11. עם מינויו של אדם כדירקטור חליף ניתנים לו הכוחות של דירקטור, וממילא גם החובות הכרוכות בכך. היש בכך כדי לשחרר את הדירקטור הקבוע מחובותיו הוא? התשובה היא בשלילה. מינויו של חליף אינו משחרר את הדירקטור הקבוע מחובותיו הוא. אלה ממשיכות לחול כל עוד סמכויות הדירקטור בידיו של הדירקטור הקבוע. עם זאת במסגרת מילוי חובות אלה יש להביא בחשבון את דבר קיומו של הדירקטור החליף. סעיף 238(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע בעניין זה:
"אין במינוי דירקטור חליף כדי לשלול את אחריותו של הדירקטור שלו הוא חליף, והיא תחול בשים לב לנסיבות הענין, לרבות נסיבות מינוי הדירקטור החליף ומשך כהונתו".
דין זה אין בו חידוש. הוא משקף גם את הדין (ההילכתי) אשר שרר שעה שהפקודה עמדה בתוקפה. ודוק, חובתו של הדירקטור הקבוע אינה מתמצית אך בצורך לגלות מיומנות וסבירות במינוי החליף. גם אם החליף הוא ראוי, ממשיכות לחול על הדירקטור הקבוע החובות שתפקיד הדירקטור מטיל עליו. עם זאת בבחינת הגשמתן של חובות אלה הלכה למעשה יש להביא בחשבון את דבר מינויו של החליף.
12. זוסמן העלה בפנינו טענת סף שלפיה מינויו של דירקטור חליף, כשלעצמו, שחרר אותו מכל חובותיו כדירקטור. טענה זו אנו דוחים. כמובן, שעה שנבחן את הטענות בדבר התרשלותו של זוסמן נתחשב בעובדה שלזוסמן מונה דירקטור חליף תוך שנבחן, הלכה למעשה, עד כמה היה בכך כדי לתרום למילוי חובות הדירקטור.
הפטר
13. בטרם ניתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי, הגיע המשיב להסכם פשרה עם עיזבון המנוח איירה גילדן ז"ל. ההסכם אושר בהחלטת בית-המשפט המחוזי (מיום 12.7.1993), והתביעה נגד העיזבון נמחקה (ביום 12.7.1993). גילדן היה דירקטור
--- סוף עמוד 302 ---
בבנק, והוא חב "יחד ולחוד" עם שאר הדירקטורים בבנק. על רקע זה נטען בפני בית-המשפט המחוזי כי הפשרה עם עיזבונו של גילדן הפטירה את הדירקטורים האחרים מחבותם. טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. על דחייה זו מערער זוסמן בפנינו.
14. נקודת המוצא העקרונית הינה כי הדירקטורים חבים כלפי הבנק בגין הפרת חובת הזהירות המוטלת עליהם כחברי הדירקטוריון "יחד ולחוד" (ראו פיסקה 32 להלן). בחיוב "יחד ולחוד" חל הכלל שלפיו הפטר של הנושה לאחד החייבים מפטיר את החייבים האחרים, "...זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת" (סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כוונה כזו משתמעת אם הניזוק (הבנק) מעניק למזיק (דירקטור) פטור אישי (ראו ד' פרידמן, נ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים – חלק כללי (להלן – פרידמן וכהן [32]), בעמ' 289). פטור אישי יכול ללבוש צורות שונות. אחת מהצורות המקובלות בישראל היא זו של "הסכם שלא לתבוע". כאשר זהו תוכנו של ההסכם, "משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת", ואין באותו הפטר כדי לשחרר את החייבים מחבותם כלפי הניזוק (ראוM. Ben-Porath “Extinction of Cause of Action by Release or Convenant not to Sue” [41]).