מנגד, גב' כהן טוענת כי הסכם הבוררות, שכאמור נחתם ביום 3.12.1996, הסדיר את כל חובות העבר בקבעו, בין היתר, כי "כל תביעות אורן נגד יעקב כהן שעילתן עד ליום חתימת הסכם זה נדחות בזה ללא צו להוצאות" וכי "אורן מצהירים כי אין להם ולא יהיו להן [כך במקור – א.ש.] במישרין ו/או בעקיפין כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות מכל סוג שהוא בכל עניין שהוא נגד כהן [לרבות חברות כהן החתומות על ההסכם – א.ש.] שעילתו עד ליום חתימת הסכם זה" (סעיף 1 להסכם הבוררות).
16. לטענת גב' כהן בערעורה, בית משפט קמא שגה בהחליטו להטיל עליה אחריות אישית לכל החובות שקבוצת כהן חבה לאורן, וכי לכל היותר, ניתן היה לחייבה אך ורק בחובות שקשורות לחנות ולמימושה – זאת, מאחר שהחברות שבשליטתה החזיקו בחנות ותו לא, והסעד של הרמת מסך שבית המשפט ראה להעניק לאורן אינו יכול להתפרש מעבר לכך מבחינת היקפו. עוד טוענת גב' כהן, כי בפסק הדין קמא נפלה טעות קולמוס שעיוותה את חישוב החוב הכולל.
17. מנגד, אורן סומך את ידו על פסק הדין קמא ועל נימוקיו בכל הקשור לאחריותה של גב' כהן, תוך שהוא מדגיש את חלקה בשימוש לרעה בהליכי משפט אשר פגע בזכותו לקבלת הכספים המגיעים לו. בכל הקשור לחישובים אשר נעשו כדי לקבוע את הסכום שעל גב' כהן לשלם לו, מפנה אורן לפסיקתא ולפסיקתא הקודמת. לטענתו, פסיקתות אלה אושרו ונחתמו כדת וכדין על ידי בית משפט קמא ולא נפלה בהן שום טעות.
דיון והכרעה
18. כפי שכבר ציינתי, סבורני כי עלינו לדחות את שני הערעורים; וכעת אנמק את מסקנתי זו.
ערעורו של אורן:
האם אורן זכאי להיפרע מדמי השכירות אשר שולמו בעד השכרת החנות לפני תחילת הכינוס?
19. לשאלה זו הנני משיב בלאו מוחלט.
20. סעיף 1 להסכם הבוררות קבע, ב"רחל בתך הקטנה", כי הסכם זה והחיובים שקבוצת כהן נטלה על עצמה במסגרתו באים להחליף את חובות העבר וכי חובות אלו מבוטלים בכפוף למימוש ההסכם. ואם בכך אין די, בא סעיף 9 להסכם, שעניינו פיצויים מוסכמים, וקובע כי סכום הפיצויים הללו נקבע "בעיקר בהתחשב בעובדה כי סכום החוב [אשר הוגדר מחדש בהסכם – א.ש.] איננו כולל את כל הסכומים להם זכאי אורן והוא ויתר עליהם כפוף לביצוע הסכם זה". הסכם זה נחתם, כאמור, ביום 3.12.1996.
21. עינינו הרואות: הסכם הבוררות מחק מניה וביה את חובות העבר של קבוצת כהן יחד עם כל תביעה שקשורה אליהם. החובות והתביעות שנמחקו כללו מן הסתם גם את החיוב להעביר לאורן את דמי השכירות בגין השכרת החנות, בהנחה שלחיוב כאמור יש בסיס בעובדות ובדין. ככל שהיה חיוב כזה, אורן ויתר על כל תביעה בקשר אליו והחיוב פס מן העולם.