בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 48706-09-17 עניאתי ואח' נ' רוזנבלום ואח'
לפני כבוד השופט עמית יריב
התובע:
יוסף עניאתי
ע"י ב"כ עו"ד אליהו ביטון
נגד
הנתבעים:
1.צביקה רוזנבלום
2.אורנה רוזנבלום
ע"י ב"כ עו"ד אסף שטרן
3.נאהל מנסור
ע"י ב"כ עו"ד ברק מלכית
פסק דין
1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תביעות כספיות וחוזיות הנוגעות לחברה שבבעלות התובע והנתבע 1.
רקע עובדתי
2. חברת אקסודיה בע"מ (להלן: "החברה") הוקמה במשותף בשנת 2007 על ידי התובע והנתבע 1, וכל אחד מן השניים החזיק בה חלק שווה. החברה הוקמה לצורך תפעול אולם אירועים במבנה ששכרה החברה מעיריית תל-אביב – יפו, "בית יהודי בסרביה".
3. הנתבעת 2 נשואה לנתבע 1.
4. הנתבע 3 הוא רואה החשבון של החברה.
טענות הצדדים
טענות התובע
5. התובע טוען כי בעבודתו בחברה טיפל בעיקר בענייניה המקצועיים-תפעוליים של החברה, בעוד מי שטיפל בעניינים הכספיים של החברה היו הנתבעים 2-1 בעזרתו של הנתבע 3.
6. לטענת התובע, הנתבעים פעלו במרמה ובהונאה כמפורט להלן:
א. פעולות שלא כדין בחשבון הבנק של החברה: התובע טוען כי הנתבעים 2-1 נטלו הלוואות בנקאיות ליצירת מצג שווא כאילו קיימים לחברה קשיים פיננסיים ובעיות תזרים, ונמנעו מהפקדת שיקים שהתקבלו מלקוחות, כל זאת על מנת ליצור מצג שווא כלפי התובע, כאילו החברה מפסידה ואין לה רווחים, על מנת למנוע ממנו לדרוש חלוקת דיבידנד.
התובע מציין כי הוראות הביצוע הנ"ל ניתנו שלא על גבי מסמכי החברה אלא על ניירות השייכים לחברת BIT שבבעלות הנתבע 1, וכי חתימתו עליהם זויפה.
לטענת התובע, הנתבע 3 הציג לפניו מצגים כאילו ענייניה הכספיים של החברה מתנהלים כראוי, וכי מאזן המשיכות בין הצדדים הוא שווה.
התובע מוסיף, כי כתוצאה ממצג שווא זה, הסכים שלא למשוך משכורות מהחברה, בתקווה שבעתיד, כאשר יהיה רווח לחברה, הוא יוכל לקצור את פירות ההצלחה. לשם קידום החברה וענייניה, טוען התובע, הוא אף עבד כשף, טבח ולפעמים כעובד ניקיון על מנת לחסוך כסף לחברה.
התובע טוען כי מבדיקה שערך, עולה כי בחשבון החברה קיימים אי סדרים וחריגות שאינן מוסברות המעלות את המסקנה כי הנתבעים 2-1 פעלו בחשבון שלא כדין ובכך הוציאו סכומי כסף לא מבוטלים מחשבון החברה, כמפורט בהרחבה בסעיף 29 לכתב התביעה.
ב. הוצאת כספים במרמה על ידי הנתבע 1 מהחברה: התובע טוען כי בינו ובין הנתבע נכרת הסכם שלפיו הנתבעת 2 תהיה נוכחת בחברה על מנת לסייע לו, אולם היא לא תהיה זכאית לשכר ולא יתקיימו יחסי עובד מעביד מסוג אחר מול החברה.
לטענת התובע, כעולה מדוח רואי החשבון במהלך השנים 2016-2010 נרשמו הוצאות שכר על שמה של הנתבעת 2 בסך של למעלה מ- 127,000 ₪ בניגוד להסכם, ואף שולמו לבתם של הנתבעים 2-1 ולאמו של הנתבע 1 סכומים בשיעור של כ- 80,000 ₪ למרות שלא עבדו כלל בחברה.
ג. הפקדת תשלומים שהגיעו לחברה לחשבונו הפרטי של הנתבע 1: התובע טוען כי ביום 25.10.2015 נחתם הסכם בין החברה לחברת "קסם הכרמל בע"מ" לשם ניהול ותפעול האולם שנשכר על ידי החברה. התובע מציין כי הוא לא חתם על ההסכם ולא אישר אותו.
