הלכה למעשה, שלושת בעלי המניות הינם שלושת הדירקטורים היחידים בחברה ושלושתם החזיקו בתפקידי הניהול השוטף הבכירים ביותר בחברה. תימוכין לכך נמצא גם בהצהרות הצדדים, כך למשל הצהיר אורי (סעיף 24 לתצהירו):
"...שיתוף הפעולה בינינו, באותה עת, היה פורה ומוצלח למדי, כאשר כל אחד מאיתנו תורם להצלחת החברה על פי תחום אחריותו ומומחיותו....הודות לעבודה האינטנסיבית המשותפת והמוצלחת (לרבות ג'ואל עצמו) היו יחסינו, באותו שלב, קרובים למדי.
בהקשר זה אחזור ואבהיר, הצלחת החברה נבעה מתרומה משמעותית של כל אחד מאתנו לפעילותה.."
ב. פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי ובאמון הדדי בין בעלי המניות והחברה מנוהלת באופן לא פורמאלי. בחקירתו אישר אורי, כי בטרם התגלע הסכסוך בין בעלי המניות לא כונסו מעולם ישיבות דירקטוריון או אסיפה כללית רשמיות (שם, עמ' 363 שורה 27-30 לפרוטוקול הדיון מיום 20.1.2019):
"ש......שהייתה ישיבת בורד ביולי 16, זו הפעם הראשונה שיש איזשהי ישיבת בורד כזו מסודרת ואתם כאילו מזמנים בורד ויש בורד, נכון?..
ת....אמת, אני חושב שכן."
ג. חלק מפעילות החברה נוהל באמצעות חברות שותפות זרות אשר בבעלות נפרדת של אורי ויואל, בתחילה באמצעות חברת Solomon Ventures Ltd (להלן: "סולומון") שאותה הקים אורי, טרם ייסוד החברה והייתה בבעלותו בלבד. בהמשך הוקמה חברה שותפות זרה בבעלות אורי ויואל GMG LP. הרווחים שמקורם בחברה חולקו לצדדים מחברות השותפות הזרות באופן שווה. להתנהלות כספית מסוג כזה נדרש אמון רב בין הצדדים, אלמלא היה שורר אמון לא היה מסכים יואל לנהל את כספי החברה בחברת שותפות או בחברה בבעלות אורי בלבד.
ד. מעיון בהסכם המייסדים בחליפת הדואר האלקטרוני שצורפה להמרצת הפתיחה (נספח 55) עולה כי לכל אחד מהצדדים הייתה זכות חתימה בשם החברה עד לסכום של 50,000 שקלים. מדובר בסכום לא מבוטל ובכך יש ללמד על האמון ששרר בין בעלי המניות.
ה. ההחלטות על חלוקת הדיבידנדים בחברה ושיעורם, בונוסים לעובדים, התקבלו באמצעות שליחת הודעת דואר אלקטרוני של אורי לצדדים, המתבקשים לאשר הצעתו. יתרה מכך, אופן ההתנסחות בתכתובות הדואר האלקטרוני היה כמו בין שותפים. כך בהודעת אורי על חלוקת בונוסים לעובדים מיום 5.2.2015 (צורפה כנספח 47 לכתב הבקשה) הפניה לצדדים בראשית ההודעה הייתה "Greetings partners". הודעה אחרת מיום 15.2.2016 על העברת כספי דיבידנד נענתה על יד יואל בתשובה "cool" (צורפה כנספח 49 לכתב הבקשה), הודעה אלקטרונית נוספת מאורי מיום 31.07.2015 (צורפה כנספח 48 לכתב הבקשה) נפתחה בסוג של הלצה "it's time again". יש במתואר לעיל, כדי ללמד על ניהול בלתי פורמלי של החברה, על האמון הרב שהיה בין הצדדים עת הסכימו יואל ושלום שאורי הוא שיחליט למעשה על חלוקת הדיבידנדים. מההתנהלות האמורה, עולה שהצדדים התייחסו זה לזה כשותפים.
ו. בהסכם המייסדים של החברה נקבעו הגבלות על העברת מניות בין הצדדים. כך, בסעיף 8.1 להסכם המייסדים נקבע:
"A Founder may not transfer sell assign pledge or otherwise dispose of ("Transfer") any of its shares in the Company for a period of 36 (thirty six) months from the Effective Date….."
"Any Transfer of shares shall be subject to a Board confirmation"
ההגבלות על עבירות המניות מלמדות על האמון בין בעלי המניות ועל הרצון שלהם לשמר את מערכת היחסים ביניהם מפני התערבות של גורמים זרים ללא הסכמת רוב בעלי המניות.
ז. דומה שאף המשיבים הסכימו לטענת המבקש לעניין התנהלות החברה כ"מעין שותפות", עת לא העלו טענות לסתור את טענותיו של המבקש לעניין זה. למעט, הטענה לפיה משבחרו להתאגד כחברה יש להחיל עליהם את דיני החברות בלבד (סעיפים 286-293). אלא שנוכח ההלכה שנקבעה בעניין אדלר והאמור לעיל אודות אופן ניהול ענייני החברה, נראה כי למרות שבאופן פורמאלי יואל שלום ואורי בחרו להתאגד כחברה, יש לראות את היחסים ביניהם כמעין שותפות, וכך נקבע.
האם אבד האמון בין בעלי המניות
9. כך נקבע באדלר (שם, פסקה 75):
"..ואכן, בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה ההלכה כי אובדן האמון במעין שותפות עשוי, כשלעצמו, להקנות סעד שהינו אלטרנטיבה לצו הפירוק. לאחר כניסתו של חוק החברות לתוקף הכיר בית משפט זה בכך שבנסיבות בהן נדרשת הפרדת כוחות עקב אובדן אמון בין ה"שותפים" בחברה שהיא מעין שותפות, יש להעדיף סעד חלופי לסעד הפירוק. כך היה, לדוגמא ברע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, שם קבע הנשיא א' ברק שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להעדיף סעד של התמחרות תחת סעד של פירוק, בקובעו כי: "לאור קביעת הערכאה דלמטה יש צורך להפריד בין הצדדים מאחר שהמערערעת אינה נותנת עוד אמון במשיב. אכן, בית המשפט היה רשאי לפרק את החברה מטעמי צדק ויושר, שכן האמור לפנינו בחברה שהינה 'מעין שותפות' [..] אולם בענייננו בחר בית המשפט שלא לעשות כן, אלא בחר בסעד חלופי של התמחרות.. " (שם, עמ' 156).."
10. להלן יפורטו הנסיבות שאינן במחלוקת, אשר שכנעו אותי שהאמון בין הצדדים אבד:
א. עוד בטרם הגשת התובענה הגיעו הצדדים למסקנה שעליהם להיפרד וניהלו משא ומתן שלא צלח לרכישת מניות זה מזה.
ב. פיטוריו של יואל מתפקידו כמנהל בכיר בחברה.
ג. ביטול זכות החתימה של יואל.
ד. שלילת זכות החניה של יואל בחצרי החברה.
ה. סילוקו של יואל ממשרדי החברה.
ו. שינוי ההרשאה שהייתה ליואל והגבלתה לצפייה במידע של החברה.
ז. התבטאויות של יואל לפיהן חש שחבריו זנחו אות והחליטו להיפטר ממנו לכאורה נוכח הקשיים ש"הערים" המבקש על אורי (סעיפים 29 - 30 לסיכומים).
ח. ישיבות דירקטוריון מתקיימות מחוץ למשרדי החברה מפאת חששם של אורי ושלום מיואל. כך העיד אורי בחקירתו (עמ' 274 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2019):
ש: מאז יולי 16..שהייתה ישיבה, גם במשרדים של תדמור, והוצאתם אותו לחופשה כפויה. מעולם לא קיימת ישיבה במשרדי החברה עם ג'ואל נכון?
ת: התשובה היא לא, לא. עשינו את זה במשרד עורכי הדין של החברה כי בהחלט לא ראינו לנכון להכניס אותו לחברה, להכניס אותו למשרד".
ט. ישיבות הדירקטוריון מתקיימות באופן פורמאלי, בליווי עורכי דין והן מוקלטות כאשר קודם לישיבות מתנהלת חליפת מסמכים. כך העיד שלום בחקירתו (שם, עמ' 274 שורות 4-8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2019):
"ש: מגיעים אליכם בשנתיים האחרונות לא מעט מכתבים ומיילים מצד ג'ואל ומאתנו מעורכי הדין שלו?
ת: נכון אם לא אלפי מכתבים.
ש: אלפי מכתבים?
ת: כן. או דרישות".
כך גם העיד אורי בחקירתו (שם, עמ' 372 שורות 17,18):
"מלווים אותנו, רואה חשבון. כולם רועדים כי אתם מאיימים עליהם באיומים."
11. נוכח כל אלה, נקבע בזאת כי האמון בין בעלי המניות בחברה אבד.
האם המבקש קופח?
12. כאשר מדובר בבירור טענת קיפוח של בעל המניות יש להבחין בין פגיעה בזכויות של התובע כבעל מניות, בהן הזכות או הציפייה להשתתף בניהול ענייני החברה ובחלוקת רווחי החברה בדרך של חלוקת דיבידנדים או כל חלוקה אחרת לבין פגיעה בתפקידו של התובע כנושא משרה בחברה. פגיעה בזכויות או בציפייה הלגיטימית של בעל מניות מקימה עילת קיפוח מכוח הוראות סעיף 191 לחוק החברות, לעומת זאת פגיעה שלא כדין בתובע כנושא משרה בדרך כלל מקימה עילה מדיני העבודה ו/או דינים אחרים אולם אינה בגדר קיפוח בעל מניות.
13. לטענת המבקש, עם פיטוריו, נפגעה ציפייתו הלגיטימית להשתתף בניהול החברה.
14. בעניין אדלר (שם, פסקה 66) נקבע:
"דומה כי בפסיקתו של בית המשפט השתרש זה מכבר העיקרון לפיו "קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה."
15. באשר לשאלה מהן אותן ציפיות לגיטימיות של בעל המניות, נקבע בעניין אדלר (ראו גם רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, ע"א 6496/11 ססבון נ' סולומון ) כי בחברה שהיא "מעין שותפות" עשויה לקום ציפייה לגיטימית של בעלי המניות לניהול משותף של החברה (שם, פסקה 66).
16. לטענת המבקש, תחילת הקיפוח "במהלך מתוכנן וערמומי", בסופו פוטר המבקש מתפקידו הניהולי בחברה בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם המייסדים לניהול משותף, תוך ניצול ציני של משבר בחייו האישיים של המבקש.
עוד טוען המבקש לעניין הניהול, "למבקש אין כל כוח השפעה בחברה והוא לא שותף לניהולה, שעה שהמשיבים מקפידים לקבל "החלטות חברה" תוך התעלמות בוטה מעמדתו של המבקש, אף בעניינים בהם למבקש אחריות אישית כדירקטור בחברה (כגון דיווחים לרשויות המס), וזאת אף שכפי שהוכח בהליך, עמדתו של המבקש היא עמדה נכונה שההתעלמות ממנה מציבה אותו באופן אישי, כמו גם את החברה כולה, בסיכון של ממש, לרבות מול הרשויות (והמבקש למעשה נכפה להיות שותף בחברה מפירת חוק, תוך סיכונו האישי)".
