הנתבעים התחייבותם לחתום על טיוטת הסכם עם כלל, התחייבות אשר ניתנה במסגרת הסכם הפשרה יש לבחון השאלה מה גרם לכשל המו"מ עם חברת כלל.
האם, כטענת התובעת בשל הפעילות המתחרה שקיימו הנתבעים? או דרישת חברת כלל להתמסרות מלאה של אנשי המפתח לפעילות החברה, בין אם מתחרה ובין אם לאו, כטענת הנתבעים.
49. קודם להכרעה בשאלה זו האריכו הצדדים מילים בשאלה לאיזו טיוטת הסכם עם כלל התחייבו כל בעלי המניות, במסגרת הסכם הפשרה? או במילים אחרות לאלו תנאים המצויים בטיוטת כלל הסכימו והתחייבו? כאשר הדיון בענייננו מתמקד סביב שני נושאים עיקריים. האחד – נושא "אי התחרות" והשני – נושא דרישת "ההתמסרות של אנשי המפתח" בחברה, כדרישת חברת כלל במו"מ שנוהל עמה.
50. לטענת התובעת המדובר בטיוטה אשר נשלחה ביום 4.11.2015 ממשרד עוה"ד גורניצקי, אשר ייצגו את חברת כלל במו"מ (נספח 14 לתצהיר קומרן ) (להלן: "טיוטת גורניצקי").
מנגד טענו הנתבעים, כי באותו יום היו לפחות עוד שתי טיוטות נוספות שהוחלפו בין בעלי המניות, להם היה מכותב גם קומרן, וכי הטיוטה האחרונה שהובאה לאישור הדירקטוריון בלילה שבין ה-8.11.2015 ל- 9.11.2015, היא הטיוטה העדכנית מהשעה 20:49 (נספח 26 תצהיר נתבעים).
בתשובה טען מר קומרן, כי שתי הטיוטות הנוספות הוחלפו בין בעלי המניות במהלך אותו יום, מבלי שהוא מכותב להן, ואולם, בכל מקרה להזמנה לישיבת הדירקטוריון ולסדר היום של הישיבה צורפה לטענתו טיוטת גורניצקי. על כן, טען כי התחייבות בעלי המניות בהסכם הפשרה ניתנה אך לאמור בטיוטת גורניצקי.
51. בפועל השוני העיקרי, בין טיוטות ההסכם שהוצאו ביום 4.11.2015, הרלוונטי בנושאים לענייננו, נוגע אך לסעיף "אי תחרות".
כך, בעוד שבטיוטת גורניצקי קבועה הוראה ברורה וחד משמעית האוסרת על כל תחרות בעסקי החברה, טיוטה לה טוענת התובעת כי כל בעלי המניות התחייבו. הרי, שבטיוטה האחרונה מאותו יום (משעה 20:45), יש עידון של הוראות סעיף זה, אשר נוסח על ידי בעלי המניות בחברה, כהצעה נגדית אותה יש להעביר אל חברת כלל, באמצעות באי כוחה. (יוער כי בשתי הטיוטות המאוחרות היו עוד הערות ותיקונים בעניינים אחרים שאינם מן העניין).
52. אשר לנושא ההתמסרות של אנשי המפתח לעבודה בחברה נמצא כי, בטיוטת גורניצקי נרשם כי אנשי המפתח ישקיעו 40 שעות עבודה בחודש (שעתיים ביום), מחויבות לה הסכימו הנתבעים וכי הוראה זו לא שונתה בטיוטות האחרות וגם לא בזו משעה 20:45 מאחר והיתה מקובלת על ידי בעלי המניות.
53. אלא, שלא ראיתי לנכון להכריע בשאלה מהי טיוטת ההסכם לה התחייבו בעלי המניות מאחר וגם בהנחה שהיתה זו התחייבות שניתנה ביחס לטיוטת גורניצקי, נמצא כי, לאחר החתימה על הסכם הפשרה, לא היה זה נושא אי התחרות שטרפד המשך המו"מ עם כלל, כי אם סוגיית היקף ההשקעה של אנשי המפתח בחברה. סוגיה אשר לא תוקנה או שונתה בטיוטות מיום 4.11.2015.
54. כך, הוכח בפני, הן על פי הטיוטות שהוחלפו בהמשך לטיוטת גורניצקי, והן בעדויותיהם של בכירי חברת כלל לשעבר, מר כהן ומר שלום, כי הסיבה לאי קידום המגעים אל מול חברת כלל, בזמנים שלאחר החתימה על הסכם הפשרה, היתה דרישת חברת כלל להתמסרות מלאה וגורפת של אנשי המפתח (הנתבעים) לעבודה בקרן סולו, דרישה אשר עלתה מצד חברת כלל לאחר החתימה על הסכם הפשרה ואשר לא הוגבלה רק על איסור לעסוק בפעילות מתחרה כי אם לעסוק בכל פעילות עסקית אחרת, בין אם מתחרה ובין אם לאו, על מנת שאנשי המפתח ישקיעו את כל זמנם לחברה.
