3. למכרז ניגשו 7 מציעות. ביום 31.8.2020 נפתחה תיבת המכרזים והצעתה של המשיבה 2, חברת אומגה המכון להוראה מודרנית בע"מ (להלן גם: אומגה), דורגה במקום הראשון ועמדה על סך של 44.88 ש"ח לבדיקה, לנוסע. הצעת אומגה הסתמכה על בית החולים הממשלתי רמב"ם כקבלן משנה לצורך עמידה בתנאי הניסיון המקדמי (בית החולים הוא המשיב 3 בענייננו, להלן: בית החולים רמב"ם או רמב"ם). הצעת המערערת, חברת פנגיה די דבליו בע"מ (להלן גם: פנגיה), דורגה במקום השני, ועמדה על סך של 149 ש"ח לבדיקה, לנוסע. בו ביום מינתה ועדת המכרזים המרכזית להתקשרויות מסחריות ברשות ועדת משנה לבחינת עמידת ההצעות שהוגשו בתנאי המכרז (להלן: ועדת המשנה). ועדת המשנה קיימה שימוע שבו השתתפו נציגי אומגה, ולאחר קבלת הבהרות התקיים דיון בוועדת המכרזים העליונה של הרשות (להלן: ועדת המכרזים העליונה). במסגרת הדיון הוצגה המלצת ועדת המשנה להכריז על הצעת אומגה כעל ההצעה הזוכה ובסופו הוחלט לאמץ את ההמלצה. ביום 31.8.2020 הוכרזה הצעת אומגה כהצעה הזוכה במכרז, והצעת פנגיה דורגה כהצעה מס' 2.
4. במשך כשלושה שבועות לאחר ההכרזה על הצעת אומגה כזוכה, נוהלו התכתבויות בין פנגיה לבין גורמים ברשות. בעיקרם של דברים, טענה פנגיה כי הצעתה של אומגה אינה עומדת בתנאי המכרז וכי מדובר בהצעה גרעונית ובלתי סבירה. אשר לעמידה בתנאי המכרז, הפנתה פנגיה בין היתר לכך שהצעת אומגה התבססה על רמב"ם כקבלן משנה, ובכך, כנטען, יעשה שימוש במשאבים שהם חלק ממשאבי התשתיות הלאומיות וזאת מבלי שהתקבל לכך אישור ממשרד הבריאות. לאחר קבלת התייחסות מאומגה לטענות קיימה ועדת המכרזים העליונה דיון ביום 15.9.2020, שבמסגרתו מצאה שאין מקום לשנות מההחלטה להכריז על הצעתה של אומגה כהצעה הזוכה. פנגיה הוסיפה ופנתה לרשות, בין היתר כדי לברר אם הוגשה לרשות עמדה מטעם משרד הבריאות או רמב"ם. ביום 24.9.2020 הוגשה העתירה נושא הערעור ולצדה גם בקשות למתן צווי ביניים וצווים ארעיים. למען שלמות התמונה יוער כי עובר לדיון בעתירה דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשות (ראו החלטות בית המשפט מימים 25.9.2020 ו-7.10.2020), בין היתר בשים לב לפרק הזמן שחלף ממועד פרסום תוצאות המכרז ועד להגשת העתירה ולצורך החיוני שבהקמת מערך הבדיקות בשדה התעופה.
פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים
5. ביום 15.10.2020 דחה כאמור בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה. תחילה, נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת בשים לב לכך שעל פי הוראות המכרז, על הזוכה להשלים את הקמת מערך הבדיקות בתוך 45 ימים; ולכך שהעתירה הוגשה למעלה משלושה שבועות לאחר הכרזת הזוכה. אף לגופם של דברים קבע בית המשפט שדין העתירה להידחות. בית המשפט ציין כי בעולם העסקי קיימים סוגים שונים של התקשרויות בין קבלן ראשי לקבלן משנה ולכן אין לפסול מצב שבו קבלן המשנה – רמב"ם במקרה דנן – עוסק בליווי המקצועי בלבד. משכך, נפסק, אין כל פסול במצג של אומגה שלפיו היא תעסוק בהקמת המעבדה בהיבטי בינוי, לוגיסטיקה וגיוס ואילו רמב"ם – כקבלן משנה – ייתן את השירות של הליווי המקצועי. משכך, הצעת אומגה עמדה בתנאי המכרז. אשר לתנאי התשתיות הלאומיות, הרי שאומגה לא מנצלת משאב פיסי של מעבדה ציבורית – אלא נעזרת במשאב אנושי של רמב"ם – שני אנשי מקצוע מטעם רמב"ם שמלווים את ההקמה. משכך, אין אף להידרש לצורך באישור ממשרד הבריאות לפי התנאי האמור. לבסוף, נקבע כי אין לראות בביצוע זה "הצעה חדשה" שלא תואמת את הצעת אומגה במכרז מאחר ש"אומגה מקימה את המעבדה בהינתן ליווי מקצועי של 'קבלן משנה' – הוא בית חולים רמב"ם – מבלי להידרש לשירותי המעבדה שלו ודי בכך כדי לייתן מענה לסוגיית 'הניסיון הנדרש' כמפורט בתנאי המכרז" (סעיף 32 לפסק הדין).