בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 55191-06-18 שלו ואח' נ' זיגר
לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי
התובעים:
1.עופרה שלו
2.יחיאל הלוי
ע"י עו"ד יהודה רסלר
נגד
הנתבעת:
תמרה זיגר
ע"י עו"ד אבישי חלפון
פסק דין
1. לפני תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת לתשלום סך של 765,690 ₪ כדמי שימוש ראויים.
הרקע העובדתי
2. הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת והוא נקבע בשתי ערכאות שיפוטיות (ה"פ 43858-06-11 (להלן: "ההליך במחוזי") ע"א 3172/15 ו-ע"א 4090/15 (להלן: "ההליך בעליון").
3. בהתאם לעובדות כפי שפורטו בהליך בבית המשפט העליון המערערים התובעים בתיק שלפני הם הוריה ויורשיה של מנוחה יעל לוי ז"ל, שהייתה בעלים של דירה בת"א. המנוחה מצאה את מותה בתאונת דרכים באוסטרליה, במהלך טיול עם בן זוגה (להלן: אייל). אייל הוא בנה החורג של הנתבעת.
4. אייל נחקר בחשד לרציחתה של המנוחה אך התיק נסגר מחוסר ראיות. טרם נסיעת המנוחה לאוסטרליה נחתם לכאורה הסכם מכר בין המנוחה לנתבעת בנוגע לדירה. כן הוצג שטר מכר שנחתם לכאורה בין הנתבעת והמנוחה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי שטר המכר – הנושא תאריך בו כבר הייתה המנוחה באוסטרליה – ושעל פיו נרשמו הזכויות בדירה – זויף. על כן, הורה ביהמ"ש על ביטול רישומה של הנתבעת כבעלת הדירה, ועל השבת המצב לקדמותו כך שהדירה תהא על שמה של המנוחה.
5. יחד עם זאת, נקבע ע"י בית המשפט המחוזי, כי אין במסקנה זו כדי לאיין את תוקפה של עסקת המכר כולה. לאחר בחינה נקבע כי הסכם המכר, משקף עסקת מקרקעין אמיתית, על פיה התחייבה המנוחה למכור את זכויותיה בדירה לנתבעת תמורת הסכום הנקוב בהסכם. יחד עם זאת, נקבע כי הנתבעת לא הוכיחה שמלוא התמורה שולמה למנוחה ונקבע כי סך של 238,074 ₪ (המהווה כ2/3 מהתמורה) לא שולם למנוחה.
6. נקבע כי אי תשלום מלוא התמורה במועדים הנקובים בהסכם המכר מהווה הפרה יסודית שלו. אולם, אין בהפרה זו כשלעצמה כדי להפקיע את תוקף החוזה בהיעדר הודעת ביטול. נקבע כי הן המנוחה והן הוריה לא שלחו למשיבה הודעת ביטול. לפיכך נפסק כי הסכם המכר עומד בתוקפו וכי על המשיבה לקיים את חיוביה על פי הסכם המכר. בשל הזמן הרב שחלף מההפרה (למעלה מ-20 שנה) נפסק כי יש לשערך את הסכום באמצעות פסיקת הפרשי הצמדה (ללא ריבית). נקבע כי ככל שהמשיבה תשלם למערערים סכום זה (כ-370,000 ₪ לאחר הצמדה) תוך 90 ימים היא תהא זכאית להירשם כבעלת הדירה. שני הצדדים ערערו על פסה"ד המחוזי.
7. ביהמ"ש העליון דחה את שני הערעורים, למעט ברכיב אחד הקשור לשיערוך יתרת התמורה, וכן לתשלום הפיצוי המוסכם.
8. ביהמ"ש העליון מצא להתערב בגובה סכום יתרת התמורה שנקבע כי על הנתבעת לשלם לזכות התובעים. נוכח הזמן הרב שחלף מהמועד בו נקבע כי תשולם יתרת התמורה ועד למועד מתן פסק הדין – למעלה מ-20 שנה – בקובעו כי נכון וצודק יהיה לפצות את המערערים על העיכוב בקבלתו, באמצעות פסיקת ריבית והצמדה.
9. כמו כן, נקבע ע"י בית המשפט העליון כי הנתבעת תשלם לתובעים את סכום הפיצוי המוסכם, כקבוע בסעיף 12(א) להסכם המכר, כתוצאה מהפרתה היסודית את ההסכם. נקבע כי גם סכום הפיצוי המוסכם, בסך נומינלי של 30,000 ש"ח, ישוערך כך שהוא יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום בו הופר ההסכם, ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.