23. לטענת יואל, אורי גרם לפיטוריו, מכיוון שהתנגד לאופן פעולתו של אורי בתחום המקצועי והפיננסי של החברה כמפורט בסעיפים (55 – 79 לתצהיר). עוד טוען יואל כי בשלב מסוים התלונן על העומס המוטל עליו ואופן התנהלותו האישית של אורי, וגם משום כך, פעל אורי לפטרו.
בהתחשב במכלול הנסיבות שהוצגו בפני לא מצאתי ממש בטענת המבקש. ראשית, אף אחד לא מנע מיואל לשתף את שלום במידע שגילה לכאורה ולפעול לריסונו של אורי אם וככל שכך נדרש. שנית ועיקר, יואל פוטר מעבודתו רק בסוף שנת 2016, זמן רב לאחר הגילויים לכאורה של יואל אודות התנהלותו של אורי המתייחסים לשנים 2012 – 2014. שלישית, מדובר בחברה שהתנהלה על בסיס של שוויון כוחות בין בעלי המניות, ואם הפגמים שמצא יואל בהתנהלותו של אורי, לא הובילו אותו לנקיטת פעולה מתאימה נגד אורי, סביר להניח שאורי לא ראה בכך איום.
24. בהמרצת הפתיחה הצביע יואל על דברים שאמר מר ניר כהן, יועץ של החברה, בשיחה טלפונית שהוקלטה, אודות האופן בו מבצע יואל את עבודתו (סעיף 58 וסעיף 29 לסיכומים), אולם מר ניר כהן לא זומן לעדות ועל כן, איני רואה לנכון לתת משקל רב לדברים המיוחסים למר ניר כהן. למעלה מן הצורך אוסיף כי אין בדברים המיוחסים לניר כהן כדי לתמוך בטענת המבקש באשר למניע של אורי לפיטוריו של המבקש. המבקש טען כי הוא היווה "איום" על מעמדו של אורי בחברה בעוד מדברים לכאורה שאמר ניר כהן משתמע ההיפך. לאורי היה רוב בדירקטוריון החברה ובאסיפה הכללית בזכות שלום וממילא המבקש לא איים על מעמדו. עוד עולה לכאורה כי אורי היה חמדן "greedy", אלא שפיטוריו של המבקש לא שללו את זכותו לחלוקת דיבידנדים או כל חלוקה אחרת בחברה. לעניין זה יש להוסיף, כי המבקש עצמו אישר בסיכומיו כי המשכורות שמשכו השותפים היו צנועות ביחס לרווחי החברה (שם, סעיף 54). דהיינו עיקר ההכנסות של המבקש היו מחלוקת דיבידנדים ולא ממשכורת בעד עבודתו, וממילא, לא ניתן לייחס לאורי ושלום כוונה "להתעשר" מפיטוריו של המבקש.
25. כך גם טענות ו/או אמירות של עובדים נגד אופן התנהלותו של אורי עליהן מצביע המבקש (סעיפים 180, 181 ו – 182 להמרצת הפתיחה וסעיף 42 לסיכומים), אין בהן כדי להועיל למבקש ככל שמדובר בעילת הקיפוח, ועל כן, איני רואה צורך לבררן. לכך יש להוסיף, כי למבקש החבר בדירקטוריון החברה הכוח לנסות לשכנע את חברי הדירקטוריון שטובת החברה מחייבת את החלפתו של מנכ"ל החברה, וזו הדרך הראויה להתמודד עם טענות לליקויים לכאורה בהתנהלותו של מנכ"ל חברה.
26. אין ספק שפיטוריו של המבקש, במיוחד על רקע הקשיים שפקדו אותו בתקופה שבסמוך לפיטוריו, מהווה נקודת שבר ביחסים בין המבקש לבין אורי ושלום, במיוחד, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, בהתחשב בטענותיו באשר לאופן בו פעלו אורי לפטרו ואת זאת יש לייחס לאובדן האמון בין המבקש לבין המשיבים ולא לקיפוח המבקש כבעל מניות בחברה. בהתחשב בנסיבות העניין נראה כי אם וככל שהמבקש עומד על טענתו לפיה פוטר מעבודתו בחברה שלא כדין או על בירור טענותיו באשר לגורמים לפיטוריו כמפורט בסעיפים 44 - 48 לסיכומיו, יש לברר את טענותיו וטענות המשיבים לעניין זה (סעיפים 32 – 95 לסיכומי המשיבים) זאת במסגרת בית הדין לעבודה המוסמך באופן בלעדי לדון בעניין. לציין, כי למרות טענותיו כאן, המבקש לא עתר לסעד זמני שיימנע את פיטוריו מעבודתו בחברה ולא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה.
חלוקת דיבידנדים
27. לטענת המבקש, עד סמוך למועד פיטוריו חילקה החברה דיבידנדים מדי רבעון, בשיעור של 60% עד 90% מרווחיה ובנוסף חולקו 10% מרווחי החברה כבונוסים לעובדים. עוד הוסיף וטען המבקש כי לאחר פיטוריו חדלה החברה לחלק דיבידנדים במטרה לקפחו.
המשיבים מנגד טוענים, כי החברה לא חילקה דיבידנדים מאחר והמבקש מנע את אישור דוחותיה הכספיים לשנת 2016.
28. על פי הוראות הסכם המייסדים דירקטוריון החברה מוסמך לאשר את דוחות החברה ברוב קולות, ועל כן, איני מוצא ממש בטענת המשיבים לפיה המבקש מנע את אישור דוחות החברה. כך גם עולה מחקירתו של אורי (עמ' 342-343 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2019):
"ש. תאשר לי בבקשה שאתם אישרתם את חלוקת הדיבידנד שלוש פעמים, חצי שנה אחרונה למרות שג'ואל בשום שלב לא הסיר את ההתנגדות שלו לאישור הדוחות.
ת. הדוחות אושרו ברוב של שניים מול אחד בישיבת דירקטוריון שלאחריה התאפשרה חלוקת דיבידנד. וזה היה נראה לנו עוד בזמנו לא הגיוני, אחרי זה פעלנו לפי זה, שמצד אחד אתם מלינים על זה שאנחנו לא מחלקים דיבידנד, במקביל לזה מטרפדים, יש לומר את אישורי הדוחות.
ש. שנתיים לא חולקו דיבידנדים, נכון?
ת. אני לא זוכר בדיוק את הזמן, שנה וחצי שנתיים, לא זוכר.
..
ש. ותאשר לי שכשאתם החלטתם לעלות להצבעה חלוקת דיבידנד, הייתה חלוקת דיבידנד נכון?
ת. ......
ש. אבל אישרתם אותם בסוף?
ת. בסופו של דבר, אכן.
ש. למרות שג'ואל התנגד.
ת. .....כן אז הבנו בסופו של דבר שמה שלא נעשה אתם תטרפדו את זה ותרדו לחיינו, מתוך הבנה שהחברה צריכה להמשיך קדימה ומתוך הרצון הכן, אני חושב לחלק דיבידנד."
29. נוכח אלה, נקבע בזאת כי המשיבים מנעו חלוקת דיבידנדים בניגוד לנוהג שהיה קיים בחברה עד לפיטוריו של המבקש, ללא הסבר סביר. משהוסר הקיפוח פועלת התנהלות זו במשור היותה תרומה לטענת אובדן האמון שבין השותפים.
30. יצוין, כי לאחר הגשת המרצת הפתיחה הודיעו המשיבים בדיון מיום 13.3.2018 כי החברה תחלק דיבידנדים, ומסיכומי המבקש עולה כי בסמוך חילקה החברה מעל 10 מיליון שקלים כדיבידנדים לבעלי המניות בהם המבקש (סעיפים 64 – 65). בכך הוסר הקיפוח ככל הנוגע לחלוקת דיבידנדים.
31. לטענת המבקש, נוכח תניית אי תחרות שנקבעה בהסכם המייסדים בתקופה שלאחר פיטוריו נמנע ממנו לעסוק בתחום הכשרתו וניסיונו באופן שפגע בפרנסתו.
המבקש היה צד להסכם המייסדים והוא לא העלה כל טענה לפגם שנפל בתניית אי התחרות או בתוקפה ועל כן, איני מוצא ממש בטענה זו של המבקש. מכל מקום, בדיון מיום 18.03.2018 הודיעו המשיבים שהם מוותרים על אכיפת תניית אי התחרות.
32. לטענת המבקש, לאחר פיטוריו או בסמוך לכך, נחתמו הסכמי בונוסים עם מקורבי המשיבים אשר ללא ידיעת המבקש או אישורו. מהאמור בסעיף 66 לתגובה לתשובה להמרצת הפתיחה, עולה כי מדובר במר אלירן מושיאשווילי, אחיו של שלום (להלן: "אלירן") ומר אלכס שלייזר (להלן: "אלכס"). לטענת המבקש, אלירן אמור לקבל כ 17% מההכנסות החודשיות של החברה בתחום הגוגל, ואילו אלכס אמור לקבל כ 3% מהכנסותיה הרבעוניות של החברה בתחום הפייסבוק. לטענת המבקש, סך הבונוסים שאמורים אלירן ואלכס לקבל מגיע לשיעור של 20% מהכנסות החברה.