17. אין מחלוקת כי המבקש נותר חבר בדירקטוריון החברה המוסמך להתוות את מדיניות החברה, לפקח על המנכ"ל, לקבוע את אופן מימון פעילות החברה, לפקח על עריכת הדוחות הכספיים של החברה ועוד, ראה סעיף 92 לחוק החברות. בהתאם ומתוקף תפקידו כחבר דירקטוריון נשאר המבקש שותף בניהול ענייני החברה גם לאחר פיטוריו. לפיכך, אפילו קמה למבקש ציפייה לגיטימית להשתתף בניהול ענייני החברה, ציפייה זו התממשה גם לאחר פיטוריו של המבקש ואיני מוצא ממש בטענת המבקש כאילו הודר מניהול ענייני החברה.
18. לביסוס טענתו באשר להסכמת בעלי המניות בחברה לניהול משותף וזכויות שוות, מצביע המבקש על הצהרת המייסדים שלהלן:
"have been working together since the incorporation of the company, and it was the Founder's agreement to jointly operate and manage the company and to have equal rights in the company, including equal share in the Company's share capital"
אלא שבהסכם המייסדים נקבע כי כל החלטה תתקבל ברוב דעות רגיל (שם, סעיף 9.1):
"All Board's resolutions shall be decided by a majority vote."
נוכח הוראה זו שבהסכם המייסדים שהמבקש אינו מתכחש לה (סעיף 14 לסיכומי המבקש), עולה כי כל אחד מבעלי המניות בחברה הסכים לאפשרות שהחלטות בחברה יתקבלו שלא על דעתו, אם וככל שרוב בעלי המניות יצביעו בניגוד לדעתו. במצב דברים זה, אין בכך שהמבקש נמצא בעמדת מיעוט והחלטות הנוגעות לענייני חברה מתקבלות בניגוד לדעתו של המבקש כדי ללמד על הדרה של המבקש מניהול ענייני החברה. זכותו של המבקש להיות שותף להחלטות החברה אינה משמיעה כפיית דעתו על הרוב, אלא מתן הזדמנות סבירה לשכנע את האחרים בעמדתו ולהשתתף בהצבעה.
19. לטענת המבקש, אורי ושלום ניצלו את התקופה הקשה שעברה עליו במישור האישי, וזימנו אותו לפגישה בה הטיחו בו "טענות סרק" בנוגע לתפקודו בחברה מבלי שאפשרו לו להיערך מראש על מנת להשיב לטענות נגדו. עוד טוען המבקש, כי ביום 26.7.2016 זומן לישיבת דירקטוריון בה הועלו נגדו טענות ביחס לתפקודו בחברה, ובסופה התקיימה הצבעה. ברוב קולות של אורי ושלום, הוחלט שהמבקש ייצא לחופשה כפויה של שלושה חודשים בשכר. לטענת המבקש, בסיומה של תקופת החופשה הכפויה, "פעלו" אורי ושלום לפטרו מהחברה "ללא שהיה בכך צורך ואף מבלי לנסות למצוא פתרון ביניים פוגעני פחות כגון העברתו לעבוד מהבית ו/או לסייע לחברה במישורים אחרים". עוד טוען המבקש כי בסמוך זומן לשימוע למראית עין בלבד, והומצא למבקש מכתב מיום 27.11.2016, בו פורטו לכאורה העילות לפיטוריו.
המשיבים דוחים את טענות המבקש. לטענתם, לא חברו זה לזה ולא פעלו, בשום שלב, ביחד או לחוד, נגד מי שהיה חברם הטוב עד לא מכבר, יואל. לטענתם עמדו לצד יואל בשעותיו הקשות וסייעו לו רבות, הגם "שבהתנהלותו ההרסנית הוא הסב נזק משמעותי לחברה..." (סעיף 2 לסיכומי המשיבים). לטענתם, פיטוריו של המבקש נעשו "כמוצא אחרון" לאחר שהחברה נאלצה באופן חסר תקדים לפצות במאות אלפי דולרים את לקוחותיה וכאשר הצוות המועט שנותר תחת אחריותו סבל מחוסר תפקוד בולט (סעיף 4 לסיכומי המשיבים). עוד מוסיפים המשיבים:
"המבקש מנגד, חרף הבטחותיו החוזרות ונשנות (והמתועדות) לשפר את חוסר תפקודו הקיצוני ("I'm very dysfunctional" כלשונו), ולרסן את התנהגותו הפוגענית כלפי הסובבים אותו (קרוביו, ולהבדיל אלפי הבדלות גם עובדי החברה ולקוחותיה) – סירב או לא יכול היה לקחת אחריות על מעשיו, והמצב נותר כשהיה עד לפיטוריו הבלתי נמנעים"
20. עיקר טענות המבקש, נוגעות ליחסי העבודה בינו לבין החברה ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בהן. לפיכך, אדון בטענות אלה כשאלה נגררת מכוח הוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, רק לצורך בירור טענות הקיפוח של המבקש.
21. בסעיף 35 לתצהירו מתייחס יואל לתרומתו לפעילות החברה וכך הוא מצהיר:
"מיום הקמת החברה וגם לאחר ייסודה הפורמאלי, פעלתי ככוח מניע ו"כמוח" העומד מאחורי הפעילות השיווקית, הטכנולוגית והאופרטיבית של החברה... ובעיקר מתוקף מומחיותי המקצועית ומוסר העבודה הגבוה שלי.
...
הייתי חיוני בפיתוח חזונה של החברה, במכירה ללקוחות פוטנציאליים, שמירה על יחסים טובים עם לקוחות.."
בהתייחסו לתרומתו של שלום לחברות, מצהיר יואל בסעיף 40 לתצהירו, כדלהלן:
"בניגוד אליי, בן משה הוא בן אדם מופנם שהתקשה בניהול והנעת עובדים, כישורים שנדרשו לחברה בראשית דרכה. סגל עצמו אף השמיע לא אחת ביקורת בפניי כלפי תפקודו של בן משה, שלדבריו, בניגוד אליי, לא ידע כיצד לתקשר עם העובדים וכיצד להניעם לעבודה...
היה זה במהלך נסיעת עבודה משותפת שלי ושל סגל לביקור במשרדי גוגל ופייסבוק בדאבלין, אז נותרה החברה תחת ניהולו של בן משה וסבלה מבעיות רציניות..."
על רקע תובנות והצהרות אלה של יואל, וטענתו לפיה הקשר העסקי בינו לבין אורי "הניב רווחים גדולים מאוד בהשקעה כלכלית מועטה" (שם, סעיף 15), קשה מאוד לקבל את הטענה שאורי פעל לפטר את יואל ללא סיבה מקצועית/כלכלית מספקת. כך, במיוחד, מקום שאין חולק שיואל היה ונותר בעל מניות בחברה הזכאי לשליש מרווחי החברה הניתנים לחלוקה. דהיינו, בניגוד לטענת יואל בסעיף 86 לתצהירו, גם לאחר פיטוריו מעבודה בחברה היה זכאי יואל לדיבידנדים המחולקים לבעלי המניות, ובמצב דברים זה לא ברור איזה תועלת הייתה אמורה לצמוח לאורי מפיטוריו של יואל, אילו כטענת יואל הוא היה המוכשר והכוח המניע של החברה. בדרך כלל, הנטייה היא לייחס לפעולות בהן נוקטים אנשים רציונאליות או כוונה להפיק תועלת, ובנסיבות המקרה כאן, אין הכלל האמור מתיישב עם טענותיו של יואל אודות תרומתו לחברה לפחות בתקופה שקדמה לפיטוריו.
22. זאת ועוד. יואל עצמו, מצביע על בעיות במישור האישי איתן התמודד במשך "למעלה משנה" (סעיפים 93 – 94 לתצהירו) והוא אף מאשר כי סבל מהדרדרות במצב רוחו באותה תקופה, ובכלל זה נאלץ להעדר מהעבודה לחופשות פרטיות. דהיינו, גם לשיטתו של יואל, בתקופה שקדמה לפיטוריו תרומתו לחברה לא הייתה אופטימלית.