היינו, טיוטת גורניצקי, לא היתה מקובלת על חברת כלל, בכל הנוגע להיקף המחויבות של "אנשי המפתח", הם בעלי המניות בגט קליקס (הורוביץ, יופה ורוזבך וכן פרופ' אמיר ברנע וגלעד אמיר – מטעם ס.י.פ ) בחברה. חברת כלל דרשה כי הם ישקיעו את כל זמנם בחברה. (ראו עדות מר כהן בעמ' 16 לפרוטוקול, המספר כי דרש ממר הורוביץ השקעה של 100% מזמנו; וכן ראו עדות מר שלום בעמ' 28 לפרוטוקול שם העיד על דרישתה של כלל למחויבות מלאה של אנשי מפתח בהשקעות שהחברה מבצעת).
בעניין זה אין לי אלא להביא הדברים בלשונו של מר שלום, אשר הסביר בחקירתו מדוע הופסק המו"מ, כי: (ראו עמ' 24 לפרוטוקול)
"אני לא זוכר להגיד לך במדויק..... במקרה הזה הקונספט עניין אז בגלל זה המשכנו. זה או שהדברים בסופו של יום לא תואמים את העקרונות המסחריים שלנו ואם גם זה וגם זה, מעטים מאוד המקרים שבסופו של יום אנחנו מגיעים לוועדת השקעה שהיא חיצונית לנו והוועדה לא מאשרת. אז זה יכול להיות אחד מהשלושה, שלוש רגליים הללו. אז במקרה הזה אני חושב שזה בסופו, זה לא הגיע לוועדת השקעה, את זה אני זוכר בוודאות. אז זה כנראה שבסופו של יום חלק מההתנהלות מול היזמים בסופו של יום לא תאמה את מה שאנחנו ראינו בעיניים המסחריות של ההשקעה או בעיניים ההתנהלותיות של איך הם רואים את הממשל התאגידי שלהם ואיך אנחנו רואים. זה סביב הדיאלוג המסחרי באיך מקימים את הוויאקל הזה. "
כשהוא מוסיף ומבהיר כי (עמ' 28 לפרוטוקול):
"כלל, או אני בתקופה שאני ניהלתי את הפעילות הזאת, אני לא הייתי מוכן לתת כסף או להשקיע או לתת אשראי במקום שאני לא יודע שהמנהלים fully committed. אם אני משקיע בקרן או בישות ואני יודע שהכסף שלנו לא מנוהל באופן שהו סגור הרמטית והמנהלים הם fully committed לזה, זה לא קורה. זה לא יכול להיות שאני נותן למישהו ואז על הדרך הוא עושה עוד מספר פעילויות. בין אם זה מהתחום ובין אם זה לא מהתחום. זה אמירה כאילו שזה אני. "
על כך העידו גם הנתבעים. (ראו עדות יופה בעמ' 185 לפרוטוקול)
55. חיזוק לגרסה זו נמצא גם בדבריו של מר חגי לנגשטטר (ראו סעיף 13 לתצהירו) וכן דבריו אותם אמר, בזמן אמת, בישיבת הדירקטוריון מיום 7.12.2015. אז השיב לשאלתו של קומרן והסביר לו פשר אי הצלחת קידום העסקה עם חברת כלל, כשלדבריו, חל שינוי בגישה של חברת כלל בכל הנוגע לדרישתה כי בעלי המניות בחברת גט קליקס יתעסקו בחברה (קרן סולו) "מבוקר עד ערב", דרישה שלא התאימה להם.
56. מר לנגשטטר חזר על הדברים בעדותו (עמ' 145 ועמ' 153 לפרוטוקול) כי זו היתה הבנתו בזמן אמת כמי שהיה מעורב במו"מ מול חברת כלל. עדותו של לנגשטטר שהיתה מהימנה עלי , הינה עדות של צד שלישי, חברת ס.י.פ, בעלת המניות המשמעותית בחברת קרן סולו, הנעדר אינטרס בהליך. שכן, אילו היה ממש בטענות התובעת כנגד הנתבעים בקשר עם כישלון המו"מ מול חברת כלל יש להניח כי מר לנגשטטר היה מביע עמדתו בנדון. אלא שלהיפך, בעדותו בפני ציין מר לנגשטטר כי בעלי המניות בחברה ידעו על המחלוקות בין התובעת לנתבעים אך סברו כי מדובר בטענות ריקות מתוכן ולכן גם לא ראו לנכון להצטרף לאף לא אחת מטענות הצדדים. (ראו עמ' 132 לפרוטוקול)
57. הוכח, אפוא, מעל לכל ספק כי טיוטת גורניצקי על תנאיה לא היתה מקובלת על חברת כלל וכי היא לא היתה חותמת על הסכם שכזה בהינתן הדרישה להתמסרות מלאה של אנשי המפתח לעבודה בחברה. לפיכך, גם בהינתן מחויבות הצדדים לטיוטת גורניצקי, לא שוכנעתי כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה האמור כאשר באה דרישה חדשה בנושא זה.