לטענת התובע, נקבע בהסכם כי יועברו 12 המחאות לטובת החברה וכן 12 המחאות נוספות בסכום של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ לנתבע 1. התובע טוען כי בהתאם לדוח רואי החשבון הנתבע 1 קיבל מחברת קסם הכרמל שתי המחאות שנפרעו בחודשים ינואר ופברואר על סך של 23,400 ו- 29,250 ₪ והופקדו לחשבון בנק מספר 82082 סניף 152, כאשר חתימת ההיסב בגב ההמחאה שייכת לנתבע 1.
ד. רישום כוזב במסמכי החברה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות: התובע טוען כי מבדיקה שערך עולה שהחברה נשאה בתשלומים לספקים עבור שירותים או מוצרים שלא סופקו לה, כך שלמעשה הועמסו על החברה הוצאות שאינן חלק מפעילות השוטפת ולא תרמו לחברה ליצירת הכנסות, כך שהדבר מהווה סממן לשימוש בחשבוניות פיקטיביות. על כן, טוען התובע כי הנתבעים משכו מן החברה סך של 709,172 ₪ באמצעות שימוש בספקים וחשבוניות פיקטיביות.
בעניין זה מוסיף התובע כי נרשמו בהנהלת החשבונות של החברה הוצאות תפעוליות במועדים בהם לכאורה החברה לא הפעילה את האולם וכן הועמסו על החברה הוצאות פרטיות של הנתבע 1 במלי שהוצאות אלה נזקפו לחובתו בהתחשבנות הכוללת המגיעים לסך של 217,593 ₪ כעולה מדוח רואי החשבון שצירף.
ה. הנתבע גרם להפרת חוזה בין העירייה לבין החברה: התובע טוען כי בתחילה שכרה החברה את האולם מעמותת "בית בסרביה" , כאשר בסוף שנת 2015 הסתיימה חכירת המבנה על ידי העמותה מעיריית תל אביב וכתוצאה מכך חתמה החברה על חוזה שכירות בשנת 2016 מול עיריית תל אביב להמשך תפעול האולם.
לטענת התובע, הנתבע 1 השכיר באופן חד צדדי את האולם לחברת קסם הכרמל וזאת למרות שהוראות חוזה השכירות עם העירייה קבעו כי לא ניתן להשכיר את האולם לשוכר משנה וכי החברה חייבת להיות השוכרת הבלעדית והמפעילה של האולם. התובע מוסיף, כי בהמשך הנתבע 1 החתים אותו על חוזה עם העירייה ועם שוכרי משנה – "אפקה אורבן" מבלי שהוא קרא את הוראות ההסכם. התובע מוסיף כי על מנת שלא להיות בהפרה מול העירייה דווח כי חברת אפקה אורבן שוכרת את האולם כשכורת משנה, וכתוצאה מהפרה זו ביטלה העירייה את חוזה השכירות מול החברה (חברת אקסודיה שבבעלותם).
התובע מציין כי עקב ביטול החוזה, אשר נגרם כתוצאה ממחדלי הנתבע 1, הפסידה החברה רווחים שהיו נצברים אצלה בסך של כ- 80,000 ₪ לכל חודש וזאת למשך שנתיים, ובסך הכל 1,920,000 ₪.
ו. מכירת ציוד החברה על ידי הנתבע 1: התובע טוען כי לאחר ביטול חוזה השכירות עם עיריית תל אביב ביטל הנתבע 1 את חוזה תפעול האולם על חברת אפקה אורבן, ואפקה אורבן חתמה ישירות מול העירייה על חוזה השכירות. לטענת התובע, באולם היה ציוד רב השייך הן לחברה והן לו באופן אישי לרבות תשתיות שהושקעו באולם במשך השנים כגון מערכת גילוי אש, מולטימדיה, ציוד מטבח, ריהוט ועוד.
התובע מוסיף כי הנתבע 1 מכר את הציוד ששייך לו ולחברה ללא ידיעתו וללא הסכמתו במחיר של 55,000 ₪, זאת למרות ששווי הציוד וההשקעה באולם מוערך בסך של 500,000 ₪.
