207. וראו בשורה 14:
"העדה, עו"ד דיין: תראה, אם היה מדובר בעסקה שהיא מאוד מאוד חשובה לנצבא ונצבא רוצה מצד אחד להריץ אותה ובמקביל עורכי הדין והם בטוחים שיצאה עסקה ועורכי הדין יסתדרו, זה לא נראה לי, בהתנהלות של אז לא היה נראה מוזר שהם משלמים 200, 300 אלף שקלים, גם יכול להיות להגיע לסכומים ששולמו פה בדיעבד, בעיניי זה בהחלט הרבה, אבל כשהיו משלמים בשביל כאילו לקדם, במקביל לקידום,
208. בעמוד 45 בשורה 13 העידה כי לא יודעת כמה פעמים התובעת העבירה כספים במהלך מו"מ, בטרם נחתם הסכם.
209. בעמוד 19 לחקירתו, עד התובעת מר פריאל אטיאס מתח ביקורת משורה 30 על האופן בו התובעת העבירה כספים ללא הסכם.
--- סוף עמוד 41 ---
210. כל אלה, מעידים על התנהלות ניהולית שאינה יאה ואינה מתאימה לחברה ציבורית שמנהליה אמורים לשמור על כספי בעלי המניות.
211. מצופה היה שהתובעת תנהל חקירה, או בדיקה פנימית, ותציג את הממצאים. כך, נותר סימן שאלה, האם מדובר ברשלנות גרידא, או שמא בהתנהלות בחוסר תום לב של מי מבכיריה בעבר ששיתף פעולה עם צדדי ג'. לעניין זה, עלתה תמיהה מדוע מצא מנכ"ל התובעת להטיל דופי בהתנהלות המנכ"ל של התובעת בזמנים הנוגעים לעניין, עו"ד דוד כהן בעניין הקשר עם גמול, לראשונה, בעת מתן עדותו, אך התובעת לא נקטה נגדו בהליכים משפטיים ואף לא עיגנה הטענות נגדו בכתבי הטענות.
212. כמו כן, התובעת פעלה ברשלנות לגבי הניסיון לגביית הכספים מאלה שקיבלו אותו כתמורה לצורך השבחת המקרקעין. בשעה שהתובעת ביקשה מעו"ד עזיאל להשיב לה כספים שקיבל, בעמוד 23 מר פריאל אטיאס נשאל מדוע התובעת דרשה מעו"ד עזיאל להשיב הכספים שקיבל, אך לא דרשה גם מעו"ד גרופמן להשיב הסכום שקיבל. בשורה 17 אישר כי לא יודע התשובה. אין בכך כדי לפטור הנתבעים שנהנו מההשבחה מחובת השבה, אולם זו עוד דוגמה להתנהלות הרשלנית של התובעת.
213. העובדה שהעברות הכספים לא עוגנו בהסכמים ולא הוגשה תביעה בזמן אמת, גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ערך בשני הליכים שונים, כאשר מצופה מהעדים ומבימ"ש לשחזר אירועים שהתרחשו לפני כעשר עד חמש עשרה שנה.
214. אם לא די בכל אלה, התובעת לא טרחה לבדוק אצל עו"ד שי כהן מה הם המסמכים שברשותו עד סמוך למועד חקירתו. מחקירת העד עו"ד שי כהן בעמוד 67 עלה כי התובעת פנתה אליו בשנת 2016 בשיחה טלפונית על מנת לבקש ממנו להעיד כאן, אך לא טרחה לבדוק מהם המסמכים שברשותו עד סמוך למתן עדותו. לאחר מכן, מצא ברישומיו שגם בשנת 2013, התובעת פנתה אליו. לעניין זה ראו דברי עו"ד כהן בעמוד 61. על מחדל זה, התובעת חויבה בהוצאות נכבדות בסך של 7,500 ₪, שכן היה על בימ"ש להחזיר התובענה לאחור כדי לאפשר לנתבעים לעיין בקלסר שהתובעת גילתה באיחור ולהגיש מטעמה מסמכים שגילתה בקלסר.