15. בהסכם הפשרה שבין עיזבון המנוח איירה גילדן ז"ל לבין המשיב נקבע כאמור כי התביעה נגד העיזבון נמחקת. סכום הפשרה עמד על סכום של 3,800,000 דולר. בהסכם הפשרה נקבע, בין השאר:
"5. מובהר, מוצהר ומוסכם בזאת, כתנאי יסודי ועיקרי בהסכם פשרה זה כי אין כל כוונה, משתמעת או מפורשת, שבחוזה זה יהיה משום הפטר על ידי התובע לנתבעים אחרים בתביעה בת.א. 400/89 או למי מהם ורצונם הוא שלא יהיה הפטר לנתבעים אחרים או למי מהם כאמור.
לצורך הסכם פשרה זה המונח 'הפטר' יהיה כמשמעו בסעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לרבות ויתור או מחילה ולרבות הפטר חלקי.
מוסכם בזה על הצדדים כי אין במחיקת התובענות כאמור לעיל משום 'פסק דין' כמשמעו של מונח זה בסעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח
--- סוף עמוד 303 ---
חדש), וכי אין מחיקות אלא יוצרות הגבלה כלשהיא על גובה הפיצוי לו זכאי התובע מיתר הנתבעים בת.א. 400/89.
6. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל מוסכם בזה על הצדדים כי אין הסכם פשרה זה מטיל על הבנק ו/או על המפרק חבות כלשהי בהקשר עם תביעות שיבוב מכל מין וסוג שעשויים נתבעים אחרים בתביעה לתבוע את עזבון גילדן, וכי אין ולא יהיו לעזבון גילדן כל טענות כלפי הבנק ו/או המפרק בהקשר זה.
עזבון גילדן מתחייב בזה לא לטעון כל טענה ולא לבוא בשום דרישה ו/או תביעה נגד הבנק ו/או המפרק בקשר עם תביעות שיבוב שייתבע, אם יתבע, על ידי נתבעים אחרים בתביעה או מי מהם".
ברור מהוראות אלה כי אין לפנינו הפטר כללי, הפוטר את כל המזיקים. מניסוחו של ההפטר עולה כי הוא חל ביחסים שבין הניזוק לעיזבון בלבד, ואין בו כדי להשפיע על אחריותם של הדירקטורים האחרים. לפנינו אפוא "הפטר אישי", המעניק לעיזבון הגנה אישית ודיונית בלבד. זכותו של המשיב כנגד הדירקטורים האחרים נשמרת ועומדת.
פגיעה בכללי הצדק הטבעי
16. זוסמן טוען כי במהלך ניהול המשפט בערכאה דלמטה הופרו שלוש זכויות בסיסיות של כל מתדיין, שהפרתן מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ומטעם זה דין פסק-הדין להתבטל. הזכות הראשונה היא זכות השמיעה והטיעון. לטענתו, זכות השמיעה והטיעון היא מאבני כללי הצדק הטבעי. משמעותה היא כי בית-המשפט ישמע את המתדיינים ועדיהם, יעיין בראיותיהם, ייתן החלטתו לאחר הפעלת שיקול-דעת ושקילת טענות וראיות כל המתדיינים. לטענתו, בית-המשפט לא שקל כלל ועיקר את טענותיו, אלא קיבל את עמדת המשיב במלואה תוך העתקת חלקים נרחבים מסיכומי המשיב, ללא כל בחינה ושקילה, אל תוך פסק-דינו. כמו כן טוען זוסמן כי בית-המשפט אף לא עיין בראיות, אלא הסתמך הסתמכות עיוורת על הראיות שבא-כוח המשיב היפנה אליהן בסיכומיו, אף שחלק מן הראיות אינן רלוונטיות כלל ועיקר להוכחת הפלוגתה אותה הן, כביכול, מוכיחות. לטענת זוסמן, בית-המשפט לא מצא לנכון להתייחס ולו לטענה אחת מן הטענות שהופיעו בסיכומיו או בסיכומי התשובה מטעמו. במצב דברים זה, כך לטענתו, הופרה זכות השמיעה והטיעון שלו. הזכות השנייה היא הזכות למשפט שינוהל ללא חשש ממשי למשוא פנים. לטענת זוסמן, משפחת אשתו של כבוד סגן