ז. שימוש בשיקים מזויפים: התובע טוען כי הנתבע 1, בידיעת הנתבע 3 ובעזרת הנתבעת 2 זייף את חתימתו על גבי למעלה מ- 260 שיקים רבים של החברה וכך הוציא במרמה סכומי כסף רבים מן החברה, המגעים לסך של 826,735.14 ₪.
ח. הנפקת כרטיסי אשראי: התובע טוען כי במהלך השנים בהם פעלה החברה החזיק הנתבע 1 כרטיס אשראי שהונפק לו מטעם החברה. התובע מוסיף כי במהלך בדיקות שערך גילה כי הנתבע 1 הנפיק לעצמו ככל הנראה תוך זיוף חתימתו - כרטיסי אשראי נוספים.
התובע טוען כי עד היום הנתבע 1 לא המציא את העתקי דפי העסקאות וחברת האשראי מסרבת למסור לו אותם. לפיכך, טוען התובע כי הוא זכאי לקבל את פירוט העסקאות כדי לבחון האם עסקאות אלה, אשר שולמו מקופת החברה, וממילא על חשבונו, נעשו שלא כדין לטובתו האישית של הנתבע 1.
7. התובע טוען כי במעשים אלו, הנתבע 1 הפר את חובותיו כבעל מניות כאמור בסעיפים 193-192 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ואף פעל בניגוד עניינים, תוך הפרת חובת אמון, נאמנות וזהירות תוך הפרת חובות חקוקות כאמור בסעיפים 254-252 לחוק החברות, ומעשיו עולים לכדי חריגה מהרשאה כמשמעה בסעיף 55 לחוק.
התובע מוסיף כי הנתבע 1 גזל אותו במרמה, זדון ורשלנות ובכך עוול כלפיו כאמור בפוקדת הנזיקין לעניין עוולות הגזל (סעיף 52 לפקודה), עוולת התרמית (סעיף 56 לפקודה) והרשלנות (סעיפי 36-25 לפקודה).
8. בכל הנוגע לנתבים 2 ו-3, טוען התובע כי הם היו שותפים מלאים ופעילים והיו מודעים לכל מעשיו של הנתבע 1 ובכך היו פעילים באופן אקטיבי לכל מעשיו של הנתבע 1 ולפיכך יש לראותם כמשתפי פעולה ומסייעים כאמור בסעיף 11 לפקודת הנזיקין.
עוד טוען התובע כי הנתבע 3 הפר את חובת הזהירות שהוא חב כלפיו והן חובות חקוקות, לרבות חובות הפיקוח והביקורת כלפיו, ובין היתר את חובותיו כרואה חשבון לרבות הוראות סעיפים 170-169 לחוק החברות.
9. התובע טוען כי מכיוון שהוא והנתבע 1 החזיקו בחלקים שווים בחברה, הרי שכל סכום שהוצא ממנה שלא כדין מגיע לתובע מחצית ממנו. התובע מציין כי כל מחדלי הנתבעים גרמו לו לנזק אשר פורט לעיל, המגיע לסך של 2,435,791 ₪.
טענות הנתבעים 2-1
10. הנתבע 1 טוען כי הוא מפעיל עסק אחר שבבעלותו, ואף שסייע לעתים בניהולה של החברה, הרי הניהול השוטף של פעילות החברה נעשה על ידי התובע, ובכלל זה - התקשרויות מול ספקי החברה, תשלומים, מכירות, הכנת אירועים, קשר עם לקוחות, גביית כספים מלקוחות פרטיים, ניהול כח אדם וכיוצא באלה ענייני תפעול שוטף.
11. הנתבע 1 מוסיף כי מאחר שהוא והתובע הם בעלי זכויות החתימה, ועל מנת לאפשר לתובע לפעול באופן יעיל וגמיש, חתם על שיקים ריקים של החברה והיתיר אותם בנאמנות בידי התובע על מנת שיוכל לעשות בהם שימוש כנדרש לצורך הפעילות השוטפת, ויוסיף את חתימתו עליהם.
על כן, טוען הנתבע 1 כי מי שמסר את השיקים בפועל לספקים השונים, והיה אמור להוסיף את חתימתו עליהן הוא התובע עצמו, ואם הוציא התובע שיק מבלי להוסיף עליו את חתימתו שלו, ברי כי הוא אינו יכול לבוא בטענות בשל כך שחתימתו חסרה.
