5. במכתבה מיום 16.8.17 ביקשה עו"ד מרים קמינסקי, ב"כ התובע הקודמת, לקבל היתר בניה עבור תתי החלקות, והבהירה כי בטיוטת ההסכם, מופיע תיאור "דירה" במקום חנות + מחסן, וכי יש לתקן את צו רישום הבית המשותף שאם לא כן, לא יוכל הרוכש לקבל משכנתא מהבנק שהציב זאת כתנאי. ביום 19.9.17 שלחה עו"ד קמינסקי מכתב תזכורת לעו"ד קליקה שענה כי העניין בטיפול.
6. ביום 7.11.17 שלחה הנתבעת, באמצעות בא-כוחה החדש, עו"ד סאיד אסדי, מכתב שאליו צורף טופס "הסכמה לתיקון צו בית משותף" מטעם הנתבעת. במכתב התבקש איחוד תתי החלקות המוגדרות בנסח הרישום כ- "חנות + חנות ומחסן", ליחידת משנה אחת שתוגדר כ- "דירה ומחסן", בהתאם לדרישת עו"ד קמינסקי.
7. ביום 23.11.17 שלחה עו"ד קמינסקי מכתב לנתבעת, באמצעות עו"ד אסדי, שבו הבהירה כי מזיכרון הדברים ניתן ללמוד שכוונת הנתבעת הייתה למכור שתי דירות שבבעלותה, וטענה כי התובע לא הסכים לאיחוד תתי החלקות, וכי הנתבעת פעלה באופן חד-צדדי ובניגוד לזיכרון הדברים ולטיוטת הסכם המכר, עת החתימה את השכנים, מאחורי גבו של התובע, על בקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף. לפיכך, ביקשה עו"ד קמינסקי במכתבה מהנתבעת, לפעול הן להכנת תשריט, והן לקבלת שני היתרים מהוועדה המקומית לתו"ב ואישור על שינוי יעוד.
8. ביום 26.11.17 שלחה הנתבעת, באמצעות עו"ד אסדי, מכתב תשובה שבו ציינה כי למיטב ידיעתה, התובע חתום בעירייה על הסכמה לבקשת ההיתר של הבעלים הקודמים של הדירה, הן לאיחוד תתי החלקות והן לשינוי הייעוד, ולכן היא עומדת על ביצוע האיחוד באמצעות צו תיקון הרישום, ובמידת הצורך, תפנה לערכאות המשפטיות בגין הפרת זיכרון הדברים. למכתבה של הנתבעת צורף היתר בניה מיום 10.3.96 לשינוי ייעוד, הקובע כי "שינוי ייעוד מ- 2 חנויות בשטח של 72.8 מ"ר תוך כדי איחודם לדירת מגורים וביצוע שינויים", וכן מכתב של עיריית חיפה לנתבעת מיום 26.10.17, שבו מאשרת העירייה את הרישום המבוקש בלשכת רישום המקרקעין. ביום 7.12.17 שלח עו"ד אסדי לתובע מכתב לפיו, הנתבעת תפעל "בתחילת השבוע הקרוב" כאמור במכתבה מיום 26.11.17.
9. לאחר מסכת התכתבויות נוספות ושיחה טלפונית בין ב"כ הצדדים, שלא הובילו להסכמות בין הצדדים, הגיש התובע לבית משפט זה את התובענה שלפניי ביום 15.2.18.
השתלשלות העניינים בתיק:
10. כאמור, התביעה העיקרית היא תביעה לאכיפת זיכרון הדברים ולתשלום פיצויים בסך כולל של 203,000 ₪. הסעד הכספי נמחק, כאמור, בהחלטתי מיום 15.2.18 בשל העדר סמכות עניינית, ונותר לדון בסעד האכיפה, כאשר התובע עתר במסגרת תביעתו לחייב את הנתבעת לפעול בכל הדרכים האפשריות ולפנות לכל המוסדות הרלוונטיים על מנת לשנות את ייעוד כל אחת מתתי החלקות מייעוד של חנות + מחסן (תת חלקה 7) וחנות (תת חלקה 8) לייעוד של מגורים, תוך שמירת רישומן של תתי החלקות באופן נפרד כפי מצבן היום, ורישום הייעוד החדש של מגורים בכל אחת מתתי החלקות בלשכת רישום המקרקעין, וכן לתקן את שטח תתי החלקות לכדי שטחן האמתי בפועל (שטח כולל של כ- 70 מ"ר עקב הרחבות שביצעה הנתבעת ו/או מי מטעמה, לפי הנטען), ולחייב את הנתבעת לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך הרישום והשלמת הליך המכר, וכמפורט בכתב התביעה.
11. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צווים זמניים שעיקרם לאסור דיספוזיציה ביחס לדירה שנרכשה על ידי התובע מאת הנתבעת, וכן למתן צו זמני שיאסור על ביצוע פעולת איחוד בין תתי החלקות שמהן מורכבת הדירה, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.
12. ביום 15.2.18 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד לאיסור דיספוזיציה ביחס למקרקעין.
13. ביום 8.3.18 התקיים לפניי דיון בבקשה, שבו העידו התובע (על תצהירו, מב/1; נספח ג' לתצהיר, מב/2; ונספח יב' לתצהיר, מב/3); והנתבעת (על תצהירה מיום 27.2.18 על נספחיו, מש/1). בתום דיון לא פורמאלי, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה: