ג. התביעה האזרחית
4. התביעה שלפנינו הוגשה (ביום 1.5.1989) על-ידי הכונס הרשמי בתפקידו הוא ובתפקידו כמפרק הבנק. המשפט התנהל בבית-המשפט המחוזי בירושלים כנגד עשרים וארבעה נתבעים שהיו דירקטורים בבנק, חליפיהם, בעלי מניות בבנק ובעלי תפקיד בבנק. הדיון בתביעה פוצל לשלושה שלבים: בשלב הראשון נדונה התביעה כנגד אחד-עשר דירקטורים של הבנק, שלא הורשעו בפלילים, ושלב זה הוא העומד לדיון בפנינו. בכתב-התביעה נטען כי הדירקטורים התרשלו במילוי תפקידם כדירקטורים, לא מילאו את החובות המתחייבות מתפקידם וגרמו בכך נזקים לבנק. כתב-התביעה פירט את החובות שהופרו ואת הנזקים שנגרמו. בהקשר זה נטען כי הדירקטורים הפרו את חובות הזהירות (ובעניינים מסוימים גם חובות האמון המוטלות עליהם) במתן אשראי, ללא ביטחונות ובהליך לא תקין, ללקוחות שונים ול"בעלי עניין" בבנק ולחברות הקשורות ל"בעלי העניין". כתוצאה מכך, כך נטען, לא הוחזר אשראי בסכומים משמעותיים ונגרם נזק לבנק. כתב-התביעה פירט את האשראים האמורים. בנוסף נטען כי הדירקטורים התרשלו והפרו חובות אמון בוויסות מניות הבנק. כמו כן נטען כי ברשלנותם אפשרו הדירקטורים למנהלים הפנימיים למעול בכספי הבנק, ולפיכך אחראים הדירקטורים גם לנזקי הבנק בגין המעילות האמורות. כתב-התביעה פירט את המעילות ואת הנזקים שגרמו. כתב-התביעה צמצם את התביעה על פיצוי בסכום של 150 מיליון דולר (בשקלים). בטרם מתן פסק-הדין הגיע התובע (המשיב) לפשרה עם אחד הנתבעים
--- סוף עמוד 298 ---
(עיזבון המנוח איירה גילדן ז"ל), והתביעה נגדו נמחקה. סכום הפשרה היה 3,800,000 דולר.
ד. פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
5. התביעה התבררה בפני סגן הנשיא י' בזק. נשמעו בה עשרות עדויות. הוגשו כמה תצהירים, לרבות תצהיר של מר זאב אבלס (להלן – אבלס) – אז משנה למפקח על הבנקים בבנק ישראל – שצורפו לו נספחים ומסמכים רבים. הוגשה חוות-דעת של רואה-החשבון דן בבלי מטעם התובע (המשיב) וחוות-דעת של רואי-החשבון זוהר את זוהר מטעם הנתבעים, ואף חוות-דעת מומחה מטעם בית-המשפט, רואה-החשבון אבנר שנור. נרשמו אלפי עמודי פרוטוקול. הוגשו מסמכים רבים. בפסק-דינו (ת"א (י-ם) 400/89 כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' זוסמן [30]) קיבל בית-המשפט המחוזי את התביעה. הוא קבע כי הדירקטורים לא עמדו בסטנדרד ההתנהגות הנדרש מדירקטור סביר והתרשלו במילוי תפקידם. זאת, ביחס לשלושה סוגים של פרשיות: האחת, עניינה מתן אשראי ללא ביטחונות נאותים, ובהליך לא תקין, ללקוחות שונים, לרבות ל"בעלי עניין" בבנק ולחברות הקשורות ל"בעלי עניין". השנייה, עניינה חוסר המעש מצד הדירקטורים אשר יצר אווירה של הפקרות בבנק, אשר אפשרה למנהלים למעול בכספי הבנק. השלישית, עניינה התרשלות ביחס להסדר ויסות מניות הבנק. בית-המשפט חייב את הדירקטורים לשאת בנזקי הבנק בכל שלושת סוגי הפרשיות הללו. עם זאת נקבע כי במלוא נזקי הבנק יישאו הדירקטורים רק בפרשות שנתקבל בהן אשראי מהבנק בעת שהם היו בעלי עניין במקבל האשראי. בפרשות אחרות הטיל בית-המשפט על הדירקטורים לשאת באחריות חלקית לנזקי הבנק. החלקיות שקבע בית-המשפט היא זו: בפרשות שבהן התרשלו הדירקטורים במתן אשראי (בלא שהיו בעלי עניין במקבלי האשראי), חלקם הוא מחצית מנזקי הבנק. בפרשות שבהן התרשלו בהקשר של מעילות וגניבות של המנהלים, חלקם היה שליש מנזקי הבנק. על-פי פסיקתו של בית-המשפט (מיום 23.5.1994), הסכומים שהדירקטורים חויבו בהם, נכון ליום מתן פסק-הדין, היו כדלקמן: בוכבינדר, סך של 492,260,681 ש"ח. זוסמן, סך של 514,037,798 ש"ח; נקש, סך של 478,993,069 ש"ח; דוד גאון, סך של 474,610,850 ש"ח; יואל הרצוג, סך של 474,610,850 ש"ח; עיזבון המנוח דוד צפריר, סך של 405,860,635 ש"ח; דן ברזילי, סך של 474,610,850 ש"ח; יעקב הורוביץ,
סך של 24,012,917 ש"ח; נורמן אלן, סך של 485,259,723 ש"ח; ישראל בן נון, סך של 347,066 ש"ח.