58. התובעת ביקשה ליחס לנתבעים כשל מכוון בקידום העסקה בטענה, כי הנתבעים דחו על הסף דרישה זו של כלל להתמסרות מלאה, מבלי לבחון את התמורה שהיתה משולמת להם כנגד התחייבות מלאה כלפי החברה. אלא שהתקשיתי ליחס לנתבעים זדון ו/או כוונה להכשיל את עסקת כלל, שהרי ככל שביקשו לעשות כן לא היו לוקחים חלק בחתימה על הסכם הפשרה, אלא דרכי הצדדים היו נפרדות על רקע המשבר שהיה ערב החתימה על הסכם הפשרה. משחתמו על הסכם הפשרה גילו דעתם, כי מבקשים הם לקדם הצלחת קרן סולו על דרך קידום ההתקשרות אל מול חברת כלל. אך התחייבותם, מכוח הסכם הפשרה, הוגבלה להשקעת עבודה בהיקף של- 40 שעות חודשיות ולא מעבר לכך. מעבר לאמור, לא הונחה כל תשתית ראיתית המלמדת על שיח בנושא התמורה הכספית בנדון.
59. התחייבותם של הנתבעים להשקיע את מלוא מרצם בקרן סולו, כפי שהוסכם בהסכם המייסדים, לא חייב אותם עוד להתמסרות מלאה האוסרת על כל עיסוק אחר באופן גורף. בעלי המניות הכירו בצורך של הפרט להתפרנס, בין השאר בהינתן העובדה כי החברה היתה בראשית דרכה ללא כל הכנסות, מה גם שלכל בעלי המניות המעורבים היו עיסוקים אחרים אשר הבטיחו להם הכנסה למחיה, כך גם הנתבעים.
60. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי התנהלותם של הנתבעים נגועה בהפרת התחייבות. דרישת כלל להשקעה גורפת ומלאה של אנשי המפתח בחברה היתה דרישה מחמירה שעלתה לאחר טיוטת גורניצקי, לה לא הסכימו הנתבעים וגם לא בעלי מניות אחרים. על כן, אין לראות בסירובם של הנתבעים לקבל על עצמם דרישה זו כהפרת הסכם הפשרה.
61. משהגעתי לתוצאה זו אינני נדרשת עוד לשאלות נוספות שעולות לדיון, דבר קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לנזק, כמו גם הוכחת הנזק. אציין בקצרה כי רכיבים אלו לא הוכחו כלל.
קשר סיבתי - גם אם היו הנתבעים מסכימים לדרישות של חברת כלל, אין לדעת אם היה משתכלל לכדי הסכם. המו"מ עם חברת כלל, על אף שהתארך למעלה משנה, לא היה בשלבי סיום, וזאת, כעדות לנגשטטר מטעם קרן סולו ועדותם של מר כהן ומר שלום מטעם כלל, בהינתן תנאים מהותיים בהסכם אשר טרם נבחנו. (ראו עדותו של מר שלום כי נספחי ההסכם טרם הוכנו, מי הישות אשר תתקשר מטעם כלל, מודל העסקי לאישור חברת כלל ועוד עניינים שהיו צריכים להיבחן וכי העסקה טרם נבחנה על ידי ועדת השקעות).
הנזק - כך גם סוגיית היקף הנזק הנטען שעניינו שווי מניות החברה. לא הוגשה כל חוות דעת מומחה בנדון וניסיונה של התובעת לבסס שווי על בסיס עסקת הקצאת המניות לברנע סולו מחודש ינואר 2015, אין בה כדי להוכיח שווי מניות החברה כשנה לאחר מכן. שהרי, קומרן בעצמו הודה, כי ערב החתימה על הסכם הפשרה מצבה של החברה לא היה בכי טוב, לא היו לה הכנסות והיא נדרשה להזרמת כספים (ראו עמ' 125- 126 לפרוטוקול). בהינתן האמור, לא ניתן לבסס שווי חברה על בסיס עסקה בודדת שבוצעה שנה קודם להסכם הפשרה.
הפרת חובת תום הלב במו"מ
62. טענתה האחרת של התובעת היתה, כי הנתבעים הפרו את חובת תום הלב במו"מ לחתימת הסכם הפשרה, בכך שלא גילו לה את דבר קיומה של חברת קרדיט 24 והעסקתו של מר הורוביץ בקרן קלע. לטענתם, דרישת "אי התחרות" היא זו אשר הכשילה את המו"מ עם חברת כלל ולא דרישת ההתמסרות וכי בפועל בהינתן הפעילות העסקית המתחרה האחרת שהיתה לנתבעים באותה עת, אותה הסתירו מידיעת התובעת וכן גילוי דעתם שהוסתר מעיני התובעת, היה ברור כי לא יוותרו על דרישה זו של אי תחרות גורפת.
לטענת התובעת, אילו היתה יודעת על פעילויות אלו, היתה נמנעת מחתימה על הסכם הפשרה בנוסחו ובמקום זאת היתה בוחרת בהזדמנות עסקית חלופית, אשר לטענתה הוצעה לה באותו מעמד, והיא מכירת מניותיה בקרן סולו בתמורה לסך של 2.1 מיליון ₪.
63. בעניין זה אקדים מילים ואומר, כי לא שוכנעתי כי התובעת לא היתה מודעת לפעילות עסקית מתחרה שמבצעים הנתבעים ובכל מקרה, גם אם לא ידעה על הפעילות הספציפית בקרדיט 24 וקרן קלע, לא היה זה מידע מהותי שהיה בו כדי לשנות את מערך השיקולים של התובעת בקבלת החלטתה לחתום על הסכם הפשרה.
ובכל מקרה, כפי שפורט לעיל ועוד יפורט להלן, סוגיית אי התחרות לא היא אשר הכשילה את התקדמות המו"מ עם חברת כלל, שהרי הנתבעים היו מוכנים לוותר על עיסוקם בחברות הנ"ל לטובת קידום עסקת כלל, כפי שיפורט להלן.
המידע ומהותיות המידע
64. כפי שציינתי לעיל, הסכם הפשרה עליו חתמו בעלי המניות נועד ליישב הסכסוכים שהיו בין בעלי המניות באותה עת והכל על מנת לקדם אינטרס משותף והוא קידום העסקה עם חברת כלל. לפיכך, לא מצאתי כי היה לנתבעים אינטרס לנהל מו"מ בחוסר תום לב כדי להכשיל דווקא את התובעת. כולם ביקשו את הצלחת המיזם אחרת לא היו מתאמצים לקדם החתימה על הסכם הפשרה בין בעלי המניות אלא נותנים לחברה לגווע.
65. על פניו הוכח כי קיומה של קרדיט 24 והעסקתו של הורוביץ בחברת קרן קלע לא הוסתרו מאיש והיו ידועים לחברה וכן לכלל הגורמים הנוגעים בדבר בחברה אשר ניהלו את המו"מ לקראת החתימה על הסכם הפשרה. (ראו עדות הנתבעים בתצהירם) אשר לא נסתרו ואף קיבלו חיזוק בעדותו של מר לנגשטטר (ראו תצהירו וכן פרוטוקול עמ' 154). גם עורך הדין של החברה ידע על כך והבהיר, כי לפי חוות דעתו המשפטית אין מדובר כלל בפעילות מתחרה בעיסוקה של קרן סולו.
66. יתר על כן, קומרן אישר בחקירתו, כי בעת שחתם על הסכם הפשרה הוא היה מודע כי לנתבעים פעילות מקבילה של "הלוואה בקליק" אשר לטענתו עוסקת באשראי צרכני, שלטענתו היה עליהם להעביר אותה לתוך הפעילות של קרן סולו, אך לא עשו כן, ואף ידע שחברת כלל לא היתה מסכימה לכך שתהיה פעילות כזו לצד ההשקעה שלה בקרן סולו (ראו עמ' 96-98 לפרוטוקול).
על אף זאת, לא דרש קומרן כל מצג ו/או התחייבות בנדון במסגרת הסכם הפשרה לא בהקשר לפעילות זו אודותיה הודה כי ידע וגם לא בקשר לכל פעילות אחרת.
למעשה, הסכם הפשרה כלשונו, (סעיף 6 להסכם הפשרה) מניח כנקודת מוצא פעילויות עסקיות אחרות של בעלי המניות, בתחום האשראי, מחוץ לחברה, לרבות התובעת עצמה, אשר דרשה כי תשמר לה הזכות להתחרות בחברה (ראו נספח 15 לתצהיר קומרן)