לטענת המשיבים, טענה זו של המבקש הועלתה מבלי שהמבקש עותר לסעד בגינה. עוד טוענים המשיבים כי גובה הבונוסים המוענק לאלירן ואיציק נמוך באופן משמעותי מהנטען על ידי המבקש. עוד טוענים המשיבים כי שכרם של אלירן ואלכס הוא אכן גבוה אולם הוא משקף את תרומתם המשמעותית לפעילות החברה והכנסותיה.
33. המבקש לא עתר לסעד בקשר לכספים ששילמה החברה לאלירן ואלכס וככלל בית המשפט נמנע מלדון בעניינים תיאורטיים שאין בצדם סעד אופרטיבי, ועל כן, איני מוצא לנכון להידרש לטענות המבקש בעניין.
34. לטענת המבקש, ביטול זכות החתימה שהייתה לו מהווה קיפוח.
35. זכות החתימה בחברה הוקנתה למבקש מתוקף תפקידו כסמנכ"ל החברה מטעמים של יעילות. כך גם עולה מהחלטת דירקטוריון החברה מיום 24.4.2017:
"RESOLVED, that the board herby ratifies' confirms and approves all such actions taken by officers...."
מההחלטה האמורה עולה כי זכות חתימה הוקנתה לנושאי משרה המנהלים את החברה בשוטף (Officers) ולא לחברי הדירקטוריון (Members of the board). לפיכך, משפוטר יואל מתפקידו כסמנכ"ל, אין מקום להותיר בידו זכות חתימה. גם העובדה שהמשיבים לא הקצו למבקש משרד בחצרי החברה, אינה מהווה עילת קיפוח בהתחשב בכך שכדירקטור בחברה אין המבקש זכאי לכך.
אוסיף, כי ביטול זכות החתימה והרחקת המבקש מחצרי החברה אינם עילת קיפוח, אולם יש בנסיבות אלה כדי להצביע על משבר האמון בין בעלי המניות בחברה.
גם לטענת המבקש לפיה אורי לא העביר לו את החלטת רשות המיסים להכיר בחברה כ"מפעל מועדף", לא ראיתי לתת משקל בשאלת הקיפוח, נוכח העובדה שגם אם במאוחר ההחלטה האמורה נמסרה למבקש ביום 13.1.2018 (סעיף 92 לסיכומים).
36. לטענת המבקש, ביקורת שביצעה רשות המיסים בחברה בשנת 2017 והסכם שערכה החברה עם רשות המיסים הוסתרו ממנו.
בחקירתו אישר אורי כי החברה ערכה הסכם שומות עם רשות המיסים מבלי להביאו לאישור הדירקטוריון (עמ' 370 – 371 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2019 ).עוד העיד אורי כי דירקטוריון החברה אישר את הדוחות הכספיים וחלוקת הדיבידנדים בניגוד לעמדתו של יואל. כך העיד אורי (עמ' 342-343 לפרוטוקול מיום 19.1.2019):
"ש. אתה לא דיווחת לג'ואל שיש ביקורת של רשות המיסים בעניין הזה, נכון?
ת. לא דיווחתי לג'ואל, זה בשבילנו..היה סוג של Business is usual, אנחנו לא ראינו בזה איזשהו Big deal. הגיעו, ראו, עבדו על זה עם רואה החשבון שלנו...
......
ת. תראה, ממרום, ממרום הסכסוך, אני יכול להבין שזה נראה אולי, אולי משהו לא בסדר".
המבקש לא הצביע על ליקויים בדוחות הכספיים ובדוחות ההתאמה למס שיש בהם כדי לפגוע בזכויותיו כבעל מניות בחברה. לפיכך, ולמרות הפגם שנפל באופן התנהלות המשיבים אשר לא הביאו את העניין לאישור הדירקטוריון בזמן אמת, נראה כי אישור הדוחות הכספיים של החברה, גם אם בשלב מאוחר יותר על ידי דירקטוריון החברה, אינו מקים למבקש עילת קיפוח, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקש פנה אל רו"ח של החברה וקיבל מענה ממנו עלה שרו"ח החברה אנשי הכספים ומנכ"ל החברה טיפלו בעניין (סעיפים 94 – 95 לסיכומים).
37. בסיכומיו העלה המבקש טענות רבות נוספות שלכאורה יש בהן כדי לקפחו ובכלל זה, הסתרה לכאורה של מידע הנוגע לחברה (סעיפים 99 – 105), פיטורים של אחותו של יואל (סעיף 117), דחיית עמדתו בעניינים פיננסיים (סעיפים 118 – 128), שימוש במוניטין של המבקש (סעיפים 133 – 134), העדר מהימנות והסתרה של מסמכים (סעיפים 135 – 150). רובן המכריע של הטענות אפילו הוכחו, מלמדות על אובדן האמון בין בעלי המניות בחברה לאחר פרוץ הסכסוך ובשלב בו כל אחד מהצדדים מנסה לחזק את טיעוניו בראיות. כך כפי שעולה מסיכומי המבקש, נוכח אובדן האמון, הוא עצמו הקליט ישיבות דירקטוריון לאחר שנוכח שלכאורה הפרוטוקולים לא משקפים את הנאמר בישיבות האמורות.
38. על אלה ראיתי לנכון להוסיף, כי אפילו היה ממש בטענות המבקש באשר לאופן התנהלות המשיבים לאחר פרוץ הסכסוך (חלקן טענות כבושות שהועלו רק במסגרת הסיכומים כהרחבת חזית אסורה), אין בכך כדי ללמד על קיפוח זכותו של המבקש לחלוקת דיבידנדים (אשר כפי שפורט לעיל, חולקו למבקש גם אם באיחור) או לקיפוח זכותו של המבקש להשתתף בניהול החברה. מקובלת עליי טענת המשיבים, לפיה: המבקש "לא הצביע על פעולה כלשהי שנקטו בה המשיבים שהביאה לקיפוחו או להתעשרותם חלילה על חשבונו" (סעיף 12 לסיכומי המשיבים).
הסעד
39. נוכח המפורט לעיל, נקבע בזאת כי החברה התנהלה כמעין שותפות, המבקש לא קופח על ידי בעלי המניות האחרים בחברה, אולם האמון בין בעלי המניות אבד.
40. בעניין אדלר, נקבע (שם, פסקה 74):
"האדן החלופי עליו ביסס בית המשפט המחוזי את הכרעתו הינו כזכור אובדן האמון בין השותפים בחברה המאופיינת כמעין-שותפות. כידוע, על חברות שהינן מעין-שותפויות מחילים עקרונות מסוימים השאובים ישירות מדיני השותפויות, בפרט בסוגיות הקשורות לחובות אמון ולפירוק התאגיד... במסגרת דיני השותפויות, פירוקה של שותפות יכול לנבוע, בין היתר, מדרישתו של אחד השותפים לפרק את השותפות... הפסיקה בישראל, בדומה לפסיקה באנגליה, החילה את העיקרון הנ"ל גם על חברות המאופיינות כמעין-שותפות...ואכן, בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה ההלכה כי אובדן האמון במעין-שותפות עשוי, כשלעצמו, להקנות סעד שהינו אלטרנטיבה לצו פירוק...מכל אלה אנו למדים כי בנסיבות שבהן אחד מבעלי המניות בחברה שהינה מעין שותפות עתר לצו פירוק עקב אובדן אמון בינו לבין בעלי המניות האחרים, יעדיף בית המשפט להעניק סעד קיצוני פחות, שתכליתו לאפשר הפרדת כוחות מבלי לפרק את החברה ממש.
......משכך, עולה השאלה האם סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות יכול להינתן כמענה לאובדן אמון במעין-שותפות גם מקום שבו הצד הטוען לקיפוח לא עתר לקבל סעד כזה ועל אף קביעה כי הוא לא זכאי לסעד להסרת קיפוח בנסיבות העניין? לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי התשובה היא חיובית, וטעמיי לכך הם שניים. הטעם הראשון...הינו הגמישות הרבה אשר מוקנית לבית המשפט בהענקת סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות. כאשר צד הטוען לקיפוח פונה לבית המשפט בבקשה שיוענק לו סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות, חזקה עליו כי הוא מודע לקשת הרחבה של האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט. אין כל מניעה, לפיכך, כי בית המשפט יגיע למסקנה כי הצד הטוען לקיפוח אינו זכאי לסעד להסרת הקיפוח, אך בד בבד יקבע כי יש מקום להעניק סעד אחר אשר יביא להפרדת כוחות. הטעם השני נעוץ בעצם טיבה של חברה המאופיינת כמעין-שותפות. כפי שהעידה המלומדת צ' כהן, "המאפיין שותפות הוא האמון ההדדי בין השותפים ורצונם ליטול חלק בניהול העסק...כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך, גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין-שותפות".
41. המסקנה מהעולה עד כאן, כי נוכח אובדן האמון בין בעלי המניות בחברה המתנהלת כמעין שותפות יש לשקול מתן סעד של הפרדה בין בעלי המניות, ראה פסקה 79 לפסק הדין בעניין אדלר.
42. המבקש עתר לאכוף על המשיבים לקנות ממנו את חלקו במניות החברה תמורת סך של 44,730,667 ₪. המשיבים אינם מסכימים לסעד המבוקש וטוענים כי יש לנקוט בשיטת ההתמחרות.