12. עוד טוען הנתבע 1, כי התובע הוא מי שהתקשר עם הספקים השונים שנדרשו לצורך הפעילות השוטפת של החברה, הוא מי שיקבל מהם את הסחורה שאותה סיפקו והוא מי ששילם להם.
13. לטענת הנתבע 1, דוח רואה החשבון שהוגש על ידי התובע, אינו משקף את הדברים כהווייתם, ואינו מהווה בדיקה נכונה וטובה של הדברים, שכן הוא רצוף שגיאות, כפל חיובים, נתונים ותשלומים חסרים המסתמכים על טענות ועובדות לא נכונות שמסר התובע.
14. הנתבע 1 טוען כי הבחין שהתנהלותו של התובע בעניין הדיווח אינה מסודרת, ולכן דרש שאשתו, הנתבעת 2, בנקאית בדימוס, תתייצב במשרד החברה מידי יום, זאת משום שהוא עצמו לא יכול היה להתפנות מעסקיו האחרים.
15. הנתבעים טוענים כי דרך פעולתו של התובע מול הנתבעת 2 הייתה כי הוא היה מאשר בחתימתו או בעל פה את החשבוניות לתשלום והנתבעת 2 רשמה את ההמחאות בהתאם לרשום בחשבוניות ועל דעתו של התובע.
16. לטענת הנתבעים, במקרים רבים לא הוסיף התובע את חתימתו ולמרות זאת העביר את השיקים לפירעון, כאשר פעולות אלה של התובע לא היו ידועות להם בזמן אמת והתובע לא פנה בטענה כלשהי בעניין.
17. הנתבעים מוסיפים, כי לאור בדיקה שנעשה על ידם, עלה דווקא כי הנתבע 1 הוא מי שזכאי לכספים מאת התובע, לאור משיכת כספים ביתר על ידו.
18. הנתבעים טוענים כי הנזק שטוען התובע, נובע היותו בעת מניות בחברה, אולם מכוח האישיות המשפטית הנפרדת של החברה – אין התובע הוא מי שיכול להגיש תביעה אישית כנגד בעל המניות האחר, ומכאן של ההליך שננקט בעניין זה אינו נכון, ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה על הסף.
19. עוד טוענים הנתבעים כי פעולות התובע הן אלו שגרמו לנזקים בחברה, והן:
א. התקשרות עם עיריית תל אביב אותה טרפד התובע, אף שהעירייה הייתה מוכנה להסדר של השכרת האולם לחברה ומתן אפשרות לתפעל את המקום על ידי צד שלישי - חברת אפקה אורבן. הנתבע 1 מציין כי ההסכם על הצד שלישי היה לשנתיים, ומכאן שנגרם נזק של 55,000 ₪ לחודש למשך שנתיים, ובסך הכל 1,320,000 ₪, כאשר מחצית מסכום זה היתה אמורה להגיע בסופו של יום לידיו ולכן הנזק שנגרם לו עומד על 660,000 ₪.
ב. התובע סירב לאפשר לפעול לגביית שיקים שהוגשו להוצאה לפועל לגביה (שיקים שקשורים לשוכרת של המקום – "לה פמיליה"), וזאת בשל קשרים אישיים ואינטרסים זרים שהיו לו עם החייב. סך כל השיקים בעניין עומדים על כ- 387,000 ש"ח;
ג. החברה שכרה בתחילה את האולם מאת עמותת בית בסרביה. העמותה חילטה לחברה שיק בטחון בסך 110,000 ₪. לטענת הנתבע 1 בדיקה העלתה כי אין כל חוב, אלא ההפך הנכון – ולא היה מקום לחלט את השיק;
ד. התובע סירב לפעול להגשת הדוח השנתי לשנת 2015, אף שהדבר היה באחריותו, דבר שאילץ את הנתבע 1 לפעול לבד על מנת שיוגש הדו"ח, ולשלם מכיסו לרואה החשבון סך של 4,000 ₪. בשל העדרה של חתימת התובע על הדו"ח, סירב מס הכנסה להכיר בדו"ח והשית קנסות על הנתבע בסך 3,000 ₪ ועל החברה בסך 4,000 ₪. הנתבע 1 מוסיף כי בשל התנהלות זו עיקלו רשויות מע"מ כ- 115,000 ₪ מהחברה;
ה. התובע משך כספים מהחברה לצורך תשלום שכר לעובד ניקיון, אולם למרות זאת לא העבירו לעובד. כתוצאה מכך הוגשה תביעה על ידי העובד והחברה נדרשה לשלם לעובד זה את שכרו על סך 5,400 ₪, ואך הנתבע 1 שילם לעו"ד עבור הטיפול בתביעה סך של 2,925 ₪;
ו. התובע משך סכומים עודפים על אלה שנמשכו על ידי הנתבע 1 בסך 222,415 ₪, בנוסף משך שיקים בסך 102,553 ₪, אותם רשם בספרים כקופה קטנה והחזר הוצאות, כשלא ברור במה מדובר. הנתבע 1 מציין כי בפועל בדיקה העלתה כי התובע החליף שיקים בצ'יינג' ולקח לכיסו הפרטי את הכסף;
ז. התובע השתמש בכרטיסי האשראי של החברה לצרכיו הפרטיים, בין השאר דלק לרכבו הפרטי, בסך כולל של 38,420 ₪;
ח. התובע שכר יחד עם חברת קסם הכרמל את האולם, כאשר הם לא שילמו את כל הנדרש, ונשארו חייבים סך של 113,663 ₪;
ט. התובע קיבל הלוואה מהנתבע 1, באמצעות חברת BIT שבבעלותו, בסך של 20,000 ₪, אותם לא החזיר.
20. לטענת הנתבעים, התנהלות זו של התובע מקימה להם טענת קיזוז כלפיו, בשיעור הנזק שנגרם. בנוסף, הנתבע 1 הגיש כתב תביעה שכנגד בגין הטענות המצוינות לעיל על סך של 500,000 ₪ משיקולי אגרה וגביה.
21. עוד טען הנתבע 1 בתביעה שכנגד כי התובע פעל להפיץ לשון הרע והשמצות עליו הן בשיחות עם מנכ"ל המלון שמולו הוא עובד, והן בשיחות עם לקוחות החברה שבבעלותו וזאת מתוך רצון להזיק ולפגוע בו ובעסקיו.
22. לשם הנוחיות, ייקרא התובע שכנגד - "הנתבע 1", והנתבע שכנגד – "התובע".
טענות הנתבע 3
23. הנתבע 3 טוען כי ככל שנמשכו כספים מהחברה שלא כדין, הם נמשכו מקופת החברה המהווה אישיות משפטית נפרדת, כך שהיא זו שזכאית להחזר משיכה שכזו ולא בעל מניות כזה או אחר.
על כן, טוען הנתבע 3 כי היה על התובע להגיש בקשה לאישור תובענה נגזרת בשם החברה כנגד בעל המניות הנוסף, ומשלא עשה כן – דינה להידחות.
24. הנתבע 3 מוסיף כי רואה חשבון של החברה הוא "שומרי סף בלבד" כך שאין ביכולתו לנהל חקירות בדבר כל פעולה של החברה והם בוחנים את סבירות הפעולות תוך הנחה כי המידע והמסמכים המעוברים להם הם אמת. על כן, טוען הנתבע 3 כי צורף לתביעה בחוסר תום לב, כאשר אין לו כל אחריות או קשר לסכסוכים הפנימיים בין בעלי המניות, ולכן יש למחוק על הסף את הטענות נגדו.
25. לטענת הנתבע 3, התובע, כדירקטור יחיד בחברה אשר סמכויותיו וחובותיו הן רחבות ואחריותו בגין אינן עולות בקנה אחד עם תביעה זו שכן דירקטור חייב לדעת מה מצב החברה ועל מה הוא חותם. הנתבע 3 מוסיף כי התובע מסיר כל אחריות מעליו ומנסה להטיל אחריות לפעולותיו על אחרים.
26. עוד טוען הנתבע 3, כי דוח רואה החשבון עליו הסתמך התובע בתביעתו, ערוך כמכתב, המגלה ממצאים בסך של 606,000 ₪ אולם התובע הגיש תביעה מנופחת בהיקף של 2.5 מיליון ₪, כאשר לטענות הנוספות שהעלה אין כל גיבוי (כמו הדרישה לשלם בגין הפרת חוזה של החברה מול העירייה).
27. הנתבע 3 טוען כי הוא לא ליווה ולא חתם על אותם חוזים מול העירייה והשוכרות, הואיל ומעולם לא הועברו אליו, כמו גם בגל הנוגע לטענות למימוש הציוד באולם, שכן אין כל קשר לנזקים אלו לרואה חשבון.
מכאן, שלטענת הנתבע 3 אין בתביעה זו כלום נגדו, שכן כל עילה מופנית נגדו "ביחד ולחוד" בגין כל הסכסוך הכספי בין השותפים ללא הבדלה בין עקר לטפל, ללא הבלה בין פעילות עסקיות הפרות חוזים וכד', לבין מחדלים מצד הבנק בו נוהל חשבון החברה, לבין עילות שניתן להפנות כלפי רו"ח חיצוניים אשר מגיש דוחות של חברה פרטית לרשויות.
28. הנתבע 3 טוען כי משיכות בעלי המניות הן באחריותם הבלעדית, ובזמן בו חותמים על הדוחות הכספיים נתון זה מוצג בשקיפות מלאה ולאישורם של בעלי המניות טרם אישורם וחתימתם על הדוחות. הנתבע 3 מוסיף כי אחריות מוציא השיק בחברה, אינה יכולה להיות מוסבת למנהל חשבונות או לרואה חשבון, שתפקידו לאחר הוצאת השיק הוא הזנתו למערכת הנהלת החשבונות, כך שעל מוציא השיק לבדוק אותו בטרם חתימתו.
עוד בעניין זה טוען הנתבע 3, כי המחאות שמקבל אליו רואה חשבון הם למעשה העתקי ההמחאות, במלי שתופיע עליהם תמיד חותמת או חתימות בצורה ברורה של מורשי החתימה ומעבר לכך לא נדרש רואה חשבון, וגם אינו יכול בפועל לבחון את החתימות על ההמחאות.
29. לטענת הנתבע 3, חובת הזהירות הנדרשת מרואה חשבון מוסדרת בתקנות רואי החשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון) התשל"ג – 1973. הנתבע 3 אף מציין כי נפסק מכבר שרואה חשבון אינו חב ברשלנות בגין טעות בשיקול דעת שנפלה בהתנהגותו, ובכל מקרה בו נדרש בית המשפט להכריע ברשלנות של רואה חשבון – עליו לברר מה המידע שעמד לרשותו של רואה החשבון, על מנת שלא תיקבע אחריות על פי מידע שהתגלה בדיעבד.
בעניין זה, טוען הנתבע 3, כי לחברה הוגשה מאזנים לרשויות המס עד וכולל שנת 2014, כך שכל הטענות כנגדו משנת 2015 ועד לשנת 2016 לא רלוונטיות מאחר ושנים אלו לא בוקרו על ידו.
כתב תשובה מטעם התובע לתביעה שכנגד
30. התובע טוען כי הוא אחריותו בחברה הייתה רק מול חלק מספקי החברה ולחלק מהקניות והרכש, ואף היה אחראי רק לגבי תפריטים ללקוחות פרטיים בלבד, כאשר יתר הדברים היו באחריות הנתבע 1, לרבות באמצעות הנתבעת 2 ובכלל זה ביצוע כל התשלומים.
31. התובע טוען כי הנתבע 1 לא צירף כל אסמכתה המפרטת את התשלומים ששילם, וזאת אף על פי שיש לו את כל המידע בדבר כרטיסי האשראי, מחשב החברה, פנקסי המחאות, דפי מידע מהבנק ועוד.
בעניין זה מוסיף התובע כי לחברה הונפק כרטיס אשראי שהיה ברשותה של הנתבעת 2 ומידי פעם מסרה לו אותו לשם מילוי דלק עבור נסיעות עסקיות במסגרת פעילותו בחברה.
32. בטרם אעבור לשלב הדיון וההכרעה, אציין כי התביעה כנגד הנתבע 3 תוקנה, כך שהוסרו ממנה טענות לגבי הפרת הסכם שכירות עם העירייה (אובדן דמי שכירות) ובגין מכירת ציוד, וסכום התביעה תוקן בהתאמה.
דיון והכרעה
33. בדיון מיום 27.2.2019, ניתנה החלטה לפיה ראוי בתיק זה למנות מומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, מיניתי את רו"ח חמוטל כהן (להלן: "המומחית"), לערוך חוות דעת בדבר ההתחשבנות הכספים בין הצדדים ובדבר מצבה של החברה נשוא ההליך.
הצדדים התבקשו להעביר למומחית את מלוא המסמכים החשבונאיים הדרושים לה לשם עריכת חוות